צילום: יוגב עמרני 20 שנים ארוכות של אינספור דיונים, מאבקים, הפגנות ועתירות צפויות להגיע לסיומן היום עם החלטת בג"ץ הסופית בנוגע לעתידו של שדה התעופה בהרצליה. האם ייעתר לדרישת עמותת משתמשי שדה התעופה וימנע את סגירת השדה או לכל הפחות ישהה את ההחלטה לפנותו עד למציאת פתרון חלופי, או יקבל את עמדת התושבים ויורה על סגירת השדה והעתקת פעילותו לשטח חלופי?

עוד ב-mynet:
הרצליה: 65 דו"חות לאופניים חשמליים ביום אחד
תחבורה ציבורית בשבת? לא בהרצליה
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

הפעילות בשדה צומצמה בחודשים האחרונים והייתה אמורה להיעצר כליל, אולם בעקבות עתירות חוזרות של עמותת משתמשי שדה התעופה והאלוף (במיל') הרצל בודינגר, יתקיים דיון דחוף בבג"ץ ביום ראשון ובו תוכרע גורל הפעילות בשדה.

mynet מביא את הפנים שמאחורי המאבק, את התושבים שגרים בסמיכות לשדה, בזבזו שנים רבות מחייהם על מאבקים ומשפטים, ומחכים בקוצר רוח להחלטת בג"ץ. ומנגד, הטייסים, משתמשי השדה שטוענים כי פינוי ללא חלופה הוא בבחינת "מכה קטלנית" למדינה.

לא מקפידים על החוקים
שלומי אילתי, תושב שכונת נחלת עדה בהרצליה, הוא תושב פעיל, בולט במאבקו לפינוי השדה. מאבקו של אילתי החל ב-2003, כאשר עבר להתגורר בשכונה. "לכל שדה יש חוקים שקובעים מה מותר ומה אסור, כמו חוקי תנועה. פתאום שמתי לב שטייסים חורגים ממה שמותר להם לעשות", מסביר אילתי.

"כך למשל, טיסות הקפה של מטוסים דו מנועיים, טיסות במבנה של כמה מטוסים סביב שדה התעופה, אי הקפדה על שעת ההמראה בבוקר, המראה בשעות מסוימות בתוך השכונה ולא לתוך כפר שמריהו ועוד. אז התחלתי ללמוד את העסק ויצאתי למאבק שנמשך שנים, ושבמהלכו פניתי להרבה מאוד גורמים, וביניהם עיריית הרצליה, רשות שדות התעופה, מינהל התעופה האזרחי, אמצעי התקשורת, הפרקליטות ובית המשפט העליון. זה לקח המון שנים, כי יש קבוצת לחץ מאוד גדולה שמעורבת בתמונה, קבוצת בעלי אינטרסים שמגיעה לכל הישיבות ויש לה גישה ישירה לכל מקבלי ההחלטות".

אילתי מתאר מאבק ארוך שנים, שבו גם לא היה מנוס מחיכוכים אישיים בין תושבי השכונה לבין עובדי השדה. "יש הרבה מאוד גלישה לפסים אישיים, והרבה מאוד תוקפנות. מי שמתנגד מוצג פתאום כבעל אינטרסים ובעל שטחים וכו', וזה ממש לא כך. אלו שמתנגדים הם אנשים שהשדה מפריע להם, אנשים שקמים בבוקר ושומעים ורואים טייסים שלא מסתכלים על מי שגר מתחת".

שטח המחלוקת, הוא כ-160 דונם, ועליו כבר קיימות תוכניות לבניית כ-15 אלף יחידות דיור עם שטחים ירוקים. אילתי מציין, כי אינו חושש מתוספת כה משמעותית של יחידות דיור. "יוצא לי לשמוע הרבה מאוד על אנשים שנאבקו לפינוי השדה וכעת חוששים מן השינוי. זה תהליך טבעי. אני חושב ששדה תעופה הוא הרבה יותר קשה באפקט הסביבתי שלו, מאשר כל דבר אחר. אני אומר שימים יגידו. אני מאמין שהשכונה תישמר. בכל מקרה, אני לא יכול להצדיק קיום של מפגע סביבתי ולהגיד שאין לפנות, כי אולי יבוא מפגע סביבתי אחר. יש הרבה מאוד מפגעים שפונו לאורך השנים והתמודדו עם זה יפה. דיה לצרה בשעתה".

דרור נחשון (51) הוא סוכן ביטוח, תושב שכונת גן רש"ל. נחשון עבר להתגורר בשכונה בשנת 95'. "נכון", הוא אומר, "השדה היה קודם, אבל זה שהוא היה קיים, זה לא אומר שהוא לא מפגע".

מה הכי מפריע לך?
"שכל לימודי הטיסה בישראל מתרכזים בשדה אחד קטן שמאכלס מסביבו עשרות אלפי משפחות. זה כאילו שאחליט שכל לימודי נהיגת הרכב יתרכזו בשכונה אחת במדינה. השכונה הזו תושבת, זה הרי לא הגיוני".

הגינה של נחשון, כך הוא מספר, היא יפה ומטופחת. אבל עם זאת, הוא יימנע מלצאת אליה ביום של פעילות אווירית ענפה: "כשהשדה עובד באופן סביר - זה ברמת הבלתי נסבל. אבל יש ימים, למשל יום אביבי אחרי חורף, כל תלמידי הטיסה מתעוררים, וזו יכולה להיות שבת של סיוט עבורנו. אם הטייס ממריא לכיוון מזרח, אני לא יכול לשבת בחצר, כי כל שתי דקות יש המראה ונחיתה.

"הם בעצמם כורתים את הענף שהם יושבים עליו", מוסיף נחשון, "אם הם היו נשענים על החוקים והתקנות, לא הייתה בעיה. הם צריכים לטוס בשעות מסוימות ובמסלול מסוים, אבל הם שמים על זה פס. בפועל, כשההמראות נעשות מעל כפר שמריהו, הטייסים חייבים לחתוך שמאלה, אבל כשהם ממריאים לכיוון הרצליה ורעננה אין שום מגבלה. הם ממריאים מעל לבתים והם עושים רעש".


אז מה עדיף? עוד בניינים? עוד בטון?
"זה לא שאני מעדיף את הבטון. התוכנית הזו מבהילה אותי לא פחות. אבל אני מדבר בעיקר על לימודי הטיסה, זה מה שמטריד אותי. לא חייבים ללמד טיסה מעל חמישים אלף בתי אב. אם הם היו עומדים בחוקים ובתנאים, זה היה פחות נורא, אבל הם ממריאים מתי שהם רוצים וכאן הבעיה".

אתה לא מרגיש מותש כבר מהמאבק?
"לא. זה גוף חזק שיש
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו