תעשיית הכרייה נאבקת עם פערי הערכות על רקע מעבר לנחושת

חברות כרייה מובילות נאבקות לאזן בין ציפיות המשקיעים לתשואות נכבדות לבין תשלום הפרמיות הדרושות לרכישת חברות נחושת טהורה, שכן הביקוש העולמי למתכת מעלה את הערכות השווי.

כורים מגוונים וגדולים, כולל ריו טינטו, BHP Group ו-Glencore, לחוץ מהאטה בצמיחה הכלכלית העולמית וירידת מחירי הסחורות, צופים ביצרני הנחושת היריבים גדלים בהדרגה מעבר להישג ידם, כשהמניות נהנות מהתחזית האיתנה של המתכת.

בעוד שמניות ריו, BHP וגלנקור ירדו בין 10% ל-15% השנה, הערכות השווי של יצרני נחושת טהור כולל Freeport-McMoRan, Ivanhoe Mines ו-Teck Resources עלו, אפילו כשמחירי הנחושת בנצ'מרק נסוגו לאחר שהגיעו לשיא. מעל 11,000 דולר לטון במאי השנה.

"העיסוק בעסקאות נחושת גדולות גורם לדירקטוריונים (של הדירקטורים) עצבניים כאשר תנודות בסחורות אחרות, כמו עפרות ברזל ופחם, צפויות להימשך", אמר בנקאי, שעבד על מספר עסקאות כרייה. רויטרס.

"מכיוון שחברות נחושת הצליחו יותר, כורים מגוונים מוצאים את זה מאתגר לשלם פרמיות מסיביות כאשר מחירי המניות שלהם ירדו יותר בהשוואה", הוסיף הבנקאי.

BHP, ריו טינטו וגלנקור נסחרות במכפילים של פי חמישה עד שש מהרווחים, בעוד שטק, פריפורט ואיבנהו עומדים על כמעט כפול מזה, אמר הבנקאי.

נחושת, המשמשת בחשמל ובבנייה, אמורה ליהנות מהביקוש הגובר ממגזר הרכב החשמלי ויישומים חדשים כמו מרכזי נתונים לבינה מלאכותית.

התחזית ארוכת הטווח של המתכת לא תמיד נלקחת בחשבון על ידי משקיעים בכורים הגדולים יותר כאשר הם מציעים פרמיות גבוהות יותר כדי לנסות ולחתום עסקה, אמר ריצ'רד בלאנט, שותף במשרד עורכי הדין בייקר מקנזי.

"משקיעים רוצים רק לדעת מה יקרה לשווי החברה שלהם במהלך שלושת עד שישה החודשים הבאים, וזו בעיה גדולה", אמר בלאנט.

בשלוש השנים האחרונות, הודות למחירי סחורות גבוהים יותר, רוב הכורים שילמו דיבידנדים שיא, שלמרות שהם פופולריים, נתפסים ככורסמים ביכולתה של התעשייה לייצר צמיחה בייצור באמצעות חיפושים, פיתוח מכרות או איחוד.

היסטוריה יקרה

למשקיעים יש סיבה טובה לפקוח עין זהיר על שאיפות ההנהלה לביצוע עסקאות, שכן לרוב הכורים יש היסטוריה תאגידית עמוסה ברכישות כושלות ולעיתים יקרות.

העסקה של ריו טינטו ב-38 מיליארד דולר לאלקן ב-2007 זכתה לפרמיה של 65%, ובעקבותיה ירידת ערך, בעוד שהעסקה של BHP ב-12 מיליארד דולר עבור נכסי נפט וגז מפצלי יבשה בארה"ב ב-2011 נמכרה ב-10 מיליארד דולר ב-2018.

כמה צוותי ניהול ניסו לחזור למיזוגים ורכישות, אך ללא הצלחה או רק חלקית.

"יש את ההיבט הפיננסי הטהור, שהוא ההתנגדות של בעלי המניות הקיימים לפרמיה משמעותית", אמר מישל ואן הויי, שותף בכיר בחברת McKinsey & Company.

"אם אתה מסתכל היסטורית, לפני 10 שנים, עברנו גל משמעותי שבו כמה חברות כנראה שילמו יותר מדי עבור העסקאות שלהן. עכשיו, המנהלים הפכו קצת יותר שמרניים", הוסיף.

גלנקור הסתפקה בסופו של דבר ב-77% מנכסי הפחם של טק, לאחר שהצעתה בסך 23 מיליארד דולר על כל הכורה הקנדי נדחתה, בעוד BHP נאלצה להתרחק מאנגלו אמריקן גם לאחר ששינתה את הצעתה הראשונית פעמיים כדי לפתות את היריבה הקטנה יותר.

גם BHP וגם גלנקור הציעו בתחילה הצעות של כל המניות עבור חברות היעד שלהן.

"במחזורים קודמים, חברות כמו ריו טינטו עסקו ברכישות משמעותיות במזומן בזמני שיא, רק כדי לראות את המחירים מתרסקים, מה שהותיר אותן נראות לא זהירות", אמר משקיע בכרייה.

"היום, המגמה עברה לעסקאות מבוססות מניות כדי להפחית סיכונים, אבל זה יקר יותר, במיוחד בתקופה שבה מחירי הסחורות יורדים".