סער מינץ| צילום: אסף פרידמן

"זה ספורט אקסטרים, הנאה צרופה, מלא אנרגיות ואדרנלין. זה כיף מאוד גדול. הספורט משרה בי סבלנות ורוגע וזה מה שמייחד אותי מהמתחרים האחרים. זו דרך חיים בשבילי והקשיים רק מחזקים אותי. אני מאמין שיש לי פוטנציאל גדול". כך פותח סער מינץ, בן 19 מהרצליה, את בקשתו מהציבור לתמוך בו כלכלית, ולעזור לו להגיע לאולימפיאדת טוקיו 2020, שבה הוא רוצה לייצג את מדינת ישראל בגלישת רוח.

מינץ משתייך לנבחרת ישראל הבוגרת, בה חברים בסך הכל שישה גולשים. הוא שייך למועדון השיט "בני הרצליה", וכדי להשתתף באולימפיאדת 2020 הוא חייב להשתתף בסדרת תחרויות שנתית.

"מגיל קטן אני גולש", הוא מספר. "אבא שלי, גדי מינץ, היה אלוף ישראל בגלישת רוח ולימד אותי גלישה עוד כשהייתי קטן. הוא לקח אותי להוואי כמה פעמים, שם יש את הגלים האולטימטיביים. בהתחלה הייתי בכלל בעניין של כדורגל ופחות של גלישה, בטח לא גלישת רוח. זה היה ספורט לא כל כך מוכר".

איך התחברת לגלישה?

"הלכתי לחוגי גלישה, כי כל החברים שלי הלכו. מהר מאוד התאהבתי בגלישת רוח וראו בי פוטנציאל וכישרון. המשכתי להתאמן במהלך כל השנה. התחרות הראשונה שלי הייתה בגיל 15, בגארדה שבאיטליה. מאז השתתפתי בהרבה תחרויות ואני מת על זה. גלישת רוח הפכה לחלק מהאישיות שלי. זה ספורט שמשלב יכולות גלישה עם יכולות שיט. משתמשים בתנאי מזג האוויר וגם בתנאי הים. בפן התחרותי, הוא משלב אסטרטגיה וטקטיקה. פה בארץ יש תנאים טובים להתאמן בגלישה, ולכן הישראלים נחשבים לטובים בתחום ספורט זה".

המטרה

לאחרונה סיים מינץ להתחרות במסגרת קבוצת הנוער ועבר לקבוצת הבוגרים האולימפית בגלישת רוח, שמתאמנת בשדות ים. "בקבוצת הבוגרים המשחק השתנה לגמרי", הוא אומר. "כישרון זה כבר לא מספיק. עכשיו צריך לעבוד הכי קשה, צריך לרצות את זה, צריך להציב מטרה מול העיניים שמתכוונים לממש אותה, אחרת לא תצליח. הרבה פורשים אחרי שהם מגיעים לקבוצת הבוגרים, אבל אני מהר מאוד גיליתי שיש לי חלום ויש לי מטרה - להגיע לאולימפיאדה. זה קשה מאוד ואין ספק שזה מצריך הרבה ויתורים".

מה זאת אומרת?

"יש לי שלושה אימונים ביום, זה מאוד תובעני ובהחלט קשה. אני מתאמן לפני שאני הולך לבית ספר ומתאמן אחרי בית ספר. אם באמת רוצים משהו, הכול אפשרי. ההורים שלי לא נתנו לי לוותר על לימודים וסיימתי את בית הספר בהצלחה. עכשיו אני כבר לא תלמיד, אבל אין לי זמן לעבוד ולהרוויח כסף. אני מתאמן בכל רגע פנוי".

מה אתה עושה מלבד הגלישה?

"יש לי חברה שאני מאוד אוהב ומשתדל לבלות איתה ועם המשפחה שלי כמה שיותר זמן, אבל, לצערי אני מזניח קצת את חיי החברה שלי. זה חלק מהקשיים שיש לספורטאים. לא מזמן חברים שלי יצאו למסיבת יומולדת ולא הזמינו אותי. זה יצר משבר קטן. שאלתי אותם מה קרה. הם אמרו לי שאני לא משקיע בהם, שאין לי זמן אליהם. זה מאוד ביאס אותי והבטחתי להשתפר, אבל אלה חלק מהקשיים ואני מבין את זה. בסך הכול אני שלם עם ההחלטה שלי, אני נחוש".
בשנת 2015 זכה מינץ במקום השלישי בתחרות הנוער האולימפי, בשנת 2016 זכה באליפות ישראל בתחרות הנוער האולימפי ואת ההישג הכי גדול שלו השיג ממש לאחרונה, באליפות העולם לבוגרים עד גיל 21 שהתקיימה ביפן, בה הגיע למקום ה-13. "ההשקעה היא בשביל הרגעים הקטנים האלה. הפנטזיה שלי היא לעמוד על הפודיום באולימפיאדה 2020, ואני מאמין שאני יכול להגשים את החלום הזה".

זה היעד שלך?

"בסופו של דבר אני ספורטאי אולימפי והחלום של כל הספורטאים האולימפיים זה לייצג את המדינה באולימפיאדה ולהביא הישגים. לאולימפיאדה שולחים גולש רוח אחד בלבד, ולכן זה מגביר אצלי את יצר התחרותיות. אני מאמין בעצמי וביכולות שלי. כמובן שיש יעדי ביניים, כמו אליפות אירופה ואליפות העולם, שאני רוצה להגיע בהן לתוצאות יותר טובות, אבל זה קשה, יש הרבה מכשולים בדרך".

המחיר מינץ מסביר, כי "בשביל להיות זה שיישלח לאולימפיאדה אני צריך להשתתף בכל התחרויות במהלך השנה, כמו תחרויות ה-worldcup, תחרות 'הנסיכה סופיה', אליפות אירופה, אליפות העולם וגביע העולם. אני צריך להגיע לכולן, כדי לשפר את הניקוד המשוקלל שלי ולצבור ניסיון בתחרויות מקצועיות. השנה האולימפית מתקרבת, המבחנים מתקרבים וצריך להיות בשיא הכושר ולהפגין את היכולות הכי טובות. הבעיה היא, שהאיגוד לא שולח אותי לכל התחרויות הקיימות ובחלק מהתחרויות אני משתתף בתמיכה כספית של המשפחה שלי. מדובר במאות אלפי שקלים ואני צריך למצוא תמיכה כספית משמעותית וספונסר.

"איגוד השיט מקבל תקציב ובונה תוכנית אימונים, אבל כל השאר זה עלינו. אנחנו לא מקבלים משכורת, יש לנו רק הוצאות. יש אנשים שהחלום שלהם זה להיות אנשי עסקים ולהרוויח המון כסף, החלום שלי זה לעמוד על הפודיום בטוקיו. שום דבר אחר לא יספק אותי כמו זה".

כדי להשיג את המטרה פתח מינץ קמפיין באתר מימון ההמונים "מימונה". הוא מבקש מהציבור לתרום כספים למסע שלו לאולימפיאדה ולזכות לתשורות בתמורה, כמו למשל צפייה באימון של נבחרת ישראל, מתן חסויות ואף שיעור גלישה פרטי. "הספורט שלי הוא יקר. הציוד יקר, הנסיעות יקרות ואני מנסה למצוא ספונסר שיתמוך בי, מישהו שיממן אותי בתמורה לפרסום. אין לי זמן לעבוד כי אני צריך להתאמן כל הזמן. ספורט אולימפי נראה זוהר מבחוץ, אבל מאחורי הקלעים הדרך קשה ורצופה משברים. אבל אני לא מתרכז בקשיים, אני מתמקד במה שיש ואיך אני מגשים את החלום, אחרת אני לא אצליח".

מה המשפחה אומרת על החלום שלך?

"אבא שלי רואה בהצלחה שלי את הגשמת החלומות שלו. הוא תומך בי לחלוטין ושמח וגאה בי על כל הצלחה שלי. אבא שלי הוא המודל לחיקוי שלי. הוא הדמות להערצה שלי. הוא עבר מזמן את גיל ה-50 ועדיין גולש רוח ועוסק המון בספורט. היום הוא מנהל רשת חנויות לציוד אקסטרים. אמא שלי דואגת לי. לפעמים אני נפצע, זה חלק מהעולם הזה. הספורט הזה יוצר הרבה עומס על הגוף, אבל היא רוצה שאני אגשים את החלום שלי. היא גאה בי ותומכת בי מאוד".

"לא מזמן אני ואבא שלי השתתפנו יחד בתחרות באילת", הוא נזכר. "אני הגעתי ראשון ואבא שלי הגיע שני. זה היה רגע מאוד מרגש עבורי. לא רק שהתחרינו יחד, גם היינו הכי טובים מן המתחרים. אלה רגעים שמאוד מחזקים אותי. בעתיד אני רוצה להשתלב בעסק של אבא שלי, להפריח בו חיים חדשים של גלישת רוח, אבל יותר מהכל אני חולם להיות מאושר ולעסוק תמיד בספורט".