צילום: יוגב עמרני אלי (אליעזר) צור (86) הוא היום דייר ב"בית יוליאנה"- בית הורים יוקרתי לגיל הזהב בהרצליה. אריה טבגה (59), תושב הרצליה ועובד ב"בית יוליאנה" - מטפל באלי זה שש שנים. עד לא מזמן היחסים בין השניים היו יחסים קורקטיים, שגרתיים בין מטפל לדייר. אלא שלאחרונה הם גילו, לחלוטין במקרה, שהם נפגשו כבר בעבר כשלקחו חלק ב"מבצע משה" לעליית יהודי אתיופיה לפני 30 שנה. צור היה בין אלה שהופקדו מטעם מדינת ישראל על חילוץ העולים והעלאתם על מטוסים בסודן, וטבגה היה בין העולים שהועלו על אחד המטוסים בדרך לארץ.

עוד ב-mynet:
רעננה: איבדה אב - וגילתה שיש לה אחות
פאשקוויל הופץ בחדרה: חייל צה"ל עם ראש חזיר
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את החדשה של mynet

העניין התגלה לפני שבועות אחדים, כאשר צור, לשעבר איש שעבד בשירות המדינה, קיבל בדואר ממה שהוא מכנה "המשרד", הזמנה לאירוע לציון 30 שנה למבצע משה. ההזמנה נחה לה על השולחן בבית גיל הזהב היוקרתי בהרצליה עד שהגיע טבגה, המטפל, והבחין בה. "הסתכלתי על ההזמנה ולא הבנתי מה היא קשורה לפה", מספר טבגה, "ושאלתי את אלי שישב שם - 'תגיד, מה הקשר שלך למבצע משה?' ואז הוא ענה לי שהוא השתתף במבצע. באותה שנייה עברה בי צמרמורת חזקה.

"זו הייתה התרגשות עצומה. אני הייתי שם בסודן, אחד מהאנשים שעלו באותו הלילה למטוס. אלי הוא איש מאוד צנוע ולא מספר יותר מדי, אבל לדעת שהאיש הזה שאני מטפל בו, פה בהרצליה, היה בין אלה שעזרו לי והעלו אותי ארצה - איזה עולם. לפגוש אותו עכשיו, את האיש שעזר לי, זה כל כך מרגש. כבר כשראיתי את ההזמנה התרגשתי מאוד".



איש הצללים
אלי צור אף פעם לא היה דברן גדול. לפני שנים אחדות עבר אירוע מוחי ממנו השתקם חלקית. היום הוא מתקשה מעט בדיבור וגם זיכרונו נוטה לבגוד בו לעתים, אך מקורביו מספרים כי מאז ומעולם היה איש צנוע שאינו מרבה במילים, ואינו מספר, גם לא לקרובים לו ביותר את קורות חייו המרתקים, ולא משתף איש במבצעים נועזים בהם לקח חלק.
צור נולד בתל אביב בחודש ספטמבר של שנת 1928.

בגיל 14 יצא לחבורת נוער בקיבוץ נען, והצטרף לשורות ה"הגנה" בגיל 14. את הימים ההם הוא דווקא מיטיב לתאר: "האנגלים האלה... סבלתי מהם מספיק. הם ירו לי ביד ועד היום יש לי צלקת על הזרוע. הפציעה ההיא הייתה קשה כי היא פגעה לי גם בתפקוד הרגליים. אני זוכר שכשעוד לא היינו בטוחים שהם עזבו את הארץ, נכנסתי לבדוק מה קורה במטה שלהם שהיה בשעתו ליד העיר רמלה. הם תפסו אותי ונתנו לי מכות. הייתי ילד בן 17 אולי. בהמשך היו לי כל מיני ג'ובים שנתנו לי, נגד האנגלים בעיקר. הם חיפשו אותנו כל הזמן ואנחנו אותם", הוא נזכר בחיוך.

בהמשך, עבר צור קורס מ"כים בקיבוץ חולדה, התגייס לפלמ"ח ב-1946 ועבר קורס ימי בקיסריה. הוא הועבר למחלקת סיירים בקיבוץ עין השופט, שימש כסליקר ראשי של פלוגה ז', ונטל חלק בהורדות המעפילים שהגיעו ארצה באוניות. באחת הפעמים נתפס צור בחוף ניצנים וגורש לקפריסין. עם שחרורו כעבור תקופה מהמעצר בקפריסין, הוא עבר קורס מ"כים והצטרף לפלוגה ג' בגדוד הרביעי של חטיבת הראל. צור השתתף בכל הקרבות בדרך לשחרור ירושלים ואף נפצע במהלכם. כמו כן, לקח חלק בקרבות לשחרור הנגב.

עם פירוק הפלמ"ח סופח צור לחטיבת גולני ועסק באבטחת הגבול סביב רצועת עזה. בשנת 1950 השתחרר מצה"ל והצטרף לשורות ה"מוסד": "עבדתי תחת גולדה מאיר ואבא אבן", הוא מספר, ולא מוסיף, ורק מקורביו מלחשים: "הוא היה אוכל במטבח של גולדה מאיר, והיא נהגה לקרוא לו 'אינגלה' ואף העניקה לו מכתבי הערכה".

בסוף שנת 84', תחילת שנת 85', במסגרת עבודתו בשירות המדינה, כפי שהוא מגדיר אותה, נשלח צור להעלות את יהודי אתיופיה מסודן לישראל במסגרת מה שכונה בהמשך "מבצע משה". במבצע החשאי, שבהיעדר יחסים דיפלומטיים מלאים בין אתיופיה לישראל בוצע על ידי ה"מוסד", הגיעו אלפים מיהודי אתיופיה לסודן ושוכנו במחנות זמניים עד להובלתם לישראל. במסגרת המבצע הועלו כ-7,000 עולים בעשרות מטוסים שנחתו בסודן.



חלום לילי
טבגה, יליד הכפר גונדר במדינת אמהרה שבצפון אתיופיה, נישא שם והביא לעולם שלושה ילדים. הוא, שהיה בסודן על אחד המטוסים, זוכר היטב את המבצע בנובמבר 84': "היו הרבה מטוסים באותו הלילה במדבר. לא ידענו שהם ישראלים. כשראינו את המטוסים ידענו שאנחנו עולים לישראל, למרות שכולם דיברו רק אנגלית שם. בלילה ההוא העלו אותנו במטוס הג'מבו הענק, אותי, את שלושת ילדיי ואת אמי. האנשים שהיו על המטוס העמיסו אותנו, אנשים, נשים וטף, מהר מאוד ובשקט, כמו חבילות-חבילות על המטוס. אני הייתי בין האחרונים לעלות על המטוס בין אלפי האנשים".

מה זכור לך מהצוות שהיה על המטוס?
"אני זוכר שראינו אנשים ענקיים, גבוהים, חסונים, מה שנהוג לכנות היום גברי