אייל לחמן | צילום: אריאל ימיני

במונחים של הכדורגל הישראלי, אייל לחמן (51), הוא לא פחות מעוף מיוחד, חד פעמי, נטול תקדים. מאמן שנחגג כמבריק ופורץ דרך על ידי אוהביו. אקסצנטרי, אגרסיבי ומוזר על ידי מי שאוהבים אותו פחות, אבל כמעט קונצנזוס בכל מה שקשור ליצירתיות, ייחוד, וראייה מחוץ לקופסא.

קריירת האימון שלו שהחלה לפני יותר משני עשורים במגרש הבוצי של הפועל מחנה יהודה, נסקה לשיאה כשלקח סגלי קבוצות שנתפסו כמוגבלים במקרה הטוב, ופשוט רעים במקרה הפחות מוצלח, ולקח אותם להישגים חסרי פרופורציות. מסוג המאמנים האלו שרואים את המגבלה כיתרון – נהנים מעצם האתגר, גם כשהתוצאה לא מבטיחה.

מחר (ו', 16:30, האצטדיון העירוני בהרצליה), תפגוש מכבי הרצליה שלו את הפועל עפולה בפתיחתה של עונה שאמורה להיות מאתגרת בלשון המעטה. כמו שהוא אוהב. גם הפעם, הוא הולך להסתער על הליגה עם סגל צעיר ואנונימי שהמעלה הגדולה ביותר שלו היא הרצון להוכיח לכולם שהם טועים. בין אם זה יגמר טוב או יגמר רע, זה עדיין לא ידוע - מעניין זה בטוח יהיה.

אייל לחמן, מאמן מכבי הרצליה, מה נראה מהקבוצה העונה?

"למען האמת גם אנחנו עדיין מחפשים את הדרך, מה לראות. כי מדובר בקבוצה שעברה אולי את התחלופה הכי גבוהה שיכולה להיות בכדורגל הישראלי. כמות גדולה של שחקנים שעזבו. קצת פחות גדולה של שחקנים שבאו. ובשל כך מאמן לא יכול לבוא עם איזושהי אג'נדה ולכפות אותה על סגל חדש. החוכמה הגדולה היא להתאים איזושהי דרך וסגנון שיתאימו לחומר השחקנים שברובו, פרט לשני הבלמים, הוא די צעיר. מאוד רציתי להיאבק על העליה השנה. נכון לעכשיו, אני יודע שזה קצת קשה. אנחנו עדיין בגישושים, אנחנו עדיין בחיפושים. אבל גם הקבוצות שהעמיסו בסגלים שלהן את הכוכבים הכי גדולים, גם הן עדיין לא מצאו את הדרך".

אתם עדיין מחפשים שחקנים נוספים?

"אנחנו עכשיו בגזרת הזרים, דבר שלא כל כך רציתי. הזרים שמגיעים לכדורגל הישראלי בשנים האחרונות לא מצליחים. וכאחד שהביא בעבר את הזרים הכי טובים לישראל, וגם כאלה ששרדו לאורך שנים, אני לא רוצה ליפול, אני לא רוצה לטעות, אני רוצה להצליח עם השחקנים הזרים. בלית ברירה פנינו לגזרה הזו, ויש לנו בקנה שחקן ברזילאי אחד מליגת העל בגיאורגיה ועוד חלוץ אחד שגילינו מהנוער של פרטיזן בלגרד, וגם הוא בא בחשבון".

העדיף לחזור לצרפת, בסוף נחת ברעננה. ג'ורדן פושה | צילום: אסף פרידמן

הייתה אפשרות להשאיר את ג'ורדן פושה?

"ג'ורדן פושה נסע לצרפת, הוא היה בטוח שלאחר השנה הפנטסטית שלו הוא יקבל איזשהו חוזה בצרפת, זה לא כל כך הצליח לו, אבל הוא מצא בית חם בהפועל רעננה, ואנחנו בהרצליה המלצנו עליו בכל הלב. גם הבעלים, גם המנכ"ל וגם אני כמאמן".

יש לך דימוי של מאמן הדוגל בכדורגל אגרסיבי. אתה מזדהה עם זה?

"קודם כל, אני חושב שמה שהיה מזוהה פעם כנראה מוזר, היום כשמסתכלים על הכדורגל האירופי, רואים שזה כבר לא מוזר. אני לא דוגל בעבירות, אבל אני כן דוגל בחריצות ובעקשנות, שזה מנת חלקם של השחקנים הכי גדולים. פעם שחקני ההגנה היו הקשוחים ואילו שחקני ההתקפה היו היצירתיים, היום זה בא כמקשה אחת, כולם חייבים לעשות הכל. ואם יש הבדל בינינו לבין האירופים, איזשהו פער או הבדל, זה רק נובע ממקצב. מה לעשות שקצב נוצר כשהכדור אצל היריב, צריך לדעת לשחק גם כשהכדור אצל היריב. במחלקות הנוער אצלנו לא נותנים מספיק דגש למשחק כשהכדור הוא אצל היריב, והעובדה הכי גדולה היא שבדיוק כמו עם הכדורסל, גם בכדורגל האירופי עיקר השערים נכבשים מחילוצי כדור והתקפות מתפרצות, ולא בהכרח מהתקפות מסודרות. אז זה דבר שאני גאה בו. בכל מקרה, בכל מקום שאני נמצא הקבוצות שלי מבקיעות כמויות נכבדות של שערים, גם בתקופה ההיא של סכנין עם הדימוי שהזכרת. אז זוכרים את הדימוי, אבל היינו בין הקבוצות המובילות בכיבוש שערים. עם כל הדימוי".

מכבי הרצליה במחנה האימון | צילום: באדיבות דף הפייסבוק של מכבי הרצליה

עד כמה אתה מאמין בפוזיציות מסורתיות, ה-4-4-2. זה משהו שפשט את הרגל?

"קודם כל בכל מקרה צריך לקחת את 10 שחקני השדה ולפרוש אותם. זה לא יעזור. אז באמת באירופה, המוחות קודחים, ומביאים קומבינציות שונות לחלוטין ואני חושב שהשיא הוא שהעמידה על המגרש לא חייבת להיות סימטרית. לא עוד שחקן מימין ממול לשחקן משמאל, אנחנו ראינו את פפ גווארדיולה משחק עם 5 שחקני הגנה, אבל השחקן בצד ימין היה בכלל אריאן רובן. אנחנו רואים את פיורנטינה משחקת עם 4 בקישור, אבל ה-4 לא עמדו בקו אחד ולא במעויין אלא 2 אחורה ו-2 קדימה. כלומר הקומבינציות בלתי נגמרות כשהתנאים שחייבים להיות הם איך השיטה מפרגנת ליכולת של השחקנים שלך, ואיך היא יוצרת רעיונות חדשים בהתאם ליריב".

אנשי מקצוע ועיתונאים ששאלתי ונכחו בהרצאות שלך מדברים עליך בהקשר של מאמן שהכי מבין את המשחק בכלל בארץ, אין איזושהי תחושה של פספוס מסוים, שאתה לא במקום אחר בכדורגל?

"קודם כל, כשאתה מסתכל עלי אני נראה לך מתוסכל?"

ממש לא, אבל באתי עם השאלה מהבית.

"אז קודם כל, אני לא מתוסכל כי אני יודע את הסיבה. אני יודע שבמקומות שבהם ביקשתי להביא שחקנים יקרים, גם הקבוצות האלו הצליחו. ואם לא הייתי עושה את זה, אז גם הקבוצות האלו לא היו מצליחות. אני חושב שבקיץ אני לא מתעקש מספיק על להביא שחקנים, כי אני פתאום רואה שחקנים צעירים ושחקנים אלמוניים ואני סומך עליהם וזה מרגש אותי. ולכן בכל עונה השחקנים מרוויחים ואני קצת פחות. שחקנים מרוויחים קריירה, אני לוקח שחקנים מ-Nowhere, ובכל עונה אני משביח אותם. יש שחקנים ישראלים מובילים שהצליחו באירופה בזכות העובדה שהם עברו דרך השרביט שלי, מזה שהעזתי איתם, מזה שהימרתי עליהם, אז הם אמנם הרוויחו אבל אני קצת הפסדתי בשל כך, אבל מה לעשות. זה אני".   

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו