הקריירה של אור לאומי התקדמה בדיוק לפי התוכניות. הוא החל לפלס את דרכו כשחקן צעיר בליגת העל, והפך לבורג מרכזי בבני הרצליה. אבל אז הגיעה מחלת הנשיקה ששיבשה הכל. בגיל 20 לאומי מצא את עצמו בחוץ, ובמשך שנה וחצי הושבת לחלוטין מכדורסל.

לאומי. "זה לא ייאמן שחזרתי מכלום למצב שבו אני יכול לחזור לשחק" | צילום: עודד קרני

תהליך הבראה

עכשיו הוא מקווה שהכל מאחוריו. לאומי חזר סוף סוף לאימוני בני הרצליה, והוא מאמין כי מעתה והלאה הגרף שלו יהיה במגמת עלייה בלבד.  

"אחרי תקופה ארוכה, אני מרגיש הרבה יותר טוב ובריא", אומר השבוע הגארד בן ה-21. "אני נכנס לעניינים בקצב הדרגתי. שמח מאוד לחזור להתאמן ולהרגיש את הכדורסל. זה חסר לי מאוד. עברתי תקופה קשה מאוד, אבל היא מאחוריי. שום דבר לא יעצור אותי מלחזור לעשות את הדבר שאני הכי אוהב לעשות. אני מלא רצון להוכיח לעצמי שאני יכול להתגבר על הכל ולצאת מהמצב הקשה שהייתי בו".

לאומי אמנם מתאמן עם קבוצתו, אבל בהרצליה מקפידים להכניס אותו לעניינים באיטיות. השבוע עדיין לא שותף במשחק האימון מול הפועל תל אביב, וגם בטורניר בהונגריה, שאליו המריאה הקבוצה ביום רביעי, הוא לא צפוי להשתתף. אבל קצב ההתאוששות שלו משביע רצון, ואם הכל יילך כשורה, הוא צפוי לפתוח את העונה ולעמוד לרשותה של הקבוצה.

"החזרה היא כמובן בהדרגה", מסביר לאומי. "כמעט שנה וחצי לא הייתי במסגרת קבוצתית, וייקח זמן עד שאחזור לכושר. בחצי השנה האחרונה עבדתי קשה על הגוף שלי כדי לחזור לכושר. זאת היתה העבודה הכי קשה שהיתה לי בחיים, ובאמת זה לא ייאמן שחזרתי מכלום, למצב שבו אני יכול לחזור לשחק. הייתי כמו עלה נידף ברוח, ואני חוזר לעצמי באמצעות עבודה אדירה". 

באיזה מצב נמצאת המחלה שלך?

"הנגיף כבר לא נמצא בדם. כבר לפני ארבעה חודשים הבדיקות הראו תוצאה שלילית, כלומר שהנגיף כבר לא שם, והגוף מתחיל בתהליך של הבראה, כך שאפשר לומר בפה מלא שהמחלה וכל הסיפור הזה מאחוריי".

כשהחל להרגיש מעט טוב יותר נסע לאומי ללאס וגאס, שם עבר חודש וחצי של אימונים אישיים אינטנסיביים שהחזירו אותו אט אט לעניינים. שני אימונים ביום - אימון אישי בבוקר, ובערב משחקונים של חמש על חמש. אביו של לאומי מתגורר בווגאס, והוא נע ונד על הקו ארצות הברית-ישראל כבר שנים ארוכות. כשהיה צעיר, המשפחה כולה עברה לגור בווגאס, כך שלאומי מכיר היטב את העיר.

"היתה חוויה אדירה להתאמן ברמות ובתנאים מדהימים", הוא מספר. "כל המשפחה שלי הגיעה לשם, כולל החברה שלי שהצטרפה, ככה שלא הייתי לבד. אבא שלי גר בווגאס, וכל קיץ אנחנו נוסעים אליו. קיבלתי שם את כל התמיכה, מקצועית, נפשית ומנטאלית. גם החברה שלי עזרה לי לאורך כל הדרך, ותמכה בי בצורה מדהימה".

לא האמנתי

חזרה לאחור. שני משחקים לפני הפלייאוף של עונת 2016/17. לאומי מרגיש תשישות חריגה, והולך לבדיקה. שם הוא מתבשר על הנגיף.

"לא אשכח את אותם הרגעים שהרופא אמר לי שאני חולה. יצאתי מהחדר שלו ישבתי בחדר המדרגות ופשוט פרצתי בבכי מטורף. לא האמנתי שזה קורה לי. בדיוק באמצע המומנטום שנהדר שהייתי בו. רגע לפני הפלייאוף, הכל נעצר לי ברגע אחד", הוא נזכר.

ודאי לא תיארת לעצמך שיחלפו שנה וחצי עד שתחזור.

"כשאני מסתכל אחורה, זה לא ייאמן כמה זמן עבר. בהתחלה זה היה כזה 'טוב, יום יומיים ואתגבר'. כל יום אני קם ומרגיש מותש בצורה קיצונית. ירדתי במשקל בצורה דרסטית, כי המחלה מפחיתה לגמרי את התיאבון. עברתי תהליך מטורף עם הגוף והנפש. בשלב מסוים הבנתי שזה לא עניין של שבוע-שבועיים עד שאחזור. זה הגיע למצב שהייתי מתחנן לאלוהים שזה ייגמר כבר. כבר חושבים מעבר לכדורסל, אתה רק רוצה להיות בריא".

הסממן העיקרי של מחלת הנשיקה הוא העייפות הקיצונית. איך עוברים את זה?

"זאת לא עייפות, זאת תשישות, ואי אפשר בכלל להסביר עד כמה. אתה קם אחרי עשר שעות שינה, ומרגיש כאילו לא ישנת דקה. זאת עייפות קיצונית לאורך כל היום. זה מגיע למצב שפעולות פשוטות הופכות להיות קשות מאוד. נרדמתי כל הזמן. כל היום הייתי עייף בצורה בלתי-מוסברת".

ספר על המחשבות שרצו לך בראש. חשבת על פרישה? על מצב שלא תוכל לחזור לשחק כדורסל?

"היו המון מחשבות לא טובות בנוגע למה יהיה עם הכדורסל, ובכלל, איך אני יוצא מהמצב הזה. זאת היתה חוויה מנטאלית מטורפת עם עצמי. היו לילות ארוכים שבהם תהיתי אם אוכל לחזור לשחק, אבל בפנים ידעתי כל הזמן שזה יקרה. היו לילות עם הרבה בכי, היו קשיים גדולים בדרך, ובכלל בכל השנה וחצי הזאת היו לא מעט רגעי משבר קשים. היו גם רגעים יפים, שבהם לא הפסקתי להאמין שאצא מזה, שאסיים עם הדבר הפסיכי הזה ואחזור לספורט ולחיים הרגילים. להיות כל כך הרבה זמן גמור נפשית ופיזית זאת מעמסה אדירה. אני גאה ששמרתי על עצמי, שהצלחתי להתגבר על כל הרגעים הקשים, ושהקפדתי על מיקוד ועל אמונה".

הבעיה הגדולה היא שאין תרופה של ממש למחלה הזאת.

"בדיוק, זה רק הרבה מנוחה, תזונה נכונה ופשוט להמתין עד שהנגיף עוזב אותך. בסופו של דבר הווירוס סיים את המסלול שלו. באמצעות המחלה הבנתי שלא הכל בשליטתנו. צריך לעשות את המיטב, אבל יש דברים שלא קשורים בנו וצריך לקבל ולעבור אותם".

היה רגע אחד שבו שהרגשת שיש סוף סוף שיפור? 

"באמצע פברואר האחרון התחלתי להרגיש משהו קצת שונה. התקשרתי למאמן הכושר שלי גיא גפני, שהיה זמין בעבורי 24/7 וליווה אותי לאורך כל הדרך. האימון הראשון היה קל כל כך, ממש בהליכה. היו ימים שהייתי מגיע גמור מעייפות, והוא היה מתייחס אליי מדהים ובעדינות. לאט לאט הרמנו את הרמה ואת הקושי. עוד אדם שאני חייב לציין הוא המאמן המנטאלי שלי דן ולנסי, שליווה אותי לאורך כל הדרך ותמך בי בצורה מדהימה. שניהם והחברה שלי הם האנשים שהכי עזרו לי".

איך היה היחס של הרצליה לאורך התקופה הארוכה כל כך שבה היית מושבת?

"במועדון התייחסו נפלא. תמכו כל הזמן, התעניינו ורצו לעזור לי. מגיע להם כל הקרדיט והכבוד. זה לא מובן מאליו, ואני מודה להם מעומק הלב על התמיכה".

איך היה לצפות מהצד בחברים שלך כל כך הרבה זמן? 

" קשה מאוד. חוסר אונים, שאתה מרגיש שאין לך איך לעזור לחברים שלך ולמועדון, שנתן לי כל כך הרבה בשנה הראשונה שהייתי בו. אני מעריך מאוד את כולם בהנהלה ובמועדון בכלל, ואמרתי להם את זה. היתה שנה מקצועית לא קלה, ואני יודע שיכולתי לעזור ולתרום".

מרומם נפש

בזמן שלאומי היה עסוק בהחלמה, פרץ סכסוך בין הרצליה להפועל תל אביב, ממנה הגיע השחקן. לאומי, שהיה חתום לשלוש שנים אצל האדומים, הושאל להרצליה, והיה אמור לחזור להפועל בסיום העונה שעברה. אלא שהמחלה השאירה אותו גם ככה מחוץ לעניינים, והוא נשאר בהרצליה

בהפועל דרשו לקיים את החוזה בין הצדדים, ולאחר שלא הושגה הסכמה נסללה הדרך לבוררות. בסיומו של ההליך המשפטי הוחלט שלאומי יחויב לחזור לאדומים ולקיים את החוזה, אבל בבני הרצליה התעקשו להשאיר את השחקן, והעבירו פיצוי כספי לתל אביב כדי שישוחרר

"בזמנו חתמתי לשלוש שנים בהפועל תל אביב. התחלתי את האימונים, הדברים לא הסתדרו ועברתי בהשאלה להרצליה", נזכר לאומי. "בסיום השנה הם רצו שאחזור, אבל הייתי חולה וזה לא היה רלוונטי. עכשיו, כשהם הבינו שאני בתהליך הבראה, הם רצו שוב שאחזור אליהם, והבינו ממני שאני לא רוצה לחזור לשם. לא יודע מאיפה הם הבינו את זה, כי אף אחד מהנהלת הפועל תל אביב לא דיבר אתי ולא שאל אותי. מהר מאוד הנושא עבר לטיפול עורכי דין. אז החלה הבוררות עם הרצליה, שנלחמה שאשאר, ובסופו של דבר זה קרה, ואני נשאר כאן, במקום שטוב לי בו ושאני אוהב אותו".

אף על פי שעדיין לא היה ברור מה מצבך, בהרצליה נלחמו כדי להשאיר אותך.

"זה היה מרומם נפש לראות איך הרצליה רוצים אותי. זאת היתה הרגשה מדהימה, זה גורם לי רצון ענק להחזיר להם, וזה יקרה. עכשיו נותר רק להסיר את החלודה ולחזור לעצמי. הקליעה נשארה, הכל נשאר, רק צריך להמשיך לחייך, ולקבל את הקושי הזה בהבנה שזה חלק מהחיים. בקרוב יראו אותי שוב על הפרקט".

על הנייר נראה שנבנתה העונה בהרצליה קבוצה חזקה.

"אין ספק שבנו העונה קבוצה, שנראה שהיא הולכת לעשות דברים יפים. כל השחקנים החדשים הם קודם כל אנשים נהדרים ושחקנים מצוינים. יש אווירה יוצאת מהכלל. כולם מתרגשים ורוצים לצאת לדרך. נתחבר לאט לאט, ואני מאמין שתהיה לנו קבוצה חזקה מאוד העונה".

כבר חשבת מה אתה עושה אחרי הסל הראשון שלך? 

"הרבה פעמים דמיינתי מה יקרה אחרי הסל הראשון. בטח אבכה מרוב התרגשות".

אתה עושה רושם של בחור רגיש למדי. 

"אני רגיש מאוד. שמע, אחרי מסע מטורף כזה שאתה עובר בגיל 20, זה מוציא ממך דברים שלא האמנת. עכשיו הגיע הזמן שאחזור להתרגש מהכדורסל".