אם חברת סחר אחת נכשלת, הצד השני יכול לפנות למסלקה כדי להשלים את הסחר המכוסה, על פי הכללים שלה, במקום לנסות להחזיר הכל מהחברה הכושלת עצמה.
מתן סוג כזה של הגנה דורש הרבה כסף, ולכן המערכת החדשה תשפיע גם על מה שחברות משלמות כדי לסחור ולהלוות. מנפיקי Stablecoin תלויים בשירותים הללו כאשר הם צריכים להמיר נכסי רזרבה לדולרים עבור לקוחות, כך שהעלות והזמינות של מסחר במשרד האוצר משפיעות על מידת העבודה של האסימונים שלהם.
המועדים של ה-SEC הם 31 בדצמבר עבור רכישות ומכירות של אוצר מתאימים, ולאחר מכן 30 ביוני 2027, עבור הסכמי רכישה חוזרת כשירים, המכונים ריפו. הנציב מארק אויידה אמר ב-22 בספטמבר כי הסוכנות לא מתכוונת כרגע להאריך אותם.
דרישות אלה מכסות עסקאות מוגדרות הכוללות חברי סליקה, ולא כל רכישה של אוצר על ידי כל מי שבבעלותו.
הבעלות על אג"ח האוצר היא רק חצי מהעסקה
נניח שקרן השקעות מחזיקה בניירות ערך של משרד האוצר אך זקוקה לדולרים היום, לפני שהממשלה אמורה להחזיר אותם. הקרן יכולה למכור חלק מאותם ניירות ערך, או שהיא יכולה להשתמש בריפו: למכור אותם עכשיו עם הסכם לקנות אותם בחזרה בתאריך מוגדר, לעתים קרובות למחרת, במחיר מעט גבוה יותר.
מבחינה כלכלית, הקרן לווה מזומן, כאשר האוצר מגן על המלווה והפרש המחיר משלם עבור ההלוואה. הלווה מקבל כסף שהוא יכול להוציא תוך שמירה על דרך חזרה לניירות הערך שלו, והמלווה מרוויח תשואה על מזומנים שהוא לא השתמש בו.
סוחרים, בדרך כלל בנקים או חברות ניירות ערך, מחברים חלק גדול מהעסק הזה. ההסבר של הפד של ניו יורק על שוק הריפו עוקב אחר מזומנים מלווים כמו קרנות שוק כסף דרך סוחרים ללווים כמו קרנות גידור.
עוסקים יכולים ללוות בחלק אחד של השוק ולהלוות בחלק אחר, ולהרוויח כסף עבור סידור ומימון העסקאות.
קנה המידה הוא עצום: הפעילות ששימשה לחישוב שיעור המימון המובטח בין לילה, או SOFR, עלתה מכטריליון דולר בתחילת 2022 לכ-3 טריליון דולר, על פי מחקר הפד.
SOFR מודד את העלות של הלוואות לילה מול אוצר, והיקפים אלה מכסים את העסקאות המזינות את המדד הזה, ולא את כל שוק הריפו.
אבל אפילו עם כל כך הרבה כסף שמסתובב, לקוח בודד יכול להתקשה ללוות בתנאים טובים. לסוחרים יש מגבלות על כמות העסקים שהם יכולים לשאת, בין השאר משום שהעסקאות שלהם משתמשות בהון ונחשבות לאילוצים רגולטוריים.
שפע של מזומנים זמינים במקומות אחרים בשוק לא עוזר הרבה אם החברה המחברת אותך אליו הגיעה לגבול.
סליקה מרכזית יכולה להפחית חלק מהעומס הזה באמצעות רשתות, כלומר הכרה בסכומי קיזוז. בדוגמה פשוטה, סוחר חייב 100$ ואמור לקבל 95$ באותו תאריך סילוק.
אם שתי ההתחייבויות זכאיות לקיזוז דרך אותה מסלקה, ניתן להפחית את התשלום במזומן ל-$5.
עסקאות ריאל כרוכות גם במשלוחי ניירות ערך, וההסכמים המשפטיים קובעים אילו התחייבויות ניתן לשלב. אבל היתרון הבסיסי הוא פשוט: חברות יכולות להזדקק לפחות כסף כדי להשלים עסקאות קיזוז, וקיזוז כשיר יכול גם להפחית את המשאבים המאזניים שעסקאות אלו צורכות.
זה יכול לאפשר לסוחר לשרת יותר לקוחות עם המשאבים שכבר יש לו. האם לקוחות מקבלים הלוואות זולות יותר תלוי בכמה העוסק חוסך וכמה מהחיסכון הזה הוא מעביר הלאה, לאחר התחשבנות בעלויות הסליקה.
מישהו עדיין צריך להביא את הבטחונות
המסלקה יכולה להבטיח להשלים עסקאות מכיוון שהיא אוספת משאבים כספיים ויש לה נהלים להתמודדות עם חבר שאינו יכול לשלם. תקנים בינלאומיים למסלקות מחייבים אותם לנהל את החשיפות שהם לוקחים על עצמם ולהחזיק משאבים שהם יכולים להשתמש בהם בזמן לחץ.
חלק אחד מההגנה הזו הוא מרווח, כלומר מזומן או ניירות ערך כשירים המוצבים כנגד עמדה. אם חברה נכשלת והעסקאות שלה עולות כסף לסגירה, הביטחונות האלה עוזרים לכסות את החשבון.
עד אז, החברה חייבת לשמור אותו זמין, גם אם היא מעדיפה לשים את הכסף לעבוד במקום אחר.
זה המקום שבו עסקה בטוחה יותר יכולה להפוך לעסקה תובענית יותר עבור המשתתפים בה. היכולת להרשות לעצמה עסקה לאורך כל חייה לא אומר שלחברה יש את הביטחונות הנכונים מוכנים כאשר הם מוכנים, במיוחד כאשר מספר התחייבויות זקוקות למימון בו-זמנית.
לקוחות רבים זקוקים גם לחברה אחרת שתכניס אותם למערכת. תאגיד הסליקה להכנסה קבועה, או FICC, מפעיל שירות ממומן שבו חבר נותן חסות מאושר מטפל בחובות תפעוליות ומבטיח התחייבויות מוגדרות עבור לקוחותיו.
נותן החסות לוקח על עצמו עבודה וסיכון, מה שיכול להשפיע על התנאים שהוא מציע.
שירות הבטחונות במקום של FICC עבור מלווים זכאים במזומן משתמש בהגנות המערבות את ביטחונות האוצר בעסקה, כך שמלווים אלה לא יצטרכו לרשום מרווח ראשוני לפי מודל זה. ההסדר מראה מדוע הצורך להשתמש במסלקה לא אומר אוטומטית שכל משתתף חייב למצוא את אותו כמות מזומנים נוספת.
לקוחות עדיין צריכים להשוות את מחיר הגישה המלא, כולל העמלה שהם משלמים לספק והעלות של שמירת ביטחונות זמינים.
חסכון מרשתות יכול להוזיל חלק אחד בעסקה בעוד שהשירות החדש מוסיף הוצאות במקומות אחרים, כך שהחשבון הסופי תלוי בהסדר שהלקוח יכול להשיג.
הסקר של DTCC ביולי בקרב חברי FICC נותן לנו הרבה סיבות טובות לצפות בבחירת הספקים הזו. בעוד של-79% מחברי הרשת שהגיבו כבר היו הגדרות החשבון הנדרשות, רק כשליש ציפו להציע סליקת מזומנים של האוצר ללקוחותיהם.
המספרים האלה רק מתארים את המשיבים בסקר, והם לא מוכיחים שלקוחות ייסגרו. אבל הם כן מראים מדוע סוחר מוכן לעמוד בדרישות אינו זהה לזה שמוכן לקחת על עצמו את העסק שלך.
אם ללקוחות יש מעט ספקים לבחירה, לספקים יש פחות סיבה להתחרות מהחיסכון שהסליקה יכולה להניב.
דולרים דיגיטליים יורשים את שעות הפעילות
מנפיקי מטבעות יציבים צמודים לדולר יכולים לשמור חלק מהגיבוי שלהם באוצר לטווח קצר מכיוון שניירות ערך אלה מרוויחים הכנסה ויש להם שוק מכירה חוזר גדול. אבל כאשר לקוח זכאי פודה אסימונים, המנפיק חייב דולרים, אז הוא צריך מזומן בהישג יד או דרך אמינה להשיג אותם מהעתודות שלו.
זה הסדר שונה מבנק שמכניס פיקדון קיים לבלוקצ'יין. פיקדונות סמליים והכסף שמאחורי הלוואות בנקאיות מסבירים כיצד מוצרים אלה משמרים את תביעת הלקוח על הבנק.
עם מטבע stablecoin מגובת האוצר, ניהול הרזרבות והקשרים הבנקאיים של המנפיק קובעים אם הוא יכול לעמוד בתנאי הפדיון שהוא מציע.
הקשר לסליקה עובר דרך אותם מערכות יחסים, בין אם המנפיק נסחר ישירות או משתמש במנהל קרן ובמתווכים אחרים.
אם הספקים שלה יוכלו למכור או לממן אוצר ביעילות רבה יותר, ניהול הפדיונות עשוי להיות קל יותר או זול יותר. אם הגישה תתייקר, המנפיק עלול לעמוד בפני עלויות גבוהות יותר של ניהול רזרבות, אם כי זה לא אומר אוטומטית שהלקוחות משלמים עמלה חדשה.
גם הסליקה המרכזית לא גורמת לשוק הרזרבות לפעול מסביב לשעון. אתה יכול לשלוח אסימון ביום ראשון בזמן שהבנקים וספקי ניירות הערך של המנפיק עובדים בשעות שונות, ושליחת האסימון לאדם אחר שונה מלבקש מהמנפיק לשלם דולרים לחשבון בנק.
המנפיק צריך לתכנן את הפער הזה באמצעות אחזקות המזומנים שלו ותנאי הפדיון שהוא מבטיח.
שמירה על יותר מזומנים זמינים יכולה לעזור לעמוד במשיכות, אך היא עשויה להרוויח פחות מהשקעות רזרבה מותרות אחרות. הסתמכות רבה יותר על מכירה או מימון של ניירות ערך יכולה לשמור על גמישות במקומות אחרים, אך היא הופכת גישה מהימנה לשירותים אלה חשובה יותר.
כל מנפיק צריך לבחור הסדר שהוא באמת יכול להפעיל כאשר הלקוחות רוצים את כספם בחזרה.
השיפוץ יכול לשפר את הגישה הזו על ידי גורם למשאבי העוסקים ללכת רחוק יותר ולתת לשותפי סחר תהליך משותף כאשר חברה נכשלת. זה יכול גם להשאיר חלק מהלקוחות תלויים במספר קטן של ספקים, במיוחד אם פתיחת חשבון חלופי לוקח זמן.
שתי התוצאות יכולות להתקיים באותו שוק, כאשר לקוחות גדולים יותר מקבלים תנאים טובים יותר מאשר קטנים יותר.
זה הופך את מחיר הגישה והיכולת לעבור בין ספקים לשווים צפייה כשהמועדים מתקרבים.
אסימונים המגובים על ידי משרד האוצר תלויים באנשים שיכולים להפוך ניירות ערך לתשלום, והיתרון של הכללים החדשים של וושינגטון יגיע למחזיקיהם רק אם העבודה הזו תהיה אמינה יותר במחיר שהמנפיק יכול לתמוך בו.