צילום: יוגב עמרני פרשד בסירי (49) מהרצליה מתגורר כבר 17 שנה ברחוב. השבוע האחרון היה עבורו קשה במיוחד. בקרטון בו הוא יושב במהלך היום, מחוץ לסניף בנק הפועלים ברעננה, הוא מנסה להעביר את שעות החום הקשות ולשרוד. בסירי, בן יחיד שנולד באיראן, עלה לארץ, להרצליה, לבדו בשנת 1988.

עוד ב-mynet:
עוקץ: משפחה בת תשע נפשות תישאר בלי בית
אב: הילדים צולמו בעירום במלתחות הקאנטרי
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

תחילה התגורר בדירה של משרד הקליטה בהרצליה ולאחר ארבע שנים קיבל דירת עמידר בעיר. לדבריו, שנים ספורות לאחר מכן נשרפה דירתו, כמו גם כל רכושו, והוא נותר ללא כל. מאז, כבר 17 שנה, מתגורר וישן פרשד על קרטון בחניון בלב הרצליה. מדי יום הוא מגיע לרעננה ומקבץ נדבות. "אין לי שום דבר בחיים. אין לי למי לפנות כשאני צריך משהו", אומר האיש, המתקשה עדיין בשפה העברית. "כל מי שאני מכיר, אלו האנשים שעוברים מולי במהלך היום והם לא משקיעים יותר משנייה להעיף בי מבט וממשיכים בדרכם. בשביל מה אני חי?", הוא שואל בעצב.

מי שהחליט לסייע לבסירי לאחרונה הוא חננאל שלומי, בעל בית קפה "אחוזת הלחם" בעיר. מדי יום הוא נותן לבסירי בחינם אוכל ושתייה ואף קונה לו בגדים חדשים, "אני לא יכול שלא לסייע לו", אומר שלומי, "אבל חובה לשים אדם כזה במסגרת מסודרת. הלוואי ויכולתי להוציא אותו מהתסבוכת שהוא נמצא בה. אני גם אוסף לו בקבוקים לפיקדון ואני והעובדים שלי מביאים לו אותם בסוף היום, כדי שהוא יקבל עליהם כסף".



"אני ישן ברחוב וחם לי כל כך. הלילות סבירים, אבל הימים, בחום הכבד, קשים מאוד", הוא מספר. "לפעמים אני נכנס לחנויות רק בשביל להרגיש קצת מזגן. בגלל החום אני סובל מסחרחורות כל היום ואני בקושי שותה מים. אני הולך לתוך הבנק לפעמים או ממסעדה למסעדה ומבקש ממהם מים מהברז לשתות, כדי שלא אתייבש. אני אוכל מה שבתי הקפה מוכנים לתת לי או מהכסף המועט שאני מצליח לאסוף במהלך היום. כדי להתקלח אני הולך למקווה בהרצליה. אני באמת מודה לכל מי שעוזר לי, זה נותן לי תקווה ורצון להמשיך לחיות".

למרות העזרה שהוא מקבל פה ושם, הייאוש ניכר בדבריו ועל פניו. "אני סובל מאוד", הוא אומר. "אני לא יכול יותר לחיות ברחוב. על זוגיות אני אפילו לא חולם, כי אין לי שיניים, אני נראה רע, מסריח ואין לי כלום. איזה בחורה תרצה אותי בכלל?".

איזה יחס אתה מקבל מאנשים ברחוב?
"אנשים ברחוב שונאים קבצנים, אף אחד לא מסתכל עליי. מתייחסים אליי כאילו זו אשמתי שאין לי כסף. כל אחד שרואה אותי ברחוב אומר לי: 'אין לי כסף קטן' או 'לך תעבוד במקום לשבת פה'".

ניסית לעבוד?
"בטח, אבל בגלל שאני מקבץ נדבות, אנשים מבקשים ממני לעבוד בחינם ולא רוצים לשלם לי. אנשים מנצלים אותי. אני אעבוד בשמחה, אבל אף אחד לא רוצה להעסיק אותי. מי ייקח אותי עם איך שאני נראה?".

אתה עוד מאמין בסיכוי לשינוי מצבך?
"אני לא יודע. אני במצב הזה כבר שנים. נולדתי לכלום ואין לי לאן להתקדם. כאילו חתמו את הדין שלי מהרגע שנולדתי".

אתה מצליח לחייך לפעמים או להיות מאושר?
"אין לי סיבה לחייך. כל בוקר אני מתעורר לאותו יום ארור, כשאני יודע ששום דבר לא ישתנה. אנשים רגילים קמים בבוקר עם מטרות ויעדים, אבל לי אין כלום. רק להשיג עוד שקל פה ועוד שקל שם".

מה היית רוצה שיקרה?
"אני לא חולם חלומות גדולים, אני רק רוצה עבודה. בתקופה האחרונה גם המצב הרפואי שלי מידרדר. אני סובל מאסתמה מאז שנולדתי, ובגלל מזג האוויר הזוועתי, דרכי הנשימה שלי סתומות וקשה לי לנשום. יש לי כאבים חזקים בגרון ובראש, ואני מרגיש הכי גרוע שהרגשתי כל החיים. אני רק רוצה שמישהו ייתן לי הזדמנות".

ממה אתה מפחד?
"אני מפחד שלא אתעורר מחר בבוקר ושלאף אחד לא יהיה אכפת".