כחודש לפני יום הולדתו ה-17 ועילי ברזילי יכול לסמן 'וי' על הישג אחד שרובנו הישראלים יכולים רק לחלום עליו - הוא ביקר בנסיכות ערבית במפרץ הפרסי. על הדרך הוא גם זכה בסגנות אליפות העולם עד גיל 18 ושם שוב את הרצליה על המפה (טל פליקר ההרצלייני ניצח שם בגרנד פרי בג'ודו לפני 5 חודשים, א.י.).

ברזילי, תלמיד תיכון הראשונים בעיר, התחרה בקטגוריית המשקל עד 73 ק"ג, 'נעל' גפיים, חנק, והטיל לוחמים כל הדרך אל המדליה, ואף אחד לא צריך להיות מופתע אם נשמע עליו עוד רבות בענף ה-MMA.  

ברזילי. בתחום עד הסוף | צילום: אריאל ימיני

עילאי,  איך היה בתחרות?

"בתחרות הלך לי טוב. ניצחתי שלושה קרבות ואז העפלתי לגמר. בגמר הייתי נגד המדורג ראשון בעולם מאבו דאבי, הובלתי רוב הקרב ושלוש שניות לסיום הוא השיג ניקוד וניצח אותי".

אבל כל ההתאחדות שייכת לשייח' של אבו דאבי, אז ברגע שהגעת עם לוחם מאבו דאבי להחלטה של ניקוד, אכלת אותה, לא?

"כן, הרבה אנשים אמרו לי לפני הקרב לא ללכת לניקוד, שאני חייב להכניע אותו ולסיים את הקרב, לא להתמהמה. אבל היריב היה קשוח ולא הצלחתי להכניע אותו. האמת שאין לי מה להתלונן על השיפוט. הוא היה הוגן. הטעות הייתה שלי ועל טעויות משלמים".

איך היה באבו דאבי עצמה?

"היה טוב, הייתה חוויה כיפית. נתנו לנו לעשות סיור שם, היה אסור לנו לצאת מבית המלון. ככה שרק עברנו מבית המלון לתחרות וחזרה, בלי יותר מדי טיולים".

אז בעצם לא נהנית מחיי הלילה המפורסמים של אבו דאבי?

"לא, לא כל כך. נתנו לנו סיור של חצי שעה באוטובוס ולצלם משם. צילמנו מה שראינו, לא ראינו יותר מדי, אבל העיר נחמדה".

לא הספיק ליהנות מחיי הלילה. אבו דאבי | צילום: Shutterstock

מה היה הרגע הכי מרגש שלך בתחרות?

"ברגע שעליתי לפודיום. היה אסור לנו להיות עם דגל ועם הכיתוב הישראלי, אבל הרגשתי גאווה על זה שאני עומד על הפודיום ולמרות שהרבה אנשים שם כנראה לא רצו שאני אהיה, עמדתי שם. אמנם לא במקום שרציתי, אבל בכל זאת מקום שני זה מכובד מאוד והם ידעו שאני מישראל".

ג'יו ג'יטסו ברזילאי הוא הבסיס ל-MMA (אמנויות לחימה משולבות) לשם אתה מכוון?

"ברור, זה הכיוון שלי. אבל כרגע אני משקיע את רוב הזמן בג'יו ג'יטסו כדי להתמקצע בתחום".

אנחנו מדברים על ענף שהוא מן הסתם אלים. יש אלמנט של פחד מפציעות?

"מי שמגיע לתחום הזה ועולה לזירה, צריך להבין שזה מה שהוא בחר, זו הדרך ואין לאן לחזור. או שאתה נכנס לזה עד הסוף או שאתה מוותר. אני בחרתי ב-MMA כדרך חיים ואני מוכן להקריב כל דבר שאני יכול כדי להגיע לליגות הכי גדולות ולרמות הכי גבוהות".

אז עוד עשר שנים אתה ב-UFC (ליגת העל של הלחימה המשולבת, א.י.)?

"אני מקווה שכן. זו המטרה שלי. אני מתקדם שלב שלב. אני מאמין גם שיהיה טוב, אני מתכנן לעבור לחו"ל אחרי הצבא, לעשות שם את הקריירה ומשם להתקדם".

תיכוניסט ולוחם

אמנם הוא עדיין לא בן 17, אבל התחושה שמקבלים מברזילי היא שהוא מזהה את עצמו לגמרי בתוך התחום הזה. ז'אנר ה-MMA בשרון בכלל ובהרצליה בפרט תופס תאוצה, כשברזילי צפוי להיות בין המובילים של הענף באיזור.

איך באמת משלבים את הלימודים בתיכון עם התחום הזה?

"בזמן האחרון בגלל האימונים והתחרויות, יוצא לי קצת פחות להיות בבית הספר. אני מתאמן בצורה מאוד אינטנסיבית, 3-2 אימונים ביום, כל יום, גם בבקרים. היה טיפה בעייתי לשלב את זה עם התיכון, אבל אני מוכן לקחת את הסיכון של החיסורים".

איך באמת מתגלגלים לעולם ה-MMA?

"התחלתי בגיל 14, אחד החברים שלי הלך לאימון והוא ממש התלהב. אני הרבה זמן חיפשתי משהו שקשור לאמנויות לחימה והוא אמר לי 'בוא תנסה'. ניסיתי, ואחרי כמה אימונים ממש התאהבתי בזה. התחלתי באגרוף תאילנדי ואז עברתי לג'יו ג'יטסו ואז הבנתי שאני רוצה את התערובת של הכל, גם אגרוף, גם אגרוף תאילנדי וגם ג'יו ג'יטסו ומשם זה התגלגל ל-MMA".

ברזילי. גם אמא כבר מגיעה לתחרויות | צילום: אריאל ימיני

מה הכי כיף בתחום הזה?

"האדרנלין, האקשן, זה שמי שרוצה את זה הוא פשוט מנצח. זה מכות רצח וזה מה שאני אוהב, למשוך את עצמי לקצה ובאמת לראות למה אני מסוגל. בהקשר של ג'יו ג'יטסו ברזילאי, מדובר באמנות הרבה יותר טכנית, מה שיפה בזה שמישהו קטן יכול לנצח מישהו גדול, המטרה שלי היא להיות טוב בכל אספקט של לחימה, בעמידה, בקרקע ובין לבין שזה ההיאבקות".

מה ההורים שלך חושבים על העיסוק הזה?

"אמא שלי כמובן, עם כל זה שהיא באה מברזיל, היא עדיין לא כל כך בעד, אבל לאט לאט היא מתרגלת והיא כבר באה לתחרויות, והיא יותר ויותר אוהבת את זה ומבינה את זה. אבא שלי מתאמן במכון גם, ככה שכל התחום של אמנויות לחימה קרוב גם אליו. אבל מה שחשוב זה ששניהם תומכים בי. חשוב לי להודות גם לאיגוד הג'יו ג'יטסו הישראלי שתמך בנסיעה הזו, והוא תומך בנו המתחרים".

יש לך מודל לחיקוי בתחום, בעולם או בארץ?

"יש את ז'וזה אלדו (אלוף העולם הברזילאי במשקל נוצה לשעבר, א.י.), אני רוצה שסגנון הלחימה שלי יהיה דומה לשלו. האמת שאני גם ברזילאי, ככה שזה מסתדר. אמא שלי מסאו פאולו, בגלל זה אני מתכנן גם לעבור לשם עוד כמה שנים. בארץ אני רואה בנתן לוי סוג של מודל לחיקוי, כי הוא גם גדל בהרצליה והוא התאמן איתי עד שהוא עבר לארצות הברית והחליט לקחת את ה-MMA כמקצוען עד הסוף".

דבר המאמן

רועי פריינטה, מאמנו של עילאי: "היה כיף מאוד באליפות. היה מאתגר ועמדנו בציפיות. לא הייתי מתפלא אם גם היינו זוכים בזהב. בכלל הנבחרת הישראלית הפתיעה אותי לטובה, יש לנו חשבון פתוח, ותשמעו מאיתנו דברים טובים גם באליפות העולם הבאה".

ואיך היה עילאי?

"התוצאות מדברות בעד עצמן. הוא בתחילת דרכו. יש לנו כאמור חשבון ספורטיבי פתוח, והזמן יעשה את שלו".