"את לא מתארת לך כמה קשה לי", היא בוכה חרישית. "כלום כבר לא אותו הדבר. הוא שוכח, הוא מבולבל נורא. יש לו שאלות שמוציאות אותי מהדעת". 

אנחנו יושבות בשולחן צדדי בבית קפה, השמש מחממת אותנו ולה יש הזדמנות לרגע שקט מחוץ לבית.

"את מבינה שאין לי חיים יותר? אני מרגישה כמו הפיליפינית שלו. כל היום הוא קורא לי - תביאי לי את זה, תעשי לי את זה. שואל אם כבר לקח כדורים, אם הכנתי לו ארוחת בוקר, אם כבר שתה את הקפה. אני מלבישה אותו, רוחצת אותו - אני עושה הכל עבורו".

צילום: pexels

היא לוקחת נשימה עמוקה, לוגמת מהקפה החם וממשיכה באנחה.

"לפעמים אני חושבת שהוא עושה לי דווקא. ממש בשביל להכעיס אותי. אתמול הוא חשב ששמתי לו רעל באוכל. נראה לך? כל כך נעלבתי. אחרי כל מה שאני עושה עבורו וזה מה שהוא אומר עלי?

"נשבעת לך, הוא עושה לי דווקא, הוא נהנה להרגיז אותי. לפעמים אני לא יודעת אם זה המצב שלו באמת או שהוא סתם עושה את עצמו".

מה קורה בבית שבו אחד מבני הזוג חולה בדמנציה, מאבד את הזיכרון, מבולבל, מפסיק לתפקד?

בבית כזה יש תוהו ובוהו. 

בית כזה נוטה לסגור את התריסים, להחניק את הקשיים, להתבייש מהסביבה, להתנתק מחברים, להישאר עם העצב והכעס והתשישות - לבד. 

בית כזה לרוב פונה לעזרה רק כשכבר כלו כל הקיצים. שבן הזוג המתפקד מגיע למצב של שבירה פיזית או נפשית ואיננו יכול לתפקד יותר. בית כזה מחייב התערבות מיידית של מטפלים ועובדים וזקוק לכל התמיכה שיש.

גוונים רבים לשיכחה ולבלבול. הם יכולים לנבוע ממשהו הפיך, משהו שניתן לטפל בו, והם יכולים להיות במצב של הידרדרות מתמשכת ולא הפיכים.

החלק הקשה ביותר הוא הליווי. נכון שיש לנו נטייה לרחם ולחוס על החולה - אך אנו עושים עוול לבן/בת הזוג שנותרים להתמודד עם הקושי.

בעוד שהחולה מאבד אט אט את הקשר עם המציאות, מתמודד עם פחד וחוסר התמצאות, מפתח תלות בסביבה, מתחבר לעיתים לזמן הווה ואף יכול למצוא הנאה מדברים מסוימים, בן הזוג המתפקד נשאר עם ההתמודדות היומיומית. התמודדות שהיא גם לוגיסטית וגם רגשית.

"אני אומרת לו שהיה כיף עם הילדים והנכדים בסוף השבוע והוא שואל מי היה? למה ההוא לא בא? ואני אומרת לו - היה , בטח היה. והוא מתעצבן עלי שאני משקרת לו".

בן הזוג הבריא לומד מה הם צרכיו של בן זוגו החולה. ראשית, ההכרה כי המצב בלתי הפיך ויש לצפות להידרדרות. שנית, היכולת לבקש עזרה מקצועית ותמיכה מנטלית, ושלישית, לעשות עיבוד רגשי ופרידה רגשית מאדם שלמעשה עדיין חי איתך באותו הבית, אך הוא אינו אותו האדם שאיתו חיית את חייך.

"אני מתמוטטת, אני כבר לא יכולה. גם כי אני לא יכולה לראות אותו ככה, וגם כי אני כבר לא זוכרת מי אני".

אנחנו יושבות למעלה משעה והיא זקוקה לכל רגע בחוץ. לדבר, להשמיע, לפנות לה מקום בכל התוהו הזה.

מגיע לה. היא אישה נפלאה שעושה דברים מופלאים. היא תומכת, היא נותנת, היא מקשיבה, היא כל כך עבורו - וכל מה שהיא רוצה זה קצת קצת גם עבורה.

בעיניי היא גיבורה אמיתית.

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק  או בטלפון 050-6803313