מערך התערוכות הנוכחי במוזיאון הרצליה וזה שיוצג לאחריו, מתמקדים בדיוקן ובמשמעויותיו. זהו אחד הז'אנרים הקלאסיים באמנות, המעלה שאלות של זהות ותבניות ייצוג ומתחים בין הביטוי האישי לחברתי, ובין שאיפת ההנצחה בחומר, לטבע האנושי בר החלוף. בתערוכות מודגשת הפרספקטיבה האוטוביוגרפית וממד הזמן. מקום דומיננטי תופסת נקודת המבט הנשית - הדיוקנאות העצמיים של היוצרות, משולבים בתערוכות דרך סיפור חייהן ונושאים הקשורים לייצוג עצמי, דיוקן מגדרי, דיוקן משפחתי, דיוקן קבוצתי ועוד.

איריס נשר,ארי בטריאנלה מילאנו, 2017

איריס נשר, שאיבדה את בנה בתאונת דרכים טרגית, מציגה את "מחוץ לזמן". במרכז תערוכתה של איריס נשר הקרנה של צילומי וידאו המתעדים את בנה, ארי נשר, במוזיאונים או במוקדי משיכה לשוחרי אמנות ברחבי העולם. נקודת המוצא לסדרת תצלומים זו היא תצלום של ארי הילד, כשהיה עדיין בן שש, בעת ביקור משפחתי במוזיאון ישראל, ירושלים. בעקבות אותו תצלום ראשון, התגבשה במשך השנים ¬– בהדרגה, ותוך כדי שיחות בין האם ובנה על בימוי והעמדה – סדרת תצלומים שצולמה במהלך ביקורים משפחתיים נוספים במוזיאונים או באתרי תצוגה כנסייתיים. התצלום האחרון בסדרה צולם מעט לפני מותו הטרגי של ארי, בגיל שבע-עשרה, בתאונת דרכים. את הסדרה חותמים דיוקנאות עצמיים של נשר עצמה.

איריס נשר, ארי במוזיאון טייט מודרן לונדון מול עבודה של ברברה קרוגר, 2016

איריס נשר, דיוקן עצמי

לצד עבודות אלו, מציגות גם ורד אהרונוביץ, ציבי גבע, נטליה זורבובה, חנה לוי, מריה סאלח מחמיד ואליסון צוקרמן. התערוכה תוצג עד ה-25.1.20 במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.