"שירתתי 25 שנה במשטרה בתחושת שליחות, באהבה וברצון לעשות צדק. אין אדם שיוכל לומר שניסיתי לטפול עליו אשמה או להפליל אותו בדרכים לא תקינות. אני מקווה שתרמתי את חלקי לחברה. נהניתי וגם רוויתי".

כך אמר השבוע, עם פרישתו מהמשטרה, סגן ניצב ניסים דור (52), המוכר יותר בשם דאודי. מאז שהחל את דרכו במשטרה מילא שורה ארוכה של תפקידי פיקוד, בילוש וחקירות במחוז תל אביב. בין היתר כיהן כראש משרד חקירות ומודיעין במשטרת גלילות, ובין תפקידיו האחרונים היה ראש מפלג תשאול ביחידה המרכזית ומפקד תחנת תל אביב צפון. הוא היה ממונה על תיקי חקירה רבים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, ובהם רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ולהבדיל, פרשיות רצח וחיסול החשבונות בקרב משפחות פשע.

דאודי. "השוטרים עובדים קשה מאוד ואינם מקבלים תוספת" | צילום: אסף פרידמן

ילדות בשיכון

הוא נולד בשיכון ויצמן בהרצליה, כילד רביעי במשפחה מרובת ילדים — שישה בנים ושתי בנות. ההורים עלו מלוב בגיל צעיר, וכל ילדיהם נולדו בארץ. האב, שהיה פועל בניין, נפטר לפני כחמש שנים. האם היתה במשך שנים עקרת בית, עד שנאלצה לצאת לעבודה במשק בית. דאודי למד בבית הספר ויצמן, בחטיבת שמואל הנגיד ובתיכון ראשונים. כדי לממן לעצמו את דמי הכיס עבד בגלידריה.

לאחר בחינות הבגרות התגייס לצה"ל וסיים קורס מ"כים כמצטיין פלוגתי. "פעם ראשונה שנפל לי האסימון לגבי היכולות שלי. כשאתה בא מהשיכון, בן למשפחה ספרדית, מתערבב בבית הספר עם ילדים מהרצליה פיתוח, תמיד יש לך מין תחושה שאתה פחות טוב מהם. בצבא הבנתי שאני לא פחות טוב מאף אחד".

בהמשך סיים קורס קציני חי"ר, וכעבור חמש שנים השתחרר מצה"ל בדרגת סרן. במשך שנתיים וחצי עבד עם אחיו יחד בהתקנה ובתיקון מזגנים. "כל הזמן ידעתי שזה לא הייעוד שלי בחיים. ידעתי שיש לי יכולת לעסוק בתחום עם פוטנציאל לקידום והשפעה".

המפגש עם אחד הלקוחות, ידידיה סבג, קצין ביחידה המרכזית של משטרת מחוז תל אביב (הימ"ר, שאז עדיין כונתה "המדור המרכזי") הצית בו אש שכבר בערה בתוכו קודם. "תמיד התלהבתי מהמכוניות המוסווית של הבילוש", הוא נזכר.

בהמלצת סבג הוא פנה לקצין כוח אדם בימ"ר, עבר סדרה של ועדות קבלה ומבחנים, וגויס במרץ 1993 כבלש מן השורה. אחרי פחות משנה הועבר למחלק תשאול. תחילה ליווה עצורים לחקירות, ובעת שהמתין להם היה מקשיב לתשאולים, לומד, ותוך חודשיים מונה למתשאל.

התיק הראשון שטיפל בו היה תיק "אקפולקו"  — פרשיית ייבוא של סמים מדרום אמריקה. אחר כך השתתף בחקירת רצח יחזקאל אסלן ובהפעלת המדובבים נגד החשודים, וזה היה גם המפגש הראשון שלו עם היעד המודיעיני מספר אחת של המשטרה — זאב רוזנשטיין ("לא הצלחנו להוכיח את המעורבות שלו"). בהמשך עברו תחת ידיו עוד תיקי חקירה הכוללים נסיונות רצח, יבוא סמים וסחיטות, עד שהגיע תיק הדגל בקריירה שלו — רצח ראש הממשלה יצחק רבין, בנובמבר 1995.

רצח רבין

"אני מתגורר במרחק שלושה בניינים מבית משפחת עמיר", מספר דואדי. "בליל הרצח הייתי בבית וצפיתי בטלוויזיה". לאחר שנלכד, נחקר יגאל עמיר תחילה על ידי ימ"ר ירקון. למחרת בבוקר הועברה החקירה לימ"ר תל אביב, והוקם צוות חקירה מיוחד בראשות אפרים ברכה ז"ל. דאודי היה אחד מהחוקרים. "התחלנו לחקור את יגאל ואת אחיו חגי, חשפנו את מעבדת החבלה שהיתה במחסן של חגי, בתוך גן הילדים של האם גאולה. הדבר שהכי הרגיז אותנו בחקירות של יגאל היה החיוך המעצבן שלו. אחת משיטות הדיבוב שלנו היתה לזרום אתו. כשהוא צחק, צחקנו אתו. אנשים שאלו אותי איך הייתי מסוגל לעמוד בחיוך שלו, וגם להגיש לו אוכל ושתייה. זה היה אמצעי כדי להשיג את מה שאני רוצה, גם אם זה חייב אותי לעטות ארשת של נחמדות... מצד אחד אתה סולד ממנו ובולע הרבה רוק תוך כדי החקירה, ומצד שני אתה חייב לעשות את העבודה באופן מקצועי ומתוך תחושת שליחות.

יגאל עמיר. "הרגיז אותנו החיוך המעצבן שלו" | צילום: שאול גולן

"כל המדינה חיכתה לדעת מה קורה. אתה יודע שאתה יושב מול מפלצת, אבל צריך לנתק את עצמך מהרגשות שלך, ולהתאים את עצמך — זה חלק מכללי המשחק. להבדיל מחקירה רגילה, שבה אתה לא מזדהה עם הקורבן, בחקירה הזו אתה מזדהה עם הקורבן, אתה חש כאילו הרוצח פגע גם בך".

לאחר חקירה שנמשכה כחודש, האשימו את הימ"ר בהדלפות, והמפכ"ל אסף חפץ העביר את החקירה, שכמעט הושלמה, ליחב"ל, שם ביצעו את השחזור המפורסם. "לא עשינו זאת קודם, כי היו המון אנשים בכיכר וחששנו שינסו להרוג אותו", מסביר דאודי.

מה אתה חושב על תיאוריות הקונספירציה, שעל-פיהן השב"כ היה מעורב ברצח ויגאל עמיר היה בעצם סוכן שב"כ?

"הכל שטויות. בדקנו הכל. לא השארנו אבן הפוכה".

ארגוני הפשע

אחרי חקירת רצח רבין, צורף דאודי לצוות חקירה מיוחד, שהתמקד בכנופיות פרדס כץ ורמת עמידר (האחים רוני ויוסי הררי, חישי חדיף, אבי רוחן, עמי מולנר ובן כהן). "היתה ביניהם מלחמת עולם עם שבעה מקרי רצח, כולל האחיין של הררי. קיבלנו פרויקט, ואת חלקם הצלחנו להכניס לכלא", הוא מספר.

אחרי שסיים קורס קצינים, מונה דאודי כראש צוות תשאול במפלג תשאול בימ"ר תל אביב, שם חקר את רצח הסבתא והנכד שהתגלו כשהם מגולגלים בשטיח בלי ראשים, כמסורת "המאפיה הקווקזית" (הרוצח נתפס ונכלא לשני מאסרי עולם). עוד מקרה מזוויע שחקר היה אזרח סיני שחצי פלג גופו העליון התגלה בתוך מכולת אשפה ביפו והחצי התחתון ליד אשדוד. אזרח סיני אחר הורשע ברציחתו. הוא חקר גם את רצח הפיליפינית והחבר שלה, עובד מכון ויצמן, שגופותיהם המרקיבות נמצאו במכונית נטושה ליד בית העלמין מורשה. הם נרצחו על ידי שני פיליפינים במהלך שוד. אחד הרוצחים הצליח להימלט לחו"ל, השני נכלא לכל ימי חייו.

אתה ישן טוב בלילה אחרי שאתה רואה מראות קשים כאלה?

"כן. אתה הופך לחסין מהר מאוד. קשה לישון רק כשמדובר בילדים".

ב-2001 מונה לראש מחלק תשאול בימ"ר תל אביב, וב-2003 הקים את מחלק ארגוני פשע (בין היתר היה אחראי למשפחת אלפרון). לאחר שהרשות האמריקאית למלחמה בסמים, בשיתוף משטרת ישראל, הכריזה מלחמה על יעד מודיעיני משותף — זאב רוזנשטיין — נשלח דאודי לניו יורק לחקור שני בלדרים שהבריחו 500 אלף כדורי אקסטזי מדרום אמריקה. בתום החקירה לא הצליחו לקשור את רוזנשטיין למעשה, והבלדרים הפלילו רק את מפעיליהם בארץ. בהמשך הם הפכו לעדי מדינה והפלילו גם את רוזנשטיין, והוא הורשע ונשפט בארצות הברית ל-12 שנות מאסר.

רוזנשטיין | צילום: ערן יופי כהן

ב-2007 הוא מונה לראש משרד החקירות בתחנת מודיעין ובילוש במשטרת גלילות, ובאותה התקופה סיים תואר ראשון במשפטים. אחרי שלוש שנים יצא לקורס בבית הספר לפיקוד ומטה, ובמהלכו סיים תואר שני במדעי החברה. ב-2011 מונה לסגן מפקד תחנת לב תל אביב, וטיפל בעיקר בענייני סדר ציבורי, ובכלל זה בהפגנות המחאה ברוטשילד, בכיכר המדינה ובכיכר רבין. ב-2012 התבקש בהתראה קצרה ("הגעתי בכפכפים") להצטרף לצח"מ, שחקר את רצח ושוד הכימאי הצרפתי בידי שתי נערות ליווי. הצוות פיענח את הרצח בתוך שבועיים וחצי, אף על פי שדירת הנרצח הוצתה ונשרפה כליל.

תיק פשע חמור מהתקופה האחרונה המזוהה עם דאודי קשור לחקירת עבריין-העל איתן חייא. הוא זה שנסע למיאמי כדי לשכנע את שותפיו לשעבר של חייא למסור נגדו עדויות ולהפוך לעדי מדינה. דאודי גם עסק בחקירה הסמויה שהביאה לחשיפת רשת ההימורים "דובנט" — אתר הימורי הספורט הגדול בישראל, שפעל בשיתוף עם בכירי ארגוני הפשע בגוש דן.

"המשטרה שלנו היא אחת המשטרות הטובות והחכמות בעולם", אומר דאודי בגאווה. "ברוב הפשעים החמורים ידוע מי המבצע, אך לא תמיד קל להביא ראיות לבית משפט".

ההחמצות

שתי פרשיות שלא פוענחו עד היום מציקות לו מאוד — "שני חורים בקריירה שלי", הוא מדגיש. פרשייה אחת — הרצח במועדון בר-נוער ב-2009. חקירת הרצח נתקעה, אך כלל לא הופסקה. ב-2012, לאחר שדאודי הועלה לדרגת סנ"צ ומונה לתפקיד ראש מפלג תשאול, חודשה החקירה בעקבות ממצאים חדשים. לבסוף, כזכור, עד המדינה שהפליל את החשוד ברצח, חגי פליסיאן, התגלה כשקרן, ופליסיאן שוחרר.

הירי בבר-נוער. "חור בקריירה שלי" | צילום: עמית מגל

הפרשה השנייה — פריצת 450 כספות בבנק דיסקונט ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, בשנת 2002. "היו שם לפחות 20 מיליון שקל בכסף, בתכשיטים וביהלומים, ומי שעשה את זה אלה מקצוענים. חקרנו 2,000 איש, נעזרנו בשב"כ, במוסד, בבעלי מקצוע מהשוק הפרטי. התייעצנו גם עם עבריינים, ולא הצלחנו לפצח את התעלומה. זה משהו שיושב לי על הלב. הייתי רוצה לדעת איך הם עשו את זה. בכל שנה, בתאריך של השוד, בוקי נאה מזכיר לי את זה בתוכנית הרדיו שלו". אגב, שוד כספות אחר — בסניף בנק לאומי בכפר שמריהו — פוענח במהירות.

ב-2014 מונה דאודי למפקד תחנת תל אביב צפון, תפקיד שמילא במשך שלוש שנים. "ברמת סנ"צ, אין עוד תפקיד כמו מפקד תחנה, זה התפקיד האולטימטיבי".

האיומים

הוא נשוי לשרון (50), מנהלת במוסד לביטוח לאומי, שאותה הכיר במהלך שירותם הצבאי המשותף. לבני הזוג שלושה ילדים — בן 28, בת 22, ובן 17.5. "רוב הנטל של גידול הילדים היה עליה, בגלל העבודה שלי שנמשכה לפחות 15 שעות ביממה", הוא אומר ומוסיף: "שיניתי את שם משפחתי מדאודי לדור, כדי שילדיי לא יהיו מזוהים עם שני בני דודים שלי, עבריינים שנשאו את אותו השם".

כשאחד מבניו התעקש לעשות קעקוע, למורת רוחו, דאודי החליט לעשות אתו יחד, במקום להתנגד. על גבו כתובת קעקע סינית המסמלת נצח ושלמות, על זרועו האחת כתובת סינית המציינת את תאריך הולדתו, ועל זרועו השנייה כמה קישוטים סיניים.

במהלך תקופתו כהונתו, הוצמדה לדאודי אבטחה בעקבות מידע מודיעיני באשר לאיומים על חייו, זאת, על רקע פעילותו כראש מפלג תשאול בפרשיות חמורות מפורסמות, למשל מעצרם של האחים מוסלי ושל המעורבים בניסיון חיסולו של אלי טביב, הבעלים של בית"ר ירושלים. "במשך שנה היו מאבטחים צמודים אליי ולבני משפחתי, הותקנו מצלמות בבית, ואף הוצב זקיף מתחת לבית. זה לא היה נעים. אשתי היתה בלחץ, אבל קיבלה את זה. היא הבינה שזה חלק ממה שבא עם התפקיד".

האכזבה

ב-2017, לאחר שלא קודם בסבב המינויים, אף שהומלץ על ידי מפקד המחוז דאז ניצב צ'יקו אדרי, החליט דאודי, בעצה אחת עם אשתו, שהגיע הזמן לפרוש. הוא לא היה מעוניין להמתין שנה וחצי לסבב המינויים הבא. "כולם היו בשוק. מפקד היחב"ל תנ"צ אבי נוימן אמר לי: 'אל תמהר'. עמיתים ופקודים אמרו לי: 'אתה עוד צעיר, חשבנו שתגיע לדרגת ניצב משנה', והאמת היא שגם אני חשבתי שאגיע לדרגה כזאת לפני שאפרוש".

בשנתו האחרונה במשטרה, עשה דאודי התמחות כמשפטן בתחום התעבורה. במהלך ההתמחות הכין כתבי תביעה והופיע בבתי משפט. "אין ספק שזה הרבה פחות מעניין מהתחום הפלילי", הוא אומר. בימים אלה הוא דוגר על עשרות ספרי לימוד ומתכונן לבחינה של לשכת עורכי הדין. כדי שיוכל ללמוד בלי הפרעה, הוא הסתגר באחד החדרים בדירתה של אמו, ששמחה לחזור ולפנק אותו.

"אמא לקחה הכי קשה את פרישתי מהמשטרה", אומר דאודי.

"אני כל כך גאה בבן שלי, כפרה עליו", אומרת דינה דאודי, כשהיא מתרפקת עליו ומנשקת אותו, "בכל פעם שהייתי הולכת לידו ברחוב, כשהוא במדים — השווצתי בו והייתי מאושרת".

תמונתו במדי משטרה ובדרגת סנ"צ נתלו עד לפני כמה שנים בחדר השינה של הוריו. "כולם צפו לו עתיד מזהיר. היה מגיע לו להיות מפכ"ל. עכשיו אני מרגישה כאילו אני ירדתי בדרגה", אומרת האם.

כדי להמחיש מי הוא דאודי בעיני השוטרים, מספרת דינה איך באחד הימים הבחינה ברחוב בשוטרת שמתכוונת לרשום דוח על הפרעה לתנועה לנהג משאית שפרק סחורה בחניה כפולה. דינה ניסתה לשכנע את השוטרת לוותר לנהג המשאית, שעמל קשות בעבודתו. "אני מרחמת עליו", אמרה. כשהשוטרת התעניינה לדעת מי היא, הזדהתה כאמו של דאודי. השוטרת התנפלה עליה בחיבוקים ובנשיקות.

מאז שנודע על פרישתו, עורכי דין פליליים כבר פנו אליו בהצעות להצטרף למשרדיהם. "אני ידוע לא רק בקרב העבריינים, אלא גם בקרב עורכי הדין הפליליים", הוא מתבדח. "אני לא יודע אם בסוף התהליך אעסוק בעריכת דין או שאחפש תפקיד בגוף ממשלתי כלשהו".

אחרי 25 שנה במשטרה — יש ירידת מתח?

"בזכות שנת ההתמחות ותקופת הלימודים לבחינות הלשכה, המעבר הדרגתי".

וכעת, כשאתה בחוץ, איך תוכל להסביר את התדמית הגרועה שיש למשטרה כיום?

"תדמית המשטרה יכולה לעלות ב-50 אחוז. לאזרח שנתקל בשוטר שנותן לו דוח תמיד נוח לכעוס על השוטרים ולעשות להם שיימינג. בסופו של דבר, השוטרים עובדים קשה שעות רבות ואינם מקבלים תוספת. נקווה שתהליכים שהחלו במשטרה לשיפור משאבי האנוש ימשיכו ויתגברו, וייעשה עוד הרבה יותר למען השוטרים".