בשכונה שקטה בהרצליה, בבית תמים וחמים, נמצא הוסטל גלי ים לנערים בסיכון, של עמותת "ענב - הזדמנות לשינוי". בעזרת צוות גדול הכולל מדריכים ומטפלים, ובאמצעות פרויקטים ייחודיים, הנערים במקום משתקמים וחוזרים לתלם. אחד מפרויקטי הדגל של ההוסטל נקרא "זמן מדבר", ובמסגרתו הנערים יוצאים למסע טיפולי, אתגרי וחינוכי באיזור המדבר. אך הקושי הכלכלי בהוצאה לפועל של הפרויקט הוביל את מור קופל-ברדה, מנהלת הפרויקט, לפנות אל עזרת ההמונים בגיוס סכום הכסף הנדרש למסע הטיפולי הבא. "מסע של שישה ימים שווה בערכו לטיפול רגיל בן חצי שנה", היא מסבירה.

קופל-ברדה. "התוכנית מספקת תמורה עצומה לנערים" | צילום: צביקה טישלר

שיקום חברתי

בהוסטל גלי ים מתגוררים 11 נערים, גילאי 20-16. ההוסטל הוא חלק ממערך ההוסטלים שמפעילה עמותת ענב, כחלק ממתן שירות לחסות הנוער באגף הרווחה. הנערים שמגיעים להוסטל הם נערים שחלקם ביצעו עבירות פליליות, או נערים שהוצאו מבתיהם. מדובר בנערים שיש להם כל היכולות להשתלב בחברה ולהשתקם, ותהליך השיקום שלהם נמשך כשנה וחצי.

לדברי דפנה זלמן-ניצן, מנהלת ההוסטל, "ההוסטל הוא כמו בית רגיל, ואנחנו מתנהלים כמו משפחה אחת גדולה. יש פה אווירה ביתית, אוכל ביתי, חוגי העשרה ופעילויות שמתקיימים בהוסטל ומחוצה לו. הכל במטרה לחזק ולהעצים את הנערים, ולהעניק להם חוויות מתקנות, על רקע המקומות שמהם הם באים. זהו הוסטל כמו כל ההוסטלים, אבל עם זאת הוא פועל בצורה שונה".

מה הייחודיות של ההוסטל?

"ההוסטל משולב באופן מלא בקהילה. בשעות הבוקר הילדים לומדים בבית הספר. חלקם עושים בגרויות, לומדים לתעודות מקצוע או משלימים 12 שנות לימוד. מדובר בילדים שנפלטו מכל מיני מסגרות, ולכן המשך הלימודים מבחינתם אינו מובן מאליו. חלק מהנערים הבוגרים יותר משתלבים בעולם התעסוקה, אצל מעסיקים שעובדים אתנו יחד. המטרה היא להוכיח להם שהם יכולים למצוא את עצמם בעולם הזה, וללמוד ולעבוד כמו אנשים אחרים בגילם.

"ההוסטל מפעיל פרויקטים טיפוליים וחינוכיים מגוונים. כך, למשל, חלק מהנערים הולכים לסדנת הכנה לצבא, ובשנה שעברה ארבעה בוגרים שלנו התגייסו לצה"ל. מבחינתנו זה הישג, כי הצבא אינו שש לגייס נוער בסיכון. חלק מהילדים לומדים לטפל בכלבים ולאלף אותם. יש חוגי בית כמו חדר כושר, מוזיקה, דניס הישרדות ועוד. כל ילד בוחר את התחום שמעניין אותו. זאת העשרה שלא זכו לה במהלך חייהם, ולא ניתנו להם ההזדמנויות כאלה. בסך הכל הילדים האלה הם נשמות טובות, חמודים, מצחיקים, שנמצאים בגיל ההתבגרות. החיים הובילו אותם למקום פחות טוב, אבל זאת לא הייתה הבחירה שלהם. בפעם הראשונה הם מגלים שיש להם תחביבים, והם גם טובים במה שהם עושים, הם מגלים שהם אינטילגנטיים.

"בנוסף, הנערים עובדים עם הקהילה ותורמים לחברה. אחת לחודש אנחנו משתפים פעולה עם בית האבות 'הבית של ורה' בהרצליה פיתוח, והנערים מבלים זמן איכות עם הקשישים. הם לא מתחברים לזה מיד בהתחלה, אבל בהמשך מתגלה קשר בין-דורי מקסים, הילדים מרגישים שהם מבלים זמן איכות עם סבא וסבתא שלהם, ומרגש לראות את זה. חלק מהנערים מתנדבים בעמותות למיניהן, כמו S.O.S חיות, ועוד.

"נוסף על כל אלה, הם נהנים גם מפעילויות פנאי של נוער מתבגר: משחקים בפלייסטיישן, פועלים ברשתות החברתיות ועוד. אנחנו מקדשים את ערך המשפחה, ומקיימים ימי משפחות וקבוצות הורים, כדי להדק מחדש את הקשר עם ההורים שלהם. ההורים מגלים מחדש את הילדים שלהם: אם בעבר היו בשוליים, פתאום הם זוכים לתעודות הערכה, או לתעודות סיום מסגרת כלשהי, וזה בונה את הקשר מחדש. מדובר בעבודה קשה וסיזיפית, אבל ברגע שהנערים סומכים עלינו ונותנים בנו אמון, אפשר להשיג יחד עולם ומלואו".

הוסטל גלי ים | צילום: פרטימסע אל הנפש

זלמן-ניצן מגדירה את פרויקט השטח "זמן מדבר" כפרויקט ה"היי-לייט" של ההוסטל. הפרויקט מנוהל על ידי מור קופל-ברדה, מובילת שטח בהכשרתה, ומתנהל זו השנה השנייה.

השתיים מסבירות, כי תוכנית "טיפול באמצעות שטח" היא תוכנית טיפול ייחודית לנוער וצעירים בסיכון. הם יוצאים למסע רגלי בן שישה ימים בתנאי שטח, בכל מיני מקומות בארץ. הטיפול נועד ליצור חלון הזדמנויות לשינוי עמדות, לשינוי בתפיסת הזהות של כל נער, וכן לשינוי דרכי הפעולה שלו, באמצעות חשיפה מוגנת לתחושות ולמצבים בלתי-מוכרים המחייבים הסתגלות. קופל-ברדה (29), שעובדת בהוסטל בשנה וחצי האחרונות, מאמינה שלטבע יש יכולת מרפאת.

"טיפול בשטח מבוסס על ההבנה, שבטבע קיימים יסודות מרפאים, היכולים לתמוך בתהליכים טיפוליים, ושהדיאלוג המתקיים בין האדם לבין הטבע יכול לתרום להעצמתו של האדם", היא מסבירה. "הטבע מאפשר מסע בין גבולות טבעיים, אשר עוזר למתבגרים לגבש זהות, לרכוש כלים להתמודדות פיזית ונפשית ולחוות הצלחה עצמית וקבוצתית. התוכנית הזאת מספקת תמורה עצומה לנערים".

איך זה קורה בפועל?

"במהלך המסע, הנערים מקבלים החלטות אישיות וקבוצתיות, המאלצות אותם לקבל ולהקשיב אחד לצורכי האחר, תוך כדי התמודדות עם משימות מאתגרות, כגון בישול עצמאי, ניווט, נשיאת הציוד האישי והקבוצתי ולינה תחת כיפת השמיים. ההתמודדות הזאת מוציאה את הנערים ממרחב הנוחות שלהם, ומאפשרת להם לגלות כוחות בתוכם, שלא הכירו. הנערים מגלים יכולות לצלוח משבר ולהסיק ממנו מסקנות.

"העדיפות שלנו היא להוציא את הנערים למסעות בעיקר באיזור המדבר, כדי שהנערים ירגישו ניתוק אמיתי מהסביבה ומהציוויליזציה. ביום הראשון הם מתחלקים לחוליות קטנות, ולכל קבוצה יש ארגז עם אוכל לשבוע, סירים וכלי בישול. עם הארגז הזה, ובאמצעותו בלבד, הם צריכים להסתדר במשך כל ימות הטיול. יש בכך פן הישרדותי. לכל קבוצה יש מסלול הליכה עם אתגר פיזי ברמה כזאת או אחרת. נער אחד מקבל את תפקיד הנווט, אחר ממונה על האוכל, נער שלישי אחראי להפסקות האוכל השתייה והמנוחה, ורביעי ממונה על התיעוד. הנערים מלווים בצוות מקצועי, אבל השאיפה היא, שהם ינהלו את עצמם ויתמודדו עם אתגרים. הם עובדים על דינמיקה קבוצתית, וצריכים לשמור על קצבת האוכל ולעזור זה לזה באתגרים הפיזיים של ההליכה, השינה תחת כיפת השמיים והדלקת המדורה".

מה התפקיד של המטפל בשטח?

"התפקיד של המטפלים הוא לייצר שיח בתוך הקבוצה, ושיח אישי עם כל אחד מהנערים. בכל סוף יום מסכמים את היום שעברנו, וחושבים על איך אנחנו משפרים את היום הבא. המסע הטיפולי מאפשר לשבור שגרה, לחוות אתגר, לחוש הגשמה עצמית, מסוגלות, ולחוות את שלוות המדבר. תחושת ההצלחה שחשים הנערים בשובם מן המסע: ההתגברות על הקושי ועל הפחד, הגיבוש הקבוצתי וההבנה העמוקה של מי אני - אין שני לה.

"כל נער שקיבל עליו תפקיד מסוים ומצליח למלא אותו, מקבל עמדה חברתית של כוח, ששונה ממה שקורה לו במהלך היום. הם זוכים לחשוף את הצד החזק שלהם ולהתמודד עם בעיות, בלי להתקשר להורים או לחברים, או להסתגר בתוך עצמם. הם יוצאים מאיזור הנוחות שלהם, מהספה הנוחה בבית. האמת היא, שלפעמים הם לא ששים לצאת לטיול הזה ולעזוב את הטלוויזיה, אבל תוך כדי המסע הם ממש נהנים, ובגלל זה הפרויקט מצליח וחשוב לנו מאוד להמשיך אותו".

הוסטל גלי ים | צילום: פרטי

גילוי עצמי

"בהתחלה היה לי מוזר לצאת למסע במדבר", מספר אחד הנערים מההוסטל, על המסע שיצא אליו בעבר. "בעיקר היה לי מוזר שכולם צריכים להיות ביחד וללכת בקצב אחיד. גם לישון בלילה - בהתחלה חם, אחר כך באמצע הלילה התעוררתי מהקור, ומזג האוויר מתסבך אותי. אחר כך הרגשתי אחריות לוודא שכולם מאחוריי, זה עזר לי להתמודד במצבים חברתיים מסוימים, לדאוג לחברים, לדאוג לאוכל, לדאוג שכולם מרגישים טוב, שכולם מחזיקים את הציוד שלהם. גיליתי על עצמי שאני יכול לעשות עוד צעד, ליזום. זה עשה לי טוב".

"המסע הזה הוביל אותי להתמודד עם קשיים שאין ביום-יום, וגם נתן תחושה של גיבוש עם החברים האחרים בהוסטל", מספר נער אחר.

"בהתחלה, כשאמרו לי שיוצאים לטיול במדבר, חשבתי לעצמי, איזה כאב ראש, בשביל מה אני צריך את זה? אבל במהלך הטיול הרגשתי אחרת, הרגשתי סיפוק עצמי גדול מאוד. אני הייתי אחראי להוביל את הקבוצה. זה תפקיד מלא אחריות, ואף פעם לא היתה לי אחריות כזאת על הכתפיים. הרגשתי טוב עם עצמי, חשבתי שאם אני מנהל נכון את תקציב האוכל, אז כולם מרוויחים מזה, וזה בזכותי".

כאמור, מור פתחה פרויקט מימון המונים באתר הדסטארט, בבקשה לגייס 19 אלף שקל למסע השטח הבא. ביום סגירת הגיליון הפרויקט הצליח והמימון הושלם. "טיול שכזה עולה המון כסף, ולעמותת ענב יש לא מעט עניינים תקציביים להתמודד אתם", היא מסבירה. "בעקבות הצלחת המסעות הקודמים, החלטתי להוציא את הטיול הבא לפועל, אבל לא באמצעות העמותה. אני לא רוצה לוותר על המסע הזה בשום אופן. 19 אלף השקל שגייסנו הם רק חלק מהתקציב שנדרש. גם עמותת ענב משתתפת במימון הטיול, וכן גם ההוסטל מוציא מהקופה הפרטית שלו. חברות נוספות עוזרות לנו לגייס סכומים נוספים, והמסע מתוכנן ל-22 בחודש זה. נתחיל מים המלח, ונסיים את המסע בערד. לי, כמטפלת שטח, אין די מילים לתאר את התחושה שאחרי מסע כזה; את הכוח, את העוצמה ואת המשמעות שאני מקבלת מהנערים, כשאני צופה בהם מתמודדים עם כל האתגרים בהצלחה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו