ניו דלהי: אם האנליסטים הכלכליים יוכיחו שהם צודקים, חסכונות משק הבית ההודיים עשויים לראות תחייה. כבר יותר מעשור שחסכונות פיננסיים של משקי בית הודיים – המוחזקים במזומן, או מושקעים בפיקדונות בנקאיים ומכשירים פיננסיים אחרים – ראו מגמת ירידה מתמדת, מ-7.4% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בשנים 2011-12, ל 5.3% מהתמ"ג ב-2022-23. הנתונים הסטטיסטיים העדכניים ביותר של התמ"ג מראים שהתמ"ג של הודו צמח ב-8.2% בשנים 2023-24.
בעוד שנתוני התמ"ג אינם מפרקים את החיסכון של משקי הבית, בנק ההשקעות גולדמן זאקס חזה שהנתח הזה יגדל ל-6% מהתמ"ג לשנים 2023-2024. גם סוכנות הדירוג Crisil חזתה שחסכון משקי הבית עשוי לראות עלייה. "ההאטה בצריכה הפרטית בשנת הכספים 2024, למרות צמיחת התמ"ג, מרמזת גם על העלאת חיסכון של משקי בית", נכתב, ומסכם: "משקי בית אחראים לחלק הארי בחיסכון המקומי, ואינדיקטורים מוקדמים מצביעים על עלייה בקטגוריית החיסכון הזו. בשנת הכספים 2024." סוכנות הדירוג מצביעה על האטה חדה בצמיחה השנתית בצריכה הפרטית (במונחים נומינליים) מ-14.2% ב-2022-23 ל-8% ב-2023-24.
אם משקי בית חוסכים ולא מבזבזים את ההכנסה שהם מרוויחים, זה לא בהכרח הדבר הטוב ביותר עבור הכלכלה הכללית, שאר הדברים שווים. אבל, גם אם משקי בית חוסכים יותר וצורכים פחות רצוי שכן חסכונות אלו מספקים כספים לחברות להשקיע, האם הם יכולים לקיים זאת?
מחסכון ועד הלוואה
התרשים שלהלן מראה ממה אנליסטים כלכליים רבים היו מודאגים. שיעור החיסכון הלאומי, הכולל חיסכון של משקי בית, חברות וממשלה, ירד בכ-5 נקודות אחוז בין השנים 2011-12 ו-2022-23, ל-30%. עבור 2023-2024, זה צפוי להיות מעט מעל 31%.
בדרך כלל, החסכונות של משקי הבית (חיסכון פיננסי, נדל"ן והשקעות במתכות יקרות) וחברות הם שמממנים גירעונות ממשלתיים. כפי שמראים המספרים, היקף החיסכון של החברות כחלק מהתמ"ג, והמידה שבה ממשלות מוציאות יותר ממה שהן מרוויחות (כחלק מהתמ"ג), נותרו קבועים יחסית בעשור האחרון. החיסכון של משקי הבית הוא שהניע את חלק ניכר מהירידה בשיעור החיסכון הלאומי, שנע מכ-24% מהתמ"ג ב-2011-12 ל-18% ב-2022-23.
למעט עידן קוביד 19, חסכונות משקי הבית היווה היסטורית את עיקר החיסכון במשק – בדרך כלל של 60-65% בעשור האחרון.
נלווה לירידה זו סדרה של שינויים באופן שבו ממשקי הבית חסכו בפועל. הממשלה אוספת נתונים על חסכונות פיננסיים 'ברוטו' של משקי בית המושקעים בצורת מטבע, פיקדונות בנקאיים, מניות, קרנות נאמנות, קופות גמל וכו'. היא גם אוספת נתונים על 'התחייבויות' פיננסיות של משקי הבית – באופן כללי, הסכום שמשקי בית משלמים בו. ריבית וקרן על הלוואות מדי שנה. קיימות שתי קטגוריות נוספות של חיסכון למשק בית: השקעות בנכסים פיזיים כמו נדל"ן, ובצורת מתכות יקרות כמו זהב.
השינוי הגדול הראשון בכלכלת משקי הבית בעשור האחרון היה החוב של משקי הבית. משקי בית לווים יותר מהבנקים כדי לקנות בתים, מכוניות ופריטי צריכה אחרים. "הנטייה הגוברת לחובות בקרב משקי בית מונעת על ידי מצמד של רוח גב – דחיפה של אשראי קמעונאי מצד המלווים, תיאבון גדול יותר להלוואות, במיוחד בקרב הצעירים, וגישה משופרת למלווים עקב התקדמות הטכנולוגיה", מציין קריסיל.
סך האשראי הקמעונאי (של בנקים וחברות מימון חוץ בנקאיות), על פי קריסיל, עלה ל-19.4% מהתמ"ג ב-2022-23 וצפוי לעלות עוד יותר ל-23% ב-2023-24, מ-12.1% מהתמ"ג ב-2016- 17. במהלך 2022-23 עצמה, מלאי החוב של משקי הבית עלה ב-73% מהשנה הקודמת, עלייה של ₹15.57 טריליון.
התרשים שלהלן מציג את צמיחת האשראי הקמעונאי (במונחים משנה לשנה, לבנקים בלבד) בצמיחה של למעלה מ-30% נכון לדצמבר אשתקד.
לאורך רוב העשור האחרון, ההלוואות של חברות היו איטיות במקרה הטוב, כאשר הבנקים ספגו הלוואות למגזר לאחר המשבר הפיננסי של 2008. הלוואות למשקי בית החלו לתפוס את מקומן של הלוואות לחברות כתחום צמיחה מרכזי לבנקים. הכנסת לשכות האשראי הקלה על הבנקים להעריך את כושר האשראי של הלווים.
כפי שמציינת קריסיל, גם כשהלוואות לדירות עדיין מהוות את עיקר ההלוואות הקמעונאיות, חלקן בהלוואות הקמעונאיות הכולל ירד בכ-6 נקודות אחוז מאז 2017. במקביל, חלקם של כרטיסי האשראי, הלוואות הרכב ושאר ההלוואות האישיות. ההלוואות גדלו. במילים אחרות, משקי בית לוקחים על עצמם יותר ויותר חובות לא כדי לקנות בתים, אלא לצרכים קצרי טווח יותר ולנכסים שפוחתים עם הזמן.
גיוון תיקים
השינוי הגדול השני היה לקראת החזקת חיסכון פיננסי בסוגים שונים של נכסים. לפני עשר שנים, קרוב ל-70% מהחסכונות הפיננסיים של משקי הבית הוחזקו במזומן או הושקעו בפיקדונות בבנקים או בחברות מימון. נתח זה ירד כעת להרבה מתחת למחצית. השקעות בקופות גמל ופנסיה ו'חיסכון קטן' מהוות את חלק הארי מהמשמרת. גם ההשקעה במניות או בקרנות נאמנות כחלק מהחיסכון הפיננסי גדלה, אם כי היא נותרה בגדר חלק חד ספרתי מעוגת החיסכון הכוללת של משקי הבית.
השינוי הגדול השלישי היה גידול בחיסכון המכונה 'פיזי', כמו השקעות בנדל"ן. אמנם זה תמיד היה מרכיב חשוב בחיסכון של משקי הבית, אך הוא ירד משיא של 67% מסך החיסכון של משקי הבית (במונחים נטו) בתחילת העשור האחרון לכ-57% בשנים 2016-17. זה לאט לאט התחיל לזחול בחזרה למעלה וכעת מהווה כ-70% מהחיסכון של משק הבית. אכן, במידה מסוימת, הגידול בחיסכון הפיזי (בתחומים כמו נדל"ן), והגידול בהתחייבויות הפיננסיות של משק הבית הם מראה זה של זה – כפי שמשק בית לוקח הלוואה לרכישת בית, זה בא לידי ביטוי בגידול של מלאי הנכסים הפיזיים של אותו משק בית, וגידול בחובות של משק בית זה.
השינוי הרביעי והאחרון היה הירידה בחסכונות משקי הבית המושקעים בזהב או במתכות יקרות אחרות, מכ-16% ב-2011-12 לכ-13% ב-2022-23. במשך עשרות שנים, קובעי המדיניות היו אובססיביים לקסם של משקי בית הודיים מזהב ועשו ניסיונות רבים לגרום להודים לעקור את החסכונות הללו כדי שיוכלו לכוון אותם לשימושים "פרודוקטיביים", לעתים קרובות מתעלמים מהעובדה שלמשקי בית בהודו היה טוב מאוד. סיבה להחזיק בזהב, במיוחד בתקופות של אי ודאות כלכלית ואינפלציה. סביר להניח שהצמיחה של חברות הלוואות זהב שחררה סוף סוף חלק מהחיסכון במתכת הצהובה ועזרה לכוון אותם לכלכלה הרחבה יותר. עם זאת, לא ברור אם מגמה זו תתקיים בטווח הארוך.
יותר משרות, הכנסה גבוהה יותר
בטווח הקצר לפחות, סביר להניח שהחיסכון הפיננסי של משקי הבית, בניכוי ריבית או תשלומי קרן על החוב, צפוי לעלות, כפי שצופים גם גולדמן סאקס וגם קריסיל. הסיבה לכך היא שתשלומים כאלה זינקו בשני נקודות אחוז במהלך שנה אחת. סביר להניח ששילוב של משקי בית שלוקחים יותר חובות עקב הכנסה שנפגעה מקוביד, ועליית שיעורי הריבית, גרם לכך שתשלומי החוב של משקי הבית עלו. אם זה המקרה, אז ככל שהכלכלה נרמלה עוד יותר בשנים 2023-2024, הצטברות החוב של משקי הבית עלולה להאט.
קצב מהיר יותר בצמיחת הפיקדונות, בשילוב עם צמיחה איטית יותר בהלוואות קמעונאיות בשנים 2023-2024 הופכים את זה לסביר יותר, ומפנה יותר כסף למשקי בית ברחבי המשק לחסוך, ולהיות מנותב להשקעה בכל המשק. יתרה מכך, כפי שמציין קריסיל: "השקעות קרנות נאמנות של משקי בית צמחו בקצב מהיר יותר בשנת הכספים 2024 בהשוואה לעבר הקרוב. השקעות באמצעות תוכניות השקעה שיטתיות (SIPs), שנבחרו בעיקר על ידי אנשים במדינה, המשיכו לעלות ב-2024 הפיסקלית".
אבל האם הגידול הזה בחיסכון של משקי הבית יימשך לטווח ארוך יותר? האם סביר שנראה את החיסכון של משקי הבית, במונחים כלליים, זוחל בחזרה לרמות של לפני עשור?
בטווח הארוך יותר, הדרך היחידה שבה משקי בית יחד יחסכו יותר היא אם מספר גדול יותר של בני משק בית יצליחו למצוא עבודה יציבה עם שכר טוב, ואם רמת ההכנסה שלהם תעלה מספיק כדי שיוכלו לאפשר להם לשים כסף. הבנק, לאחר שטיפל בצרכים.
אבל כפי שמראה התרשים שלהלן, חלקו של התמ"ג בכל שנה שמסתיים לבסוף בידי משקי הבית ירד ביותר מ-10 נקודות אחוז מאז 2002-03. למעשה, במהלך שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, חלק התמ"ג שנצבר למשקי הבית נשאר הרבה מעל 80%. זה היה לקראת אמצע ומאוחר שנות ה-2000 שחלק משקי הבית בתוצר החל לרדת. בשנים 2022-23, הוא הגיע לרמה הנמוכה ביותר אי פעם, מאז 1981 לפחות, של 71% מהתמ"ג.
מה שמכונה 'הכנסה פנויה של משק בית' המחושבת על ידי סטטיסטיקאים ממשלתיים מחושבת על ידי לקיחת מספרי התמ"ג הכוללים וקיפוח רווחי החברות, ומסי ההכנסה החברות והפרטיים שהממשלות טוענות להם. למעשה, הכנסות משקי הבית צומחות בקצב איטי יותר מזה של המשק בכללותו.
עם זאת, חמור מכך, הצמיחה בתעסוקה. כעת ברור שלפחות מאז תחילת שנות ה-2000, התעסוקה גדלה לאט, אם בכלל. כפי שמציין דו"ח התעסוקה של הודו 2024, שהופק על ידי המכון לפיתוח אנושי וארגון העבודה הבינלאומי, בין השנים 2000 ל-2012, התעסוקה גדלה בשיעור ממוצע של 1.6%, בעוד ש'ערך מוסף גולמי' (מדד לתמ"ג), צמח ב-6.2%.
מגמה זו למעשה החמירה בין 2012 ל-2019 – גידול התעסוקה היה 0.01% בעוד התפוקה גדלה ב-6.7% בשנה. בעיקרו של דבר, כל העשור האחרון היה של גידול באבטלה. רק במהלך שנות קוביד התעסוקה התאוששה, והתעסוקה הכוללת גדלה בקצב מהיר יותר.
אבל גם ה'שיפור' הזה צריך להיות מסויג. "במהלך מגיפת קוביד-19, מדדי שוק העבודה של בני נוער החמירו רק בתקופות שיא. לאחר הסגרות, מדדי שוק העבודה לנוער התאוששו די מהר. אבל תנועה זו לוותה בתוספות לכוח העבודה ולכוח העבודה, בעיקר בעבודה באיכות ירודה. מספר הצעירים בעצמאים התרחב הרבה יותר מאשר בקטגוריות אחרות של תעסוקה במהלך המגיפה, שעסקה בעיקר בעבודה ללא שכר במשק הבית, במיוחד בקרב נשים כפריות ונחשבה לצורת התעסוקה הגרועה ביותר. בנוסף, מספר העובדים הצעירים העוסקים בעבודות שכירות רגילות ירד במהלך תקופת המגיפה", נכתב בדו"ח.
ואפילו בקרב עובדים שכירים, הצמיחה בשכר הייתה מושתקת או לא הייתה קיימת. על פי הדו"ח, השכר הריאלי החודשי לעובדים שכירים ירד בפועל בין השנים 2022 ל-2023. "בעשור האחרון, ההשתכרות הריאלית החודשית הממוצעת של שכירים ועצמאים רגילים ירדה או נשארה יציבה", מוסיף הדו"ח. ירידה ברווחים הריאליים של עובדים שכירים רגילים ועצמאים, יחד עם עלייה קטנה בלבד בשכר הריאלי לעובדים מזדמנים בהודו, מצביעים על כך שאיכות ייצור התעסוקה הייתה ירודה בין 2000 ל-2022".
לפיכך, הבעיה האמיתית עם המחסור בחסכונות במשק הבית בהודו היא באמת זו: מחסור בתעסוקה ושכר עומד. עד ולא יתוקנו הבעיות הגדולות הללו, כל עלייה בחיסכון תהיה זמנית בלבד.