הבטחת אספקה אמינה של חומרי גלם קריטיים לסוללות תהיה חיונית לדחיפה העולמית לאפס נטו, במיוחד כאשר הביקוש לרכבים חשמליים עם סוללות (BEV) תופס קצב לקראת סוף העשור הזה, מגלה דו"ח חדש של מקינזי.
עד 2030, מקינזי מעריכה שהביקוש העולמי למכוניות נוסעים בגזרת ה-BEV יגדל פי שישה מ-2021 עד 2030, כאשר מכירות יחידות שנתיות יגדלו לכ-28 מיליון מ-4.5 מיליון בתקופה זו.
תחזית כזו, אומר הייעוץ, פירושה שהתעשייה "צפויה להתמודד עם אתגרים מתמשכים ארוכי טווח" בהתאם לביקוש.
בפרט, הדוחות שלה מדגישים שיצרני OEM לרכב נותנים יותר תשומת לב להפחתת פליטות Scope 3 משימוש בחומרים, אשר תורמות חלק גדול ממה שהסוללות פולטות. כתוצאה מכך, מקורות חומרי סוללות הפכו חשובים יותר ויותר עבור יצרני סוללות.
בהתבסס על ההערכות האחרונות, הניתוח של מקינזי צופה שהביקוש יעלה על ההיצע הבסיסי של חומרים מסוימים, מה שדורש השקעה נוספת ומוביל לחשש ממחסור ותנודתיות במחירים, בין אתגרים אחרים.
מחסור באספקה בפתח
בהתבסס על תצפיות שוק עדכניות, יצרני סוללות יכולים לצפות לאתגרים בהבטחת אספקת מספר חומרי גלם חיוניים לסוללות עד שנת 2030, מגלה הדו"ח של מקינזי.
יצרניות סוללות משתמשות ביותר מ-80% מכלל הליתיום שנכרה כיום, והנתח הזה עשוי לגדול ל-95% עד 2030. עם ההתקדמות הטכנולוגית העוברת לטובת סוללות כבדות ליתיום, כריית הליתיום תצטרך להגדיל באופן משמעותי כדי לעמוד בביקוש לשנת 2030, אומר מקינזי.
לגבי ניקל, החששות ממחסור שנבעו מהמעבר ל-BEV כבר הובילו להשקעות משמעותיות במכרות חדשים, במיוחד בדרום מזרח אסיה, אך יהיה צורך להביא עוד יותר אספקה לרשת. הדו"ח של מקינזי מצביע על אפשרות של מחסור קל בשנת 2030, מכיוון שתחום הסוללות ממשיך להתחרות עם פלדה ומגזרים אחרים על ניקל מסוג 1.
בעוד שחלקו של הקובלט בתמהיל הכימיה של הסוללות צפוי לרדת, הביקוש המוחלט לקובלט לכל היישומים עשוי לעלות ב-7.5% בשנה מ-2023 ו-2030, מעריכה מקינזי, ומוסיפה כי מחסור בקובלט אינו סביר, אך האספקה שלו תהיה מונע על ידי ניקל ונחושת מכיוון שהוא במידה רבה תוצר לוואי של הייצור שלהם.
בינתיים, אספקת המנגן צפויה לגדול במתינות עד שנת 2030, אך ביקוש הולך וגובר לחומרים בדרגת סוללה צפוי לעלות על ההיצע, ומחייב פיתוח בתי זיקוק חדשים.
כדי להסביר את האימוץ המהיר של טכנולוגיית LFP (ליתיום ברזל פוספט), המחקר של מקינזי מדגים את מאזני ההיצע והביקוש לשנת 2030 עם שני תרחישים.
לפי המקרה הבסיסי, רק כ-20% מאספקת ה-HPMSM (מונוהידראט מנגן סולפט בטוהר גבוה) יעמוד בדרישות של יישומי סוללה (30% אם כל הפרויקטים שהוכרזו יתממשו), אשר בעצמם יהוו רק כ-5% מסך הכל. ביקוש למנגן.
בעולם שבו האימוץ המהיר של טכנולוגיית LFP יחד עם צמיחה נמוכה יותר בייצור EV, הביקוש לחומרי סוללה עשוי להיראות אחרת:
טרנדים גלובליים
למרות שהביקוש הכולל לסוללות וחומרי גלם גדל במהירות, ההיצע הוא – ויישאר – מרוכז ברובו בכמה מדינות שהן מצויות באופן טבעי, כולל אינדונזיה לניקל; ארגנטינה, בוליביה וצ'ילה לליתיום; ו-DRC עבור קובלט, אומר מקינזי.
בינתיים, הזיקוק מתרחש בדרך כלל במקומות אחרים, לעתים קרובות בסין (עבור קובלט וליתיום), אינדונזיה (ניקל) וברזיל (ניוביום).
מערך שרשרת הערך הזה, לפי מקינזי, מציב שיקולים נוספים לאזורים כמו האיחוד האירופי וארצות הברית, שלשניהם יש ביקוש גבוה לחומרים מיובאים ולעיתים קרובות מסתמכים במידה רבה על מקורות של מדינה אחת.
לדוגמה, האיחוד האירופי מייבא 68% מהקובלט שלו מ- DRC, 24% מהניקל שלו מקנדה ו-79% מהליתיום המזוקק מצ'ילה.
שקיפות שרשרת האספקה
יתרה מכך, למרות שניתן לדעת ריכוז אספקה של חומרים כגון ניקל מזוקק, קובלט וליתיום, לעיתים בלתי מושגת נראות מלאה למקורם של חומרי הגלם.
כך הדבר עם מנגן בטוהר גבוה, שממנו יותר מ-95% מיוצר בסין וכמויות קטנות מגיעות מבלגיה ויפן; גרפיט, שכמעט כולו מזוקק בסין; וייצור אנודות, שעליו יש לסין כמעט מונופול.
שקיפות מוגבלת לגבי מקורות אספקת חומרי הגלם של הסוללות מציבה גם דאגות ותשומת לב רחבים יותר של ESG. לדוגמה, תקנת הסוללות של האיחוד האירופי שואפת להפוך את הסוללות לקיימות לאורך כל מחזור החיים שלהן, החל ממקור חומרים ועד לאיסוף סוללות, מיחזור ושימוש מחדש. כתוצאה מכך, מקינזי מאמינה שהלחץ לטפל בחששות ה-ESG ככל הנראה יגדל בהמשך.
שיבושים בשרשרת האספקה האחרונים, כמו אלה שהשפיעו על מגנזיום, סיליקון ומוליכים למחצה בשנים 2021 עד 2023, הגבירו את הצרכים של הקונים להגביר את חוסן שרשרת האספקה עבור חומרי גלם קריטיים של סוללות.
הסיכונים של קונים לתלות ביבוא מוגברים עוד יותר בשל מגבלות הסחר האחרונות שהוכנסו על ידי יצואנים, לרבות בקרת היצוא של סין על חומרים מסוימים (כגון גרפיט סינטטי ומוצרי גרפיט פתיתים טבעיים המשמשים במכוניות BEV) והאיסור של אינדונזיה על ייצוא עפרות ניקל.