"אם זה יוצר מכשיר פיננסי נפרד שמחזיק או מתייחס למניות הניתנות להעברה חופשית מבלי לשנות את הזכויות, החובות או הרשומה של בעלי המניות הסמכותיים של המנפיק, אין לדרוש את הסכמת המנפיק", כתב טנב.
ההבחנה הזו היא המקום שבו ארון וטנב מ-AMC לא מסכימים.
ארון כינה את המוצר של Robinhood "שוק מניות סינתטי פיקטיבי" וטען שהוא עלול להחליש את יכולתה של AMC לגייס הון, לבלבל משקיעים לגבי זכויותיהם וליצור שוק הנושא את שמה של AMC ללא הסכמת החברה.
טנב, לעומת זאת, טענה שהשווקים הקיימים כבר מאפשרים הסדרים דומים. אופציות, תעודות פיקדון אמריקאיות לא ממומנות ומוצרים מובנים יכולים להתייחס למניות ציבוריות מבלי לתת לחברה הבסיסית שליטה על המוצר.
הוא קבע קו במוצרים שמשנים את המניות עצמן. אם אסימון משנה את זכויות בעלי המניות, מחליף את פנקס המניות הרשמי של החברה או יוצר התחייבויות חדשות עבור המנפיק או סוכן ההעברה שלו, טנב אמר שהחברה צריכה להביע דעה.
"אם מוצר מתיימר לשנות את הזכויות הנלוות למניות הבסיס, מחליף את ספר המניות הרשמי של החברה, או מטיל חובות חדשות על החברה או על סוכן ההעברה שלה, המנפיק צריך להיות מעורב", כתב.
חוסר ההסכמה חשוב מעבר ל-AMC ורובינהוד. חברות בודקות מספר דרכים לחשוף מניות בבלוקצ'יין, ממוצרים סינתטיים ועד מניות קונבנציונליות המוחזקות על ידי אפוטרופוסים ומניות מגובות מנפיק שנרשמו ישירות ברשת.