משהו חייב להשתנות בכדורסל הישראלי. תום מעיין | צילום: אריאל ימיני

עם פתיחת הראיון מציג עצמו תום מעיין (24, 1.85 מ') ככדורסלן ואיש משפחה. לפני כחודש וחצי נולד בנו של מעיין, ליאו, וניכר שהקפטן החדש של בני הרצליה מוצא הרבה אושר במשבצת החדשה שלו. איך זה מתבטא? "להיות איש משפחה מוציא ממני את כל התכונות היותר טובות. אין יציאות, אין בילויים, מעניין אותי רק המשפחה, הכדורסל ולקדם את בני הרצליה ואת עצמי, ואני מוכן להקריב ולעשות הכל כדי שזה יקרה. אם זה אומר להגיע לאימונים שעה לפני ולצאת שעה אחרי, לתחזק את הגוף כדי שלא יהיו פציעות. עבודה קשה זה המתכון להצלחה".

זו העונה השלישית של מעיין בבני הרצליה, כשהוא חתום גם לרביעית. הוא רואה בהרצליה בית, והקשר המשפחתי הזה עם המועדון הוא ללא ספק אחת מהסיבות המרכזיות לכך שהשחקן שנחשב לפוטנציאל אדיר עוד מימיו בתיכונים, מצליח לפרוע קבלות. מקום שמאפשר לך להתפתח ונותן לך את הבמה הוא לא עניין טריוויאלי לאף שחקן כדורסל ישראלי שהוא, טוב ככל שיהיה. במובן הזה מעיין הוא סיפור הצלחה שאינו מעיד על הכלל, הוא גם יודע את זה ועוד נחזור לעניין הזה.   

רגע תום, זהו... כדורסל עבר למקום השני?

"לא, כדורסל היה מאז ומתמיד אחת האהבות שלי. זה משהו שאני נהנה לעשות ואלו החיים שלי. ואיש משפחה, זה מרגע שהילד נולד, הבנתי כמה זה משמעותי וכמה אני מאושר וכמה הרגע הזה היה חשוב".

העונה הקודמת הייתה מעולה עבורך עד לפציעת הגב, מה קרה שם בדיוק?

"זה קרה במשחק בקריית גת. שבוע לפני זה היה לנו משחק נגד חיפה. שיחקתי 40 דקות והייתה גם הארכה, אז שיחקתי עוד 5 דקות רצוף. כנראה היה קצת עומס. מול קריית גת התכופפתי לנעול את הנעליים, הרגשתי זץ בגב. אמרו לי בהתחלה שנתפס משהו בקטנה. באותו משחק שיחקתי כרגיל, ולמחרת פתאום הרגשתי כמו נמלים, אי תחושה ברגל. דורך על הרצפה ולא מרגיש. פגיעה בעצבים שהשביתה אותי כמעט כל העונה וזה היה הכי כואב שיש".

מה לדעתך קרה פה בבני הרצליה בעונה שעברה שכולם נפצעו?

"אני לא יודע. אמרו לי שהחליפו מזוזות או משהו. אני מקווה שלא נגיע למצבים כאלה בשנה הבאה. זה היה נטו מזל רע בעונה שעברה".

מה נראה מבני הרצליה העונה?

"אני חושב שהמון טירוף. יש איזושהי תפיסה שהרצליה היא מועדון קטן, השנה אנחנו באמת באים לטרוף את הליגה. ויש חבר'ה שממשיכים שנה שניה במועדון, יש המשכיות ויש המון פוטנציאל. יש חילופי דורות בליגה, אני מאמין שכולם רואים את זה. אני מאמין בסגל של הקבוצה, ואני מאמין שנראה כדורסל מהיר, מלהיב ואיכותי".

איש משפחה. מעיין ובנו ליאו | צילום: מתוך האינסטגרם של תום מעיין

הכדורסל הישראלי קיבל קצת צלצול השכמה בקיץ האחרון. נבחרת ישראל לא הצליחה בגדול ביורובאסקט האחרון. כשחקן שכבר בשלב הזה יש לו פרספקטיבה קצת רחבה על מצב השחקן הישראלי. מה אתה חושב שאפשר לעשות פה כדי לא לחזור על טורניר דומה בעתיד?

"אז כמו שאתה אומר, באמת יש פה איזושהי בעייתיות שאני מאמין שכל עולם הכדורסל רואה ולא יכול להתכחש אליה. לפי דעתי אם מסתכלים על נבחרות אחרות, בלטביה למשל, אתה רואה שחקנים מאירופה שמובילים בקבוצות יורוליג בלי הבדלי תעודת זהות או מאיפה הם מגיעים. נותנים להם לשחק במדינה שהם גדלו בה וזה מגיל צעיר וזה מה שנותן להם כשהם בני 25-24 את הבטחון להיות טובים כמו שהם. אצלנו בארץ עם כל הצער שלי לוקח המון זמן עד הפריצה. הטבילה הראשונה בליגה אצל הרבה חבר'ה מגיעה גיל מאוד מאוחר".

בהקשר הזה אני יכול אפילו לקחת את עצמי כדוגמא. בתור נער שיחקתי בנבחרות ישראל. את אליפות אירופה לעתודה סיימתי במקום ה-2 באסיסטים ובדאבל פיגרס בנקודות. הגעתי לקולג'ים למרות פציעה בברך, ופתחתי בחמישייה בליגת הביג איסט כפרשמן (שחקן שנה ראשונה, א.י.) שזה אחד הקונפרנסים הכי איכותיים בארה"ב. בסופו של דבר חזרתי לארץ מאחר שהצבא דרש שאחזור לסיים שירות צבאי - למרות ניסיונות משרד הספורט לאפשר לי לסיים את התקופה בקולג'. בארץ הייתי צריך לשבת שנתיים בצד ולחכות להזדמנות שלי, וזה מאט את כל התהליך. שחקנים צעירים לא משחקים, לא משתלבים ואחרי זה הם רק מתחילים להשתפשף בגיל מאוחר יותר. וגם כשהם מתחילים להשתלב עם ריבוי של זרים ומתאזרחים קשה לשחקן ישראלי לבוא לידי ביטוי".

אתה הולך פה לטריטוריה לא פשוטה.

"אין מה לעשות, אני חייב לפתוח את זה, כי לשחקן הישראלי קשה מאוד לבטא את עצמו. ובאמת, אין לי בעיה עם המתאזרחים בקבוצה. הם חברים והם אנשים זהב, אבל בסופו של יום בנבחרת ואולי זה אחד הגורמים, יש רק מתאזרח אחד שמשחק. והמון ישראלים מגיעים מסיטואציות לא פשוטות ואמורים להוביל את הנבחרת. אתה חושב על התקופה של מיקי ברקוביץ', לא היו כל כך הרבה מתאזרחים אז ויכול להיות שזה מה שאיפשר את ההצלחות".

תשמע, אתה מדבר על סיטואציה שהיא מוכרת גם מבני הרצליה. די ג'יי שארפ ויריב עמירם העלו רמה בשנה שעברה כשאתה ואחרים נפצעתם. הם היו טובים. אז מה עושים? החוק הרוסי לא עובד.

"אני לא רוצה להכנס לנעליים של אחרים. אני מאמין שיש אנשים שלוקחים אחריות ומסתכלים על מה שהיה ביורובאסקט האחרון ושיסיקו את המסקנות".

חתמת בקבוצה עד 2018, מה יש בבני הרצליה שגורם לשחקנים לרצות להשאר בה?

"זה מועדון עם אווירה מאוד משפחתית וחבר'ה שמאוד דוחפים שנצליח. גם אני מבחינה אישית, ואפשר להגיד את זה על כל שחקן שלנו. נותנים לנו גב. יש פה חיבור מאוד מיוחד עם הקהל. המון אוהדים צעירים ומתבשל פה משהו חדש. מדברים על בניית אולם חדש בהרצליה. אז אני רוצה להיות חלק מהתהליך הזה".

מעיין בעונה שעברה | צילום: יובל חן

נאמנות למועדון ולהמשכיות – ואלו דברים שאני מתחבר אליהם. אם נלך אחורה, בהפועל ירושלים חתמתי ל-5 שנים ותיכננתי לסיים את החמש האלה. בהרצליה זו תהיה השנה השלישית ותהיה לי גם שנה רביעית פה. אני מאוד מאמין בזה. ללכת עם מועדון שהתחלת איתו את הדרך זה הפלוס והבונוס הכי גדול גם למועדון וגם לשחקן. זו הגישה שלי".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו