די.ג'יי שארפ מציג עצמאות (צילום: אריאל ימיני)

ב-8.4.2004, אותו היום שאבא של די.ג'יי שארפ זיעזע את הכדורסל האירופי, מצאתי עצמי שומר על טנקים באמצע שדה אש בשום מקום. מספיק קרוב כדי לשמוע את קולות הצהלה מהיישוב הכי קרוב שהיה די רחוק, ככה זה כשנרשמת היסטוריית ספורט ישראלית – זה נמדד על סולם הריכטר. ואיפה הוא היה? "הייתי בבית עם כל המשפחה שלי. אני זוכר שהוא קלע את הסל זה ממש הרים אותי לתקרה. לא הבנתי מה קרה, הייתי בן 5-6, ומאז כל יום באים אלי אנשים ומדברים איתי על הסל הזה. ובתור הבן שלו אתה לא יודע מה להגיד, אני לא רואה אותו בתור אגדה, הוא אבא שלי."

הרבה מים עברו מתחת לגשר מאז אותו קאץ'&שוט מטורלל, דריק פרש ועבר לארה"ב, האימפרייה הצהובה המכביסטית החלה לקרטע, והבן די.ג'יי שארפ מצא עצמו בגיל 20 במדי בני הרצליה. עם תחילת החודש שעבר, הוא אפילו הצטיין בנצחון של הכחולים מאולם היובל על אותה מכבי. חתיכת סגירת מעגל.

שארפ עצמו בילה את שנות התיכון המעצבות באורלנדו בארה"ב עם אביו, חזר לפני שנתיים, ושלא במפתיע הז'רגון שלו כמו לקוח מסט הערכים שאיפיינו כל כך את הקריירה של האב. המילים עבודה קשה, קשיחות, מטרה, והתגברות על קשיים, מופיעות לא פעם בשיחה איתו. ולא במקרה. 

היי די.ג'יי, איך העונה האחרונה בבני הרצליה?

"עונה של הרבה למידה בעיקר. עונה של הרבה ירידות ועליות. אני חושב שזה רק מחזק אותי. גם שנה שעברה הייתה שנה מאוד קשה. אני פשוט מנסה להוכיח את עצמי כל יום באימונים. כל הזדמנות שיש לי אני רוצה לקחת. אני מאמין שהעתיד שלי בקבוצה יהיה ממש טוב."

שחקנים ישראליים רבים מתקשים לבצע את המעבר בין הנוער לבוגרים?

"כן, המעבר מהתיכונים לבוגרים זה היה ממש סטירה בשבילי. כי אני לא הייתי מוכן לזה. הייתי בטוח שאני אסתדר בקלות בבוגרים. ולמרות שאבא שלי הזהיר אותי לפני זה שזה לא הולך להיות קל כמו שאני חושב שזה הולך להיות, אני לא הבנתי למה הוא התכוון עד שחוויתי את זה. מאז אני עובד הכי קשה שאפשר כי היו רגעים שפשוט לא רציתי לצאת מהבית. היו לי מחשבות שאני לא מספיק טוב, אלא רק עוד שחקן שנשבר אחרי ליגת התיכוניים, ויצאתי מזה חזק יותר. פשוט לא וויתרתי. גם עכשיו."

(צילום: אריאל ימיני)

איך מתמודדים עם זה?

"המעבר לבוגרים הוא מעבר למשחק של גברים, זה לא משחק ילדים יותר. אז צריך חדר כושר, להתחזק מנטלית, להבין את המשחק יותר – לא סתם לרוץ ולעשות סל אלא למצוא דרכים שונות כדי לקלוע, וצריך להשתפר כדי להגיע לרמה גבוהה יותר."

אבא שלך עבר תהליך בו הוא החל כשחקן ליגה לאומית והפך לאייקון של ממש בכדורסל הישראלי, אתה מצפה לעשות תהליך דומה?

"כן, אני חושב שכל התחלה אמורה להיות קשה. שום דבר טוב לא בא קל. צריך לעבוד קשה כדי להגיע למטרה שלך. אבא שלי תמיד לימד אותי שאם לא אעבוד קשה ורק אסמוך על הכשרון שלי אני לא אגיע רחוק. וככה הוא ליווה אותי מאז שהיינו באמריקה וכל יום אני עובד קשה."

איך זה היה לגדול בצל של האימפריה הזו?

"מאז שהייתי קטן ראיתי אותו משחק, הייתי הולך למשחקים. תמיד רציתי להיות כמוהו, להיות בעמדה שהוא נמצא בה. אני תמיד רציתי לשחק נגד מכבי ת"א, וכשזה קרה זה היה הישג גדול בשבילי." 

אתה חזרת לארץ ואבא שלך נשאר בארה"ב, אתה רואה את העתיד שלך פה?

"כן. בכדורסל הישראלי. אבל זו נקודת ההתחלה שלי כשהשאיפה היא לאנ.בי.איי ואם לא לאנ.בי.איי, אז לאירופה, ליורוליג. אני שואף הכי גבוה."

איך זה היה לגדול עם אבא שלך?

"עברתי לארה"ב בגיל 15 סופית. חייתי עם אבא שלי שם והוא הפך אותי לגבר, אפשר להגיד. היה לי ממש קשה איתו באמריקה. הוא לא עשה לי הנחות בכלום. אם ביקשתי ממנו להסיע אותי - הוא היה אומר לי תרוץ. תלך ברגל. תמצא דרך לעשות את זה. האמת שהוא גם אף פעם לא אימן אותי אישית. תמיד אמר לי 'תעבוד בעצמך'. כאבא הוא היה קשוח איתי בגלל שהוא רוצה שאני אהיה הרבה יותר טוב ממנו. הוא רוצה שאני אהיה מפלצת, וזו הסיבה שהוא לא נתן לי כלום. הוא רוצה להראות לי שזה לא קל, צריך לעבוד קשה כדי להשיג משהו טוב."