ד"ר אבי קיסרי, תושב הרצליה, מיקרוביולוג שעסק רוב ימי חייו באיבחון מחלות זיהומיות, מקטלג בהתנדבות אחת לשבוע עשרות חרקים שחייים בישראל החל משנות ה-20. עד כה, הצליח לקטלג כשמונת אלפים חרקים, אולם מדובר במספר קטן מתוך אוסף שלם של כ-30 אלף חרקים, שיוצגו ב"מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט" באוניברסיטת תל אביב. המוזיאון צפוי להיפתח במהלך הרבעון הראשון של שנת 2018 ולהציג אלפי שנות טבע, אבולוציה והיסטוריה שיהיו נגישים למבקרים ולחוקרים.

"התחושה לקחת בזה חלק, מדהימה", הוא אומר השבוע. "אני מאוד אוהב את זה. במסגרת הפעילות אני נתקל בחרקים שכבר נכחדו מהעולם, ושנותרו רק מזכרות מהם".

ד"ר אבי קיסרי. "זה כיף, מעניין ומלא בכל מיני אנקדוטות" | צילום: פרטי

מהספארי למוזיאון

במרבית חייו התעסק ד"ר קיסרי באיבחון מחלות זיהומיות. כבעל תואר שלישי במיקרוביולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, איבחן חיידקים שהובאו אליו מבתי חולים, ממרפאות ומספקים, אותם חקר בשיטות שונות וסיפק תשובות וממצאים. כך נהג משנת 1973 ועד לשנת 2010. בגיל 67 פרש לפנסיה. כגמלאי הוא מתנדב בספארי ברמת גן, בהכנת האוכל ובהאכלת החיות, בעיקר קופים. לפני כשלוש שנים מכר שלו מאוניברסיטת תל אביב סיפר לו על המוזיאון החדש לטבע שעתיד להיפתח, וצפוי להיות ראשון מסוגו בישראל. לקיסרי היה ברור מה עומד להיות הפרויקט הבא שלו.

המוזיאון, שאבן הפינה להקמתו הונחה עוד במאי 2010, יכלול אוספים נדירים של אוניברסיטת תל אביב מעולם הצומח והחי בישראל והמזרח התיכון לאורך אלפי שנים, וצפוי להיות המרכז הגדול והפעיל של תיעוד בתחומי המגוון הביולוגי, ההגנה על הסביבה והחקלאות באזור, ומוקד משיכה למבקרים ולחוקרים מישראל ומרחבי העולם.

כאשר קיסרי, שמתעניין מאוד בחרקים המעבירים מחלות, שמע שבמוזיאון ישמחו למתנדבים, הוא לא היסס. "ערכתי פגישות כדי להבין מה דרוש ונאמר לי שהפרויקט שהכי מלחיץ אותם זה אוסף חרקים גדול של יעקב פלמוני - הוגה, מחנך וחוקר, חבר קבוצת דגניה א' שבבקעת הכנרת, שנפטר בשנת 1971 והיה בעל אוסף חרקים מאוד גדול, הכולל כ-30 אלף חרקים", הוא מסביר.

ד"ר קיסרי שמע בקשב רב על האוסף והחליט לקחת חלק בקיטלוג החרקים. מדובר בחרקים שהחלו להיאסף החל משנת 1927 במקומות שונים בארץ, ושחלקם כבר לא קיימים כיום. לאוסף של פלמוני התווספו עם השנים חרקים שונים ממטיילים, חוקרים ואחרים, והם אמורים כאמור להיות מוצגים במוזיאון החדש.

"בעבר, היו הולכים בשדה, מניפים את רשתות הפרפרים וכל דבר שמעופף נתפס בהן", מסביר ד"ר קיסרי. "לאחר מכן החרקים הובאו למעבדה, לאנטומולוגים - שחוקרים חרקים. הם היו ממיינים את החרקים, מבחינים, למשל, בין פרפר לזבוב או לשפירית, מגדירים את החרקים וכך אפשר היה לשרטט מפה אילו חרקים נמצאים איפה. לאחר מכן, היו משפדים את החרקים על מעין סיכה ומכניסים אותם לתיבות עץ קטנטנות עם מכסי זכוכית. כל חֶרֶק ישב בתיבות של קבוצות מסוימות, לפי הסוג והמין ולפי המשפחה אליה הוא משתייך, עם פתקים שעליהם רשומים הפרטים. בחלוף השנים, דפי ההסבר המקוריים הלכו לאיבוד, אך מישהו באוניברסיטה צילם מהם העתקים והחרקים קוטלגו לפי מספרים. עכשיו התעורר הצורך במישהו שיוציא את התיבות, יבחן את מה שכתוב, יזהה שאכן התיאור מתאים לחרק, ויקטלג את הנתונים בעזרת תוכנה ממוחשבת".

חלק מהחרקים שד"ר קיסרי קיטלג | צילום: פרטי
משפירית ועד טרמיט

וכך, לפני כשלוש שנים החל ד"ר קיסרי לעבור תיבה, תיבה, חרק, חרק, פתק, פתק, ולהזין את הפרטים למחשב. "באוסף הישן, פלמוני כתב, למשל, באיזה תאריך הוא מצא את החרק, באיזה יישוב בארץ הוא נמצא, לפעמים הוא גם כתב באיזה פרח הוא נמצא וכן הלאה", הוא מסביר. "אני למעשה מוציא את התיבה עם החרק, שנשמר אגב שלם עם השנים על אותו השיפוד, הולך לרשומות ומברר האם הוא באמת מתאים למה שכתוב בפתק, ומכניס את הפרטים האלה לתוך המחשב. מכיוון שהקופסאות שבהן נמצאים החרקים המתים, ישנות, אני מעביר אותם לקופסה חדשה יחד עם בני מינם ומדפיס במחשב פתקה כזו קטנה, בה רשום מספר המוזיאון, מי אסף את החרק ומתי, והיכן בארץ הוא נמצא. החרק יושב על הסיכה המקורית עם הפתקים המקוריים באריזה חדשה, ועם התוכנה החדשה ניתן לעשות חיפוש אחר אותו החרק".

עד כה, הצליח ד"ר קיסרי, כאמור, לקטלג כ-8,000 חרקים, והוא נהנה מכל רגע. "אחד הדברים שמקסימים אותי ומדהימים בעיניי זה המגוון העצום של החרקים", הוא אומר. "ראש מחלקת החרקים באוניברסיטת תל אביב היא ד"ר נטע דורצין, שיש לה הרצאה העוסקת בשאלה למה אלוהים אוהב את החיפושיות, כי הוא עשה 400 אלף סוגים שלהן. זה מעניק הצצה למגוון העצום של חרקים שקיימים".

במסגרת הפעילות ההתנדבותית שלו, נחשף ד"ר קיסרי לחרקים שנאספו במקומות שונים במהלך המאה הקודמת, שאינם קיימים עוד או ששמם שונה בינתיים. "זה כיף, מעניין ומלא בכל מיני אנקדוטות. כך למשל, ישנם חרקים שנאספו ב'אום ג'וני', שהיה כפר ערבי ליד נהר הירדן והיום זה קיבוץ דגניה, או שיש חרקים שנאספו בשכונת בורוכוב, השכונה הכי ותיקה בגבעתיים, שהיוותה את הבסיס להקמת העיר. מצאתי חרק שעליו נכתב שהוא נמצא בבת ים. זה מרתק.

"בנוסף, באוסף ישנם שמות שלא קיימים היום. פלמוני כנראה לא ידע את השמות של החרקים והעניק להם שמות משלו. למשל, לא היה אז השם 'שפירית', והוא החליט ששפירית תיקרא "בתולת מים", או טרמיטים מסוג מסוים שהוא קרא להן 'ארציות'".

איך התחושה לקחת חלק בפרויקט ענק שיישאר לדורות?

"אני אוהב את זה מאוד. מן הסתם אני אוהב ביולוגיה ובגלל זה בחרתי להיות ביולוג. את הידע הכללי יש לי. אני לא משמש כאיש מקצוע, אלא התפקיד שלי הוא למיין את החרקים ולעשות עבודה אדמיניסטרטיבית, אבל העיסוק בזה הוא דבר מדהים. אני בא במגע עם קבוצות שונות של חרקים שחלקם כבר נכחדו מהעולם, ובאוסף יש מזכרת מהם. אני מתפעל מהטבע וחושב כל פעם עד כמה לא ייאמן שהוא מכיל כאלה יצורים".