הוא לא נראה מתוסכל. להיפך. הוא שופע חיוניות, סקרנות וחיוכים, ובימים אלה משחק במחזמר "מצחיקונת" בקאמרי, ובכל זאת, השחקן אברי ארבל החליט לעזוב הארץ.

"אני מרגיש שנתקעתי, שלעולם לא אקבל תפקיד גדול, את ההזדמנות האמנותית שאני ראוי לה", הוא אומר השבוע. "בארץ לעולם לא יתנו לי תפקיד מרכזי באמת, כי התפקידים האלה ניתנים לסלבז, במטרה למשוך קהל ולא מתוך שיקולים אמנותיים. זה מרגיז. השקעתי בלימודים, הוצאתי לא מעט כסף, אבל אני לא מקבל הזדמנות. הייתי כמה פעמים בין הפיינליסטים לתפקידים ראשיים, ובסוף זכו בהם אנשים עם רזומה בטלוויזיה, או כאלה עם חוזים בתיאטרון. נותנים פה תפקידים תמיד לאותם האנשים".

אברי ארבל. הסלבז השתלטו על העסק | צילום: אסף פרידמן

 

ילד במה

הוא בן 36 שנראה בן 24, ובעשר השנים האחרונות, מאז שסיים את לימודיו בבית צבי, שיחק, שר ורקד בעשרות תפקידים בהבימה, בקאמרי, בערבי זמר ובתיאטראות ילדים ונוער. בשנתיים האחרונות הוא שיחק בהבימה, למשל בהצגה "כתם לידה", שעלתה כבר 300 פעם, ובקאמרי ב"סיפור הפרברים", ב"שיער" ובימים אלה גם ב"מצחיקונת", בתפקיד ג'ון.

מגיל צעיר הוא על הבמות. בכיתה א' הוא שר במקהלת בית הספר, וכילד כבר הופיע בלהקת הסטפס הייצוגית של ירושלים. בגיל עשר הופיע לראשונה בטלוויזיה, בתוכנית של עוזי חיטמן "חלום עליכם", שבה רקד סטפס בסגנון ג'ין קלי בגשם, על רקע השיר המפורסם I'm singing in the rain. בגיל 16 הופיע לראשונה בתיאטרון הרפרטוארי, בהצגה "רצח" של חנוך לוין, שהועלתה בקאמרי. "זאת הייתה חוויה ששינתה את חיי, עם קאסט מהחלומות", הוא אומר.

ארבל גדל בירושלים, בין אולפני הטלוויזיה, כבנו של איש הטלוויזיה עמוס ארבל, שעבד כעורך וככתב שנים רבות ברשות השידור, והיה המנחה של אחד מלהיטי שנות ה-80, תוכנית הראיונות "בין הכיסאות".

בגיל 12 הוא עבר עם אביו, עם אמו רחל, אדריכלית פנים ואמנית, ועם אחותו קרן להרצליה פיתוח, ובכיתה ט' החל ללמוד בתלמה ילין. "בתלמה ילין החיים שלי ניצלו", אומר ארבל. "באותה התקופה הריקוד לבנים היה פחות מקובל. צחקו עליי שאני רוקד, וקיבלתי כל מיני הערות. היה לי קשה מאוד, אבל התעקשתי להמשיך לרקוד, בזכות המשפחה שלי, שהיתה סופר מפרגנת, תומכת וליברלית. ההורים שלי חיזקו אותי, אחרת יכול להיות שהייתי בורח". 

על רקע הסיפורים שעולים כיום בנוגע לתלמה ילין, האם נחשפת שם להטרדות מצד המורים?

"לא. לא היה שום ניסיון כזה. בתלמה ילין עברתי חוויה מדהימה. המורים התייחסו אלינו בצורה מקצועית מאוד, עם כבוד ותשומת לב. על רקע כל הדיבורים שנשמעים עכשיו סביב בית הספר, חשוב לי להגיד את זה".

בצבא הוא התחשל בתיאטרון צה"ל, ובהמשך בלהקה הייצוגית של חיל החינוך.

"הופענו ברחבי הארץ, אבל הקהל היה קשה מאוד. שרנו שירים ארץ-ישראליים כמו 'הכל עומד במקום' של גלי עטרי, וכתגובה זרקו עלינו עגבניות. זה קרה בתקופה שבה התחילה הפריצה של המוזיקה המזרחית בארץ, ואנחנו לא היינו מחוברים. חוויתי שם את הקשיים במקצוע, והבנתי גם כמה מורכב להפיק ולהוציא לפועל דברים".

אחרי הצבא הוא התלבט באשר להמשך דרכו. ואז הגיע צדי צרפתי, חבר המשפחה, לביקור בבית הוריו. "צדי ראה קלטת שלי משחק את התפקיד הראשי ב'קברט' בבית צבי, ואמר: 'עכשיו לעלות על מטוס לברודווי. יש לו כל היכולות וחבל שיתבזבז'".

למרות זאת, נדרשה לארבל עוד כשנה עד שמצא את עצמו בלימודי משחק בבית צבי, שם התמחה במחזות זמר כשחקן, כרקדן וכזמר, וקיבל תפקידים מאתגרים וגדולים. בסיום הלימודים הוא עבר ישירות לשחק בתיאטרון הבימה, עם עוד 13 בוגרי בית צבי, וקיבל חוזה לשלוש שנים. מאז עובד ארבל כשחקן פרילנסר בתיאטראות, ומצליח להתפרנס מהמקצוע - עניין לא שולי כלל.

 

מרגיש תקוע

עכשיו הוא רוצה לנסות את מזלו בארצות הברית. לקראת הנסיעה הוא עזב את דירתו בתל אביב, ועבר לגור עם הוריו בהרצליה. בימים אלה הוא אוסף מסמכים כדי לקבל ויזת אמן.

"מאז שסיימתי ללמוד פלשו לעולם התיאטרון אנשים מהטלוויזיה ומהקולנוע, ולוהקו לתפקידים בתיאטרון. יש בארץ הזדמנויות מעטות מאוד, במיוחד בתחום הפקות הזמר. התיאטראות לא לוקחים סיכונים. הם משקיעים המון כסף בהפקות זמר, ורוצים הרבה קהל, אז הם מלהקים סלבז שיספקו להם את הסחורה".

לדברי ארבל, גם המראה שלו בעוכריו. "יש פה ליהוק על פי טייפ-קאסט ברור. ברגע שאתה לא נראה כמו מאצ'ו ישראלי או 'פריטי בוי' ישראלי כמו רן דנקר, ואני אוהב אותו מאוד, הסיכויים שלך לקבל תפקיד מרכזי פוחתים. אני תקוע במערכת שלא לוקחת סיכונים, ולא נותנת הזדמנויות. נחרץ גורלי".

ואתה מאמין שבחו"ל זה יהיה אחרת?

"כן. בחו"ל נותנים תפקידים בעיקר על פי כישורים, ולא על פי אם אתה סלב או לא. אני מבין את השיקולים של המנהלים אבל צריך לדעת ולאזן, ולא ללהק רק אנשים מוכרים".

מה היה משאיר אותך בארץ?

"תפקיד טוב. מאז שנתנו הזדמנות לאיתי טיראן לא נותנים עוד. לוקחים לסדרות בטלוויזיה את אותם השחקנים. מלהקים שחקנים שאפילו לא למדו משחק".

די ברור שאילו ארבל היה באמת רוצה להיות מפורסם, הוא היה עושה זאת בקלות יחסית. "מתקשרים אליי הרבה מתוכניות ריאליטי ומציעים לי להשתתף", הוא מספר. "אבל אני לא רוצה את החשיפה הזאת, למרות שאני יודע שאילו הייתי משתתף בריאליטי הייתי מקבל יותר הצעות בתיאטרון ומתפוצץ עם היכולות שלי". 

אנשים לא מכירים אותך.

"אין לי צורך בחשיפה. אולי מכיוון שאבא שלי היה מפורסם, והבנתי מה זה. יש לי אפילו קצת בהלה ודחייה מהחשיפה הזאת. לאבא לא היתה ברירה, אבל זה לא בשבילי. רציתי ליצור אמנות ולא להיות סלב. אבל אני מבין היום שזה פעל לרעתי".

 

הבן של

בשלב הראשון ארבל מתכוון להשתקע בניו יורק, ולאחר מכן להיות על הקו בין ניו יורק ללוס אנג'לס. "אקח סוכן ואתחיל מאפס. יש לי קשרים בהוליווד ויש לי סקרנות, ואלה ידחפו אותי להסתכן ולנסות".

יש לך חששות?

"הנסיעה היא גילוי מחדש וחיזוק האמן שבי, וזה גורם לפחד להיעלם. אני נמצא בשלב בחיים שבו אין לי מה להפסיד. אני נוסע לספוג, לחוות ולפתוח את הראש לדברים חדשים. להגשים חלומות".

איך השפיע עליך לגדול עם אבא מפורסם?

"היתה לי ילדות מדהימה, אבל היה קשה להסתובב אתו ברחוב כשהוא היה בערוץ 1. אני מעריך מאוד את אבא שלי ושואב ממנו השראה".

מה הוא עושה כיום?

"הוא בן 73 ובפנסיה, ובעיקר נהנה מהחיים. הוא ואמא שלי נוסעים הרבה לחו"ל. אנחנו רוצים שהוא יכתוב ספר על החיים, אבל הוא לא מעוניין".

במהלך חייו ארבל ניסה להסתיר שני פרטים אוטוביוגרפיים: את היותו הבן של, ואת מקום מגוריו. "אני אומר שאני מהרצליה. לא נוח לי לציין שאני מהרצליה פיתוח, כי אז אנשים חושבים שאני עשיר, וזה לא המצב. גדלתי לשני הורים שכירים שעובדים קשה. הכסף לא גדל אצלנו בגינה. יש הרבה פיתוח'ניקים שהם לא עשירים, אבל קיטלגו אותי למשהו שלא גדלתי לתוכו".

ומדוע הסתרת את זה שאתה הבן של?

"אנשים חושבים שקיבלתי תפקידים בגלל אבא שלי, אבל העלמתי אותו מהתמונה, ואף פעם לא סיפרתי מי זה. היה לי חשוב להצליח בזכות עצמי".

מה עם זוגיות? משפחה?

"אני לא שם. אני לפני הרפתקה, בסטייט אוף מיינד אחר. אני מקווה למצוא אהבה בחו"ל. עולם הדייטים בתל אביב קשה מאוד. האנשים כאן מלאי חשדנות וספק. בחו"ל אנשים פתוחים יותר".