עופר לוי, יו"ר סיעת "מרצ-התנועה הירוקה" בהרצליה, הוא ההיפוך הגמור של מצביע מרצ האופייני. הוא כדורגלן לשעבר בליגת העל, מזרחי, לא אקדמאי, גבוה ונאה, שלא מרכיב משקפיים אלא דווקא עונד תכשיטים. בקיצור, הכי לא חננה אינטלקטואלית שיש.

ובכל זאת, לוי, 47, שמגיע לראיון הראשון שלו כיו"ר הסניף בהרצליה בסניקרס ובטישירט שחורים, ג'ינס, עגיל באוזן, צמידים העשויים מחרוזים, טבעת חותם ושרשרת שעליה שמות שלושת ילדיו, לא מנסה להשתכנז במעמדו החדש או להיראות כמו פוליטיקאי מיומן.

עופר לוי. "אני רואה את חוסר הניסיון כאתגר" | צילום: יאיר שגיא

"אני לא מתנהג כמו פוליטיקאי ולא מתלבש כפוליטיקאי", אומר לוי. "יועצים אומרים לי 'תתנהג ככה וככה, תוריד את הצמידים' אבל אני זה אני, ואני לא צריך ללבוש תחפושת".

אתה מודע לכך שאתה הניגוד הגמור לתומך מרצ האופייני?

"כן, אבל אף פעם לא היו לי רגשי נחיתות. אני יודע מי אני. בהתחלה אמרו במרצ: 'מה בא אלינו כדורגלן? מה בא לנו מזרחי?' אבל אנשים כמו רות רזניק גרמו לי להאמין בעצמי. ישבנו שעות ודיברנו. אני מעריץ אותה. אני מתייעץ אתה הרבה. היא פתחה לי את הראש. אמרה לי 'לך בדרך שלך'. במרצ האמינו בי, וחשבו שאני יכול להביא משהו אחר. אני יושב קרוב לשנתיים לשיחות עם חבר'ה צעירים, שהאמינו שאני יכול לשנות את הרשימה".

איך מגיבים חבריך מעולם הכדורגל?

"הם מאחלים לי בהצלחה באופן אישי, פחות למרצ".

עוף מוזר

לוי נבחר לתפקיד יו"ר מרצ בבחירות שהתקיימו במאי, למרות חוסר נסיונו הפוליטי. מה שכן היה לו, זה להט ותשוקה להיבחר וגם ייחוס משפחתי, שוודאי לא הזיק. אחותו היא מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב ויו"ר מרצ בעיר, שמבוגרת ממנו ב-11 שנים. "ראיתי את העשייה שלה, וזה מדבק. היא בולדוזר, שדואגת לחלשים. אני מסתכל עליה וגאה בה. היא דמות להערצה".

מיטל עזרה לך להשתלב במרצ?

"לא. היא לא התערבה. אין לה יד ורגל בזה שנבחרתי. התייעצתי אתה והיא תמכה בי, לא מעבר לזה".

עד שנדבק בחיידק הפוליטי, לוי עשה חיל בעולם הכדורגל. הוא גדל במרכז העיר הרצליה, בן לרבקה ולאלברט, למד בבית הספר יוחנני, בחטיבת יד גיורא ובתיכון הראשונים. בגיל תשע החל לשחק כדורגל במכבי תל אביב, ובגיל 16 עבר לקבוצת בני יהודה נוער. משם המשיך לבוגרים כמגן וגם כקפטן הקבוצה. בגיל 27 קנתה אותו מכבי תל אביב, ובגיל 32 פרש מהמגרש

כיום הוא מנהל מרכז ספורט ראשונים בהוד השרון, ומאמן הכדורגל של קבוצת הפועל רעננה ילדים. "אני אוהב את העבודה שלי", אומר לוי. "זה נותן לי הרבה סיפוק".

עד לפני שנתיים לא התקרב לפוליטיקה, והסתפק בלהיות פקוד של מרצ. הוא היה פעיל חברתי באזור מגוריו, בעיקר במסגרת ועד בתי הספר של שלושת ילדיו. "דאגתי גם לגינות בעיר. הייתי בקשר עם פדלון, כשהוא עוד היה מנהל מחלקת שפ"ע בעיר. הייתי משגע אותו, מצלצל אליו ושואל אותו למה הגינה הזאת היא ככה ולא ככה".

רות רזניק. גרמה לי להאמין בעצמי | צילום: שאול גולן

למה לך פוליטיקה?

"הבנתי שהגיע הזמן לקחת את המושכות, להשפיע, לעצב, לשנות. העיר חשובה לי מאוד. גדלתי בה, וכל המשפחה שלי חיה פה. אני רוצה להיות חלק מהעשייה".

למה דווקא מרצ?

"בגלל האהבה לאנשים, רק מרצ מתייחסת לאינדיבידואל, זכויות האדם באשר הוא אדם, שם הלב שלי".

מה דעתך על ראשי המפלגה הארצית בעברה? שולמית אלוני ויוסי שריד?

"דמויות מופת בעיניי. בלעדיהם עניין זכויות האדם, חינוך ודמוקרטיה, לא היה בשיח הישראלי בכלל".

מדוע, לדעתך, אתה מתאים לפוליטיקה?

"תמיד ידעתי שאני מתאים, שיש לי את היכולת להזיז דברים ולהילחם על דברים, ושאני רוצה לעסוק בזה, ושזה יגיע. חיכיתי שהילדים יגדלו כדי שאוכל לתת את כל כולי. אני זה התושב שמגדל בעיר ילדים ומטפל בהוריו המבוגרים והחולים".

בעוד בין מצביעי מרצ הוא נראה כחריג, גם בעולם הכדורגל הוא נחשב לעוף מוזר. "נתקלתי בכל מיני הערות בגלל שאני מצביע מרצ, אבל אנשים צריכים ללמוד לקבל דעות של אחרים. כששיחקתי בבני יהודה תמיד הייתי נטע זר, בגלל שהיו לי דעות פוליטיות אחרות, למרות שהשתלבתי שם יפה. פעם לקחתי את הספר 'האלכימאי' למחנה האימונים של בני יהודה, ושאלו אותי 'איך אתה בא לפה עם ספר?' כאילו עקצו אותי, אבל ישבתי וקראתי".

וכיום אתה קורא?

"לא. זה לא נשמע טוב כלפי החברים של מרצ, אבל אני לא קורא ספרים כיום, אין לי זמן". 

כפייה דתית

לקראת הבחירות המוניציפליות הקרבות לוי מציג את יעדיו. בין השאר, הוא מעוניין בעוד מקומות בילוי בעיר ("אפילו כפר סבא ופתח תקווה נהיו תוססות יותר מבחינת היצע לבילויים"), יוצא נגד מגדלי הענק המתוכננים להיבנות בעיר, רוצה שיעורי דמוקרטיה בבית הספר ותחבורה ציבורית בשבת

נושא הכפייה הדתית חשוב לו במיוחד. "נשים את החילוניות בעדיפות ראשונה", הוא אומר. "שמעתי חבר מועצה דתי אומר שהמטרה של הדתיים היא שהרצליה תשתנה בעוד עשור ותהיה דתית. הדתיים אינם מכבדים את הקהל הלא-דתי. לא מפריע לי שאדם ילך לבית הכנסת בשבת. זה הבילוי שלו עם הילד, אבל אני לא רוצה שיפריעו לבילוי שלי עם הילד, לקנות גלידה או ללכת לקניון. זה הכיף שלי.  

"אני לא שונא את הדת. ביום כיפור אני צם, כי אני רגיל עוד מילדות, אבל כפייה דתית אינה מקובלת עליי, והכפייה הדתית קצת השתלטה על הדתיים. אנחנו במרצ מאמינים ב'חיה ותן לחיות', בחברה חופשית ופלורליסטית. תושבים בעיר ביקשו לסגור בשבת סמטה, שבה יש שניים-שלושה בתי כנסת, אבל זה לא מקובל עליי. זה מתחיל בסמטה, ממשיך ברחוב ונגמר בלסגור את העיר בשבת. צריך לשמור על הסטטוס-קוו".

מה עם חוק המרכולים?

"לא ניתן לזה לקרות בהרצליה. נילחם על זה. ככל שזה תלוי בנו, הרצליה תישאר חופשית ופתוחה, אבל נכבד את הצד השני. לא נפתח סופרמרקט בשבת בשכונה דתית, כמו נווה עמל". 

הרגישות של לוי לכפייה דתית נובעת, בין השאר, מהמתרחש במשפחתו. אחיו חיים, תושב פרדס חנה, חזר בתשובה לפני כעשור.

"היחסים בינינו כיום טובים, אבל עבר זמן עד שזה הסתדר. זה לא היה קל כשהוא חזר בתשובה. הוא התחיל לגדל זקן ואמר לנו איך לנהל את הבית, כמו להפריד בין חלב לבשר, לא לעשן ולא להדליק טלוויזיה בשבת, שאם לא כן — הוא לא יגיע לארוחות ערב בימי שישי. אמא שלי לקחה את זה קשה, כי לא היה אפשר לעשות יחד את פסח ואת ראש השנה. הלכנו לקראתו בהתחלה, ועשינו את החגים בבתי מלון, אבל הבקשות שלו רק הלכו והחמירו, והוא ביקש דברים שלא יכולנו לעמוד בהם. הוא הפסיק להגיע אלינו לארוחות בימי שישי ובחגים. כיום אנחנו באים אליו, ונפגשים בימי הולדת. בסוכות, למשל, הייתי אצלו, ופעם בשבוע אני מדבר אתו בטלפון".

איך הוא הגיב לפעילותך במרצ?

"הוא איחל לי הצלחה. הוא מכבד את הדרך שלי ואני את שלו, למרות שמדי פעם הוא זורק לי כל מיני הערות".  

כיום למרצ בהרצליה יש שלושה מנדטים. לוי מקווה לזכות במספר גבוה יותר של מנדטים בבחירות הקרובות, בעקבות איחודה של מרצ ההרצליינית עם התנועה הירוקה, לפני כחודשיים. "יש לנו אותן האידיאולוגיות", אומר לוי, "אנחנו הולכים להיות הסיעה הכי גדולה במועצה".  

חוסר הניסיון שלך אינו בעיה?

"כרגע אני חסר ניסיון, אבל ניסיון מגיע עם הזמן. אני בא ללמוד. אנשים רואים את זה כחיסרון, ואני רואה את זה כאתגר".

מן הסתם ספגת הערות עוקצניות מהסביבה. קראו לך בוגד?

"מעולם לא קראו לי בוגד, אבל אני כן נתקל בתגובות של שנאה ואני מנסה להבין מאיפה היא נובעת. אני מתמודד עם השאלות, לא בורח ואומר את עמדתי. אנשים מדברים איתי ומבינים מה התפיסות שלי והערכים החברתיים שמובילים אותי ולרוב אני מצליח לשכנע אותם".

במי אתה תומך לראשות העירייה?

"מרצ החליטה לא לנקוט צד. אומרים לי 'תשקר כדי שכולם יהיו מרוצים, ותגיד שאתה תומך במישהו גם אם אתה לא', אבל אני לא מסוגל. גם פדלון וגם מאיה ראויים לתפקיד ראש העירייה, והם יצטרכו את התנועה שלנו חזקה". 

יעל גרמן חסרה לעיר?

"לא. היא עשתה את עבודתה בצורה טובה, מיצתה והמשיכה הלאה".

 יעל גרמן. לא חסרה | צילום: אלכס קולומויסקי

פירוק המשפחה

נושא נוסף שלוי ירצה לטפל בו הוא נושא המשפחות החד-הוריות. זאת, עקב היותו גרוש בעצמו זה שש שנים. הוא גר כיום בדירה שכורה בנווה עמל, ומסייע לטפל בילדיו: אביב בן ה-17, מתן בן ה-12 ומאיה בת ה-10. "אני רואה כל יום לפחות את אחד מהילדים", הוא אומר.

אף שיחסיו עם גרושתו מצוינים והשניים אפילו חוגגים עם הילדים יחד את החגים, הוא מספר כי ההסתגלות לסטטוס החדש היתה קשה.

"כיום אני מדבר עם גרושתי כל יום בטלפון, אבל עבר זמן עד שבניתי מחדש את היחסים אתה. בשנה-שנתיים הראשונות הייתי יושב ובוכה בחגים ובשבתות, כי אתה יודע שפירקת משפחה. כשהייתי לוקח את הילד שלי לאימונים בכדורגל, ומחזיר אותו לבית של גרושתי, הייתי נוסע עוד כמה מטרים, עוצר את האוטו ובוכה. היה לי קשה שהוא לא חוזר אתי הביתה. זה עבר עם הזמן". 

כמו רוב המתגרשים, בעקבות הגט, שכירת הדירה ותשלומי המזונות, מצבו הכלכלי הורע. "לא חסר לי כלום, אבל היתה ירידה כלכלית אחרי הגירושים. אני שוכר דירה לא גדולה. פעם הייתי מרשה לעצמי לבזבז כסף במסעדות, וכיום פחות. אני גם טס פחות לחו"ל, אבל כסף מעולם לא היה מטרה מבחינתי".

הגירושים שינו אותך?

"למדתי להעריך את המשפחה. אני רגיש יותר לצרכים ולקשיים של אוכלוסיית החד-הוריים. אני רוצה שהם יקבלו הנחות אוטומטיות, בלי כל הבירוקרטיה של הטפסים".

לוי פנוי כיום. לאחר הגירושים היו לו כמה מערכות יחסים, אחת מהן בת שנתיים. "אין לי זמן להשקיע בזוגיות", הוא אומר. "אני מבלה לפעמים, אבל בפרופורציות. לא יוצא יותר מדי. אני עסוק מאוד כל ערב בפגישות עם אנשים". 

מה בעניין טינדר

"אני לא נמצא באתרי היכרויות ולא אוהב את האתרים האלה. אני די סגור וקצת ביישן. מנסים להכיר לי נשים כל הזמן, אבל אני לא קופץ ומסכים. היום שלי מלא כל כך, וכשאני מגיע הביתה בערב אני אוהב את השקט שלי. אני מקווה שאחרי הבחירות זה יקרה".