יעל הדרי מהרצליה עברה לפני כחצי שנה להתגורר עם בני משפחתה בבית ברחוב בית"ר. בתוך זמן קצר גילתה כי עץ הפיקוס החביב הממוקם בכניסה לחצר ביתה הופך בתקופות שונות בשנה למעוזם של עשרות עטלפים שמגיעים לנשנש מפירותיו. את השאריות הרבות משליכים העטלפים בחצר ביתה ועל קירותיו.

עץ הפיקוס (משמאל) בכניסה לחצר | צילום: יעל הדרי

מתי הבעיה התחילה?

הדרי: "זה בא והולך. כל חודשיים-שלושה הפירות על העץ מבשילים והעטלפים מגיעים. תחילה חשבנו שמדובר בגללים, אלא שאז הסבירו לנו שהם למעשה אוכלים את הפירות ויורקים את השאריות".

יש לציין כי עטלפי הפירות משמשים כמאביקים וכמפיצים חשובים עבור עצי פרי בישראל. הם מפזרים את זרעי הפרי אותם הם יורקים אל מעבר לצלו של העץ, וחלק מהזרעים הקטנים יותר עוברים במערכת העיכול של העטלף ובכך מסייעים לעיתים לנביטתם.

הדרי החליטה לתעד בוקר אחד את מעלליהם של העטלפים וצירפה בקשה לעיריית הרצליה לטפל בנושא. מאחר שהפיקוס הינו עץ שאסור לכרות ללא אישור קק"ל, הציעה העירייה לגזום חלק מענפיו ולהוסיף חומר שאמור להפחית את כמות הפירות ומעצם כך את כמות העטלפים שמגיעים לביקור.

הפתרון עזר?

הדרי: "חלקית. מרגישים במגמת שיפור".

אלא שבכך לא הסתיימה הפרשה. עץ הפיקוס ממוקם למעשה בכניסה לחנייה הרשומה בטאבו של בני המשפחה. הדיירים הקודמים לא הזדקקו לה, אולם כעת, אם יבקשו בני המשפחה ליצור פתח עבור הרכב, העץ העתיק יהווה שוב מכשול.

מאגף שאיפ"ה בעיריית הרצליה נמסר: "עטלפי הפירות הנפוצים מאוד בכל הארץ אינם מסוכנים ואינם מזיקים. לעטלפים תפקיד אקולוגי חשוב במרחב האורבני ובשל כך הם מוגדרים כחיה מוגנת וחל איסור בחוק לפגוע בהם.

"העירייה פועלת במידת יכולתה לצמצום מפגעי הלכלוך הנגרמים מפעילות העטלפים, תוך שמירה מקסימלית על האיזון של הטבע ונוקטת בשיטות ביולוגיות שונות שאינן פוגעות בעטלפים עצמם.

"באשר לעץ עצמו - כל עץ הוא מוגן בחוק ואין אישור לכרות אותו אלא אם נמצאה סיבה מוצדקת על ידי גורמי המקצוע וקצין היערות של קק"ל".

מקק"ל נמסר: "במידה וקיים רצון לכרות עץ, ישנו טופס בקשת כריתה שניתן למצוא באתר קק"ל ובאתר משרד החקלאות. כל בקשה נבדקת לגופה על פי מיטב השיקולים המקצועיים של פקיד היערות".