בעמוד הראשון של הספר "מבעד לעיניו מפליגים אל האינסוף" מופיעה תמונתו של תומר בכר ז"ל. מדובר בתמונה פשוטה. הוא ניצב בזווית, מישיר מבט אל העדשה, סווט-שירט זרוק על צווארו, משקפי השמש על ראשו, מנשא המצלמה משוך אל הצד ומצלמתו בידו. מאחוריו נוף בלתי נגמר וכביש מתפתל אל האינסוף. הרגע הזה יכול היה להיות מונצח בכל מקום בעולם, משום שבכר נראה בו עומד בתנוחה האופיינית לו, רגע לפני שהוא מרים את הידיים, מכוון ולוחץ על כפתור הצילום.

עוד ב-mynet:
חזר לארץ בארון: הבן נפטר במהלך טיול עם האב
נתניה: רצח את אשתו בגלל ויכוח על דירה



הספר עמוס בתצלומים שבכר צילם במסעותיו הרבים בעולם. בניגוד לישראלים רבים, בכר לא הסתפק בטיול שאחרי הצבא, ובמשך 42 שנותיו הוא טייל ב-64 מדינות. בני משפחתו וחבריו מספרים שהוא היה תרמילאי אמיתי, שרק חיפש בכל הזמנות לחקור עוד פיסת אדמה, לפגוש אנשים מרתקים ולחוות תרבויות שונות. הוא העדיף ללון באכסניות או בבתי מקומיים ונהנה להכיר את אנשי המקום ולחוות כך את אורח חייהם. בספר משתקף מבעד לעיניו עולם מרתק של נופי בראשית, מרחבים אורבניים, תופעות טבע נשגבות וגם רגעים בנאליים של חיי היום יום.

ספר התצלומים הזה יוצא בימים אלה לאור בנסיבות טראגיות. תומר חלה בסרטן אלים ונדיר ביולי 2014 ונפטר ארבעה חודשים לאחר מכן בבית החולים "איכילוב" בתל אביב. אמו, ד"ר דליה בכר, מספרת שהוא התמודד עם המחלה באצילות נפש. כעת היא עושה שימוש באלפי התמונות וביומני המסע שהותיר מאחוריו, כדי להנציח את זכרו. ההכנסות ממכירת הספר והתצלומים יוקדשו כולם לקרן על שמו, אשר תעניק מלגות לסטודנטים שהם גם צלמים-תרמילאים, תסייע ביוזמות חינוכיות בתחום הצילום, תפעל להקמת גלריה שתציג תצלומי תרמילאים ותציע מלגות לחוקרי תופעת התרמילאות בישראל. במקביל, אפשר לראות את התצלומים בתערוכה תחת אותו שם שמציגה במשכן למוזיקה ואומנויות, ברחוב הפלמ"ח 2 ברעננה, עד ה-28 בנובמבר.

בראיון שערכה עימו אחותו הדס, לפני כשנתיים למגזין "מסע אחר", היא מכנה אותו "טייל בלתי נלאה". "כל טיול גרם לי לחשוב מה היעד הבא, קיוויתי לראות קצת מהמזרח. על אפריקה לא חשבתי אפילו", הוא עונה בתשובה לשאלה איך הפך לכזה. "אחרי הרבה טיולים, נופים, בעלי חיים מיוחדים ואנשים מעניינים, הרגשתי שאני מחדש לעצמי פחות ופחות. זו הייתה תובנה מעניינת. החלטתי שבאופן כללי אני נוסע לא על מנת לחדש, אלא כדי ליהנות".





בראיון מספרת הדס שאת ההשראה לטיוליו האינסופיים שאב בכר בעיקר מספרו של תור היירדאל הנורווגי (ששט מפרו לפולינזיה על רפסודה כדי להוכיח שילידי פולינזיה היגרו מאמריקה הדרומית ולא מדרום מזרח אסיה, א"א), "מסע קון טיקי. "אהבתי את השילוב של תיאוריה אנתרופולוגית, היסטוריה והרפתקנות. זהו בעצם מסע אל הלא נודע, בלי אמצעי קשר וחילוץ של ימינו", הסביר בכר.

"תמיד ידענו שהוא יטייל בעולם, אבל לא חשבנו שזה יהיה דבר שיכבוש אותו כל כך עמוק", מספרת השבוע אמו, דליה. "אחרי הצבא, בטיול הראשון שלו, הוא נסע לחמישה חודשים לדרום אמריקה עם שתי בנות שפגש. הן נסעו איתו כדי שההורים ירשו להן לנסוע. אחרי יומיים הם אמרו לו שהן רוצות לטייל לבד. הוא נפגע בהתחלה, אבל בדיעבד הוא הודה שזה הדבר הכי טוב שקרה לו. כך בטיול הראשון הוא נחשף והתחכך וגילה מה זה להיות תרמילאי אמיתי. זה היה אירוע מכונן".

התשוקה לטיולים
בכר, נולד באוקטובר 1972, גדל בהרצליה וסיים את לימודיו בתיכון "היובל". הוא היה תלמיד מצטיין ונמשך ללימודי פיזיקה ומתמטיקה. בצבא שירת ביחידת הניסויים של חייל החימוש והיה אחראי על פיתוח יישומים בתוכנות המחשב, ועל פועלו זה זכה באות מצטיין הנשיא. לאחר הצבא השלים תואר ראשון במדעי המחשב. בשנים האחרונות הוא עבד בחברת ההיי-טק "רנדום לוג'יק", בהרצליה פיתוח.

"תומר היה ילד מקסים, מאוד חכם, אינטליגנטי וסקרן", מספרת אמו. "בשבעה, הגיעו לבקר אותנו חברים שלמדו איתו וסיפרו לנו שלמרות שהוא היה חכם, הוא גם היה דמות נערצת משום שהיה צנוע ולא השוויץ בידיעות שלו וביכולותיו. תמיד שמר על צניעות. כבר כילד, מהרגע שהיו לו אופניים, הוא לא הפסיק לחרוש את הרצליה. הוא אהב לחקור את העיר ולהרגיש את ההנאה שבחופש. שם לדעתי, התחילה התשוקה שלו למרחבים, לטבע ולטיולים. במקביל הוא מאוד התעניין במסעות. הספרייה שלו מכילה כל כך הרבה ספרים על מסעות ומגלי עולם. באחד המסעות הוא גם נסע לראות את הרפסודה של היירדאל בנורבגיה, וזה היה בשבילו כל כך מרגש".

דליה היא אמנית וחוקרת אמנות, בעלת תואר שלישי בתוכנית הבינתחומית של הפקולטה לאמנות באוניברסיטת תל אביב. האב, משה, הוא גמלאי, והבת הדס, אמנית, מעצבת ומאיירת. בכר לא היה נשוי, אבל בחמש השנים האחרונות הוא ניהל רומן בין