אפשר לומר הרבה דברים על "פלאפל ענבים", דוכן הפלאפל החדש של אשדוד - ותאמינו לי, עוד נאמר אותם. אבל פלאפל? הבן אדם יודע לעשות.

וזה לא רק הפלאפל הירוק, הפריך מבחוץ והגן עדן מבפנים, שנעשה עבורי טרי־טרי ברגע שהגעתי. זו גם הפיתה הרכה מאין כמותה, שחרף עדינותה ונימוחותה לא היה סיכוי שתיקרע למרות שהועמסה כדבעי.

והיה גם החומוס, שנעשה במקום ומרגישים את זה, והחריף הביתי וכמובן הסלט עם הפלפלים, שאמנם שרף אימים אבל ידעתי לקבל את זה כמו ילד גדול (מלבד התייפחות אחת קטנה שברחה לי מבלי שאף אחד שמע).

והיה כמובן כדור הפלאפל שקיבלתי כשי מהבחור הצעיר עם החולצה המוכתמת בזמן שהמתנתי למנה שלי.

"פלאפל ענבים". למרבה השמחה לא צריך להיות קופירייטר על מנת לעשות פלאפל טוב | צילום: אשר קשר

בעיניי כדור הפלאפל הקטן הזה הוא הג'סטה הכי יפה במערכת היחסים המורכבת למדי בין לקוחות למסעדנים.

מוכר פלאפל שמגיש ללקוח שממתין בסבלנות בתור כדור פלאפל חם כדי שלא ישעמם לו בזמן שהוא מחכה, וגם ירגיע לו קצת את העצבים של הרעב - בעיניי זה משהו שצריך לאמץ בכל מקום שמגיש אוכל.

ואם זה קורה בדוכני פלאפל בפינות אפלות של היקום, למה שזה לא יקרה גם במסעדות פאר במרכז העולם? למה אם הולכים למסעדות יוקרה לא מקבלים דוגמית כשממתינים מזי רעב למנה שהזמנת? סתם רעיון שאני זורק.

יצירתי אם כי בעייתי

אגב רעיונות שנזרקים באוויר, הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בישיבת סיעור המוחות שבה נבחר שם המוסד הקולינרי הלא מחובר למציאות הזה.

באמת? זה הכי טוב שמצאתם? "פלאפל ענבים"? מי היה הגאון שכאשר אנשים זרקו הצעות לחלל האוויר והפריחו שמות יצירתיים ומקוריים לפלאפל, כמו צנעני, הקוסם, התימני, ראש העיר או חצי חינם, הוא החליט שדווקא "ענבים" זה השם הכי מתאים לפלאפל.

ולא זאת בלבד אלא שהוסיף חטא על שלט כשביקש לכתוב "הכי ירוק שיש" על שלט הכי סגול שיש.

ג'סטה לממתינים | צילום: אשר קשר

אבל מסתבר כי הבן אדם שמכין פלאפל כל כך טוב, וקצת פחות טוב בלמתג את העסק שלו, החליט למרות מגבלותיו הבולטות ללכת על קו פרסומי מוחצן ויצירתי, והוא לא עצר עד שכנראה החליט לקום כל בוקר עם סיסמה אחרת, שלא תבוא חלילה במקום הקודמת כי את כולן הוא אוהב באותה מידה.

וכך על שלט תמים למראה, שלא ידע מניין זה בא לו, בזמן שהלקוח לועס את כדור ההמתנה ומחכה למנה שלו, הוא רואה את התוצאות של מה שקורה כשבעלים של רשת פלאפל בת שלושה סניפים סובל מנדודי שינה ומנסה להמציא סיסמאות לעסק שלו כשהוא לא במלוא חושיו.

כמה דוגמאות לסבר את העין ולבלבל את הדעת: "פלאפל ענבים - תטעם תבין" למשל, מצביע על כך שחרוזים זה לא הצד החזק של הבעלים.

"פיתה קלה וקדימה לבריכה" היא סיסמא לא רק בלי חריזה אלא גם בלי היגיון. יש גם את "כשאתה ממש רעב - תאכל פלאפל בבאגט", שמראה שבאמת נעשה ניסיון כן לחרוז שנכשל רק בגלל שאנשים רעי לב שמו בסוף המילה באגט טי"ת במקום בי"ת שהיתה אמורה להיות שם במקור.

ואני בכלל לא רוצה להתייחס לסלוגן "סביח - לא רק לעיראקים", כי רואים שלא הושקע שם אפילו בדל מחשבה.

חריזה עליזה

אבל יש גם הצלחות. לא צריך כמובן להשתחצן כי גם שעון תקוע מראה פעמיים ביום את השעה המדויקת.

בכל זאת נעים לראות לאחר כישלונות קודמים כי הבעלים אכן מבין מהי חריזה נכונה, למרות שעל איכות הסלוגן עוד אפשר להתווכח: "פלאפל + ביצה = פצצה" למשל זה אכן חרוז, אבל למה שבעל הבית יזהיר את הלקוחות שלו מדברים שיקרו רק לאחר שכבר יעזבו את המקום?

בסיכומו של שלט אם צריך לבחור סיסמה אחת שאיתה הייתי יוצא למלחמה (או פותח דוכן פלאפל) זו החריזה הבאה: "שקשוקה בבאגט - אין מצב שתתחרט".

מושלם. פשוט מושלם, ואף מעורר תהיות מדוע שאר הסיסמאות אינן באותה רמה, כי רואים שאם הוא רוצה הוא מסוגל, למרות שבאמת שהמילה "שקשוקה" אוצרת בחובה המון אפשרויות לחריזה ואפילו המילה "באגט", למרות הטי"ת הבוגדנית בסופה.

אבל למרבה השמחה לא צריך להיות קופירייטר על מנת לעשות פלאפל טוב, ובעידן שיותר מדי תשומת לב ניתנת למראה החיצוני של דברים ופחות לתוכן שלהם, אפשר להתעלם בקלות מהסלוגנים המקרטעים ולהתמקד בכדורי הפלאפל המהבילים והנפלאים שמכינים כאן.

או במילים אחרות: "אם הפלאפל עשוי נכון - תכתוב על זה בעיתון". 

מראה מקום:

"פלאפל ענבים", רחוב הנחושת פינת שדרות בני ברית, אשדוד

טלפון: 08-9128686

שעות פעילות: א'-ה' 8:00-18:00, ו' 8:00-15:00

פסקול: משאיות יוצאות ונכנסות מאזור התעשייה

תג מחיר: מנה פלאפל - 17 שקל, פחית שתייה - שבעה שקלים