אסנת גורארי טייב בשנות ה-80 העליזות | צילומים: מתוך האלבום המשפחתי

שבת בבוקר. פותחת את הפייסבוק, מתחילה לדפדף ולפתע מזהה פנים מוכרות. ניר, בן דודי היקר, בטיול שנתי בכיתה י"א עם חבריו. למעלה מ-30 שנים עברו מאז צולמה התמונה הזאת אשר צצה לה פתאום, הפתיעה והעלתה חיוך ושביב נוסטלגיה בקרב כל בני משפחתו ומכריו.

התמונה של ניר מצטרפת לשורה ארוכה מאוד של תמונות, פוסטים, שאלות וזכרונות אשר הועלו במהלך סוף השבוע האחרון בקבוצת הפייסבוק החדשה "זכרונות ילדות מהרצליה". הקבוצה, אשר נפתחה לפני שבוע אחד בלבד, גדלה בקצב מסחרר וכבר מונה כ-16 אלף חברים. הפוסט הראשון בקבוצה היה כתבת "סימנים שגדלת בהרצליה בשנות ה-90", שפורסם במיינט הרצליה לפני כ-4 חודשים והיוותה גם את ההשראה לתמונת הנושא. מאז נכתבו בקבוצה 4,000 פוסטים, 50,000 תגובות וסומנו 156,000 אימוג'ים.

צילום: מתוך "זכרונות ילדות בהרצליה"

אם אתה גר בהרצליה או אפילו התגוררת בה בעבר, כנראה שלא הצלחת לפספס אותה. "מי למד בבית ספר וייצמן?", "אגדות חיים מהרצליה?", "מי המפורסמים שגדלו בהרצליה?", הם רק מקצת הפוסטים הפופולאריים בימים האחרונים בקבוצה בה חברים יחד בני 80 ובני 20 עם רצון משותף לזכור ולהיזכר בהרצליה של פעם - כל אחד והרצליה שלו.

לדעתי היופי וסוד ההצלחה של הקבוצה טמון כנראה בצורך ובכמיהה של כולנו לרגעי נוסטלגיה משותפים. לא משנה אם גדלת בשביב או בנווה עמל, במרכז העיר או בגן רש"ל, לכולנו היה את "גלידת אריה", כולנו הכרנו את "תעזרו לי" וכולנו בילינו בחוף דבוש. בעידן בו הכל דיגיטלי וממוחשב, הצליחו לקחת חלק בחוויה גם הרצליינים המתגוררים כיום בלוס אנג'לס או ברזיל: הרגעים בהם בילינו שעות בתור מחוץ ל"גזית" לקניית תחפושת, טיילנו ללא מטרה ב"משביר לצרכן" בלב העיר או הדקות הארוכות בהן חיכינו בתחנה המרכזית להסעה ל"פסק זמן". לרגע אחד אפילו יכולנו לחוש את טעם הפיתה עם הנקניקיה בקיוסק של רותי ואלי בחטיבה או את טעם העוגות ב"קפולסקי".

מתוך: "הרצליה העיר שלי"

לאסוף זכרונות

מאחורי פרץ הנוסטלגיה עומדים יובל גינסברג ולילך טטרו, אשר הקימו את הקבוצה במטרה לאפשר להרצליינים רבים, מכל הדורות ומכל הגילאים, לחלוק זכרונות וחוויות משותפות. "לא תיארתי לעצמי שזה יגיע למימדים כאלה", מספר גינסברג (43) נשוי ואב לארבעה שגדל בכלל ברשפון, אך התחנך בעיר. "למעשה אשתי התחילה עם זה כי הייתה בקבוצת זכרונות של ראשון לציון, מרותקת למסך, בוכה, צוחקת ואז הציעה לי לעשות את אותו הדבר בהרצליה. התחלתי לאסוף זכרונות שלי כמו פיצות נוסטלגיות, קווי אוטובוס ושלחתי לחברים. תוך יום הצטרפו 1,000 אנשים וככה המשיך לגדול מדי יום. כשראיתי שיש כמות אדירה של חברים שמבקשים להצטרף, ביקשתי מידידה שלי, לילך טטרו, שתעזור לי בניהול העמוד, באישור החברים ובפיקוח".

גרמת לכל העיר לשקוע בתוך אלבומים מלאי אבק. איך זה קרה?

"מהר מאוד הבנתי שרק באמצעות קבוצה ניתן לאחד אנשים מכל הרבדים, מכל השכבות ומכל הגילים, ולאפשר להם לשתף את זכרונותיהם. כנראה שכולם צמאים לחוות שוב את הזכרונות שלהם".

כעת בוחנים חברים בקבוצה את האפשרות לצאת מהמרחב הווירטואלי וליצור מפגשים לילידי שנות ה-80 וה-70 (אבל לא רק). כמה חבל שכבר אי אפשר לקיים את המפגש בבורגראנץ' בכיכר דה-שליט.