צילום: יוגב עמרני בשלושים שנותיו הספיק אוריאל שי, לשעבר שאלתיאל, מהרצליה, לטפח, כילד, קריירה של חזן מצליח, לספוג אובדן נורא של אם צעירה, להמריא מעלה ב"כוכב נולד 2" ולנחות מרוסק על הקרקע, להוציא שני שירים שלא אהב, החוצה, ואז לגנוז את האלבום הגמור ולהיפרד מהמנהל האישי שלו. כעת הוא יוצא לדרך חדשה, עם הרבה יותר ניסיון, מצויד בשם משפחה חדש ובניהול חדש, אבל עם אותן הפנים המוכרות ועם אותו הקול שחודר לנשמה.

מכוכב נולד לבית המעצר
שלומי בראל מספר על המשבר והקאמבק



אם תשאלו אותו, הוא בכלל מברך על הדרך הארוכה שעבר, עד לאלבום הבכורה הנכסף שייצא בתוך חודשים אחדים. לאחרונה הוציא שי סינגל חדש, "מחר יש חופש", שמתקרב בצעדי ענק למיליון צפיות ביוטיוב. "זה שיר שאני קורא לו להיט שטח", אומר שי השבוע. "זה שיר שלא מושמע הרבה ברדיו, כמו להיט ארצי, אבל הוא רץ חזק בשטח. אני מקבל סרטונים של חיילים ששרים אותו בבסיסים, של ילדים ששרים אותו בבית הספר או של מבלים במסיבות ששרים אותו בקריוקי. זמר שהוא אלמוני ויש לו שיר שמגיע למיליון צפיות, זה לא בא ברגל, ואני מאוד שמח על כך".

במקביל לעבודה על האלבום החדש, שי מופיע במועדונים כמעט בכל לילה וכבר מזהים אותו ברחוב, בעיקר חבר'ה צעירים, וההצלחה, כך הוא מרגיש, קרובה, קרובה מאוד. "זה יוצר אצלי לחץ חיובי", אומר שי השבוע. "אני מקווה שהשירים הבאים לא רק יצליחו בשטח, אלא גם במדיה ויושמעו בכל בית בישראל".

טרגדיה משפחתית
הוא נולד לפני שלושים שנה לזוג הורים שהתגוררו בבית צנוע במרכז הרצליה, בן יחיד בבית עם עוד שלוש אחיות, שתיים מהן גדולות ממנו ואחת קטנה ממנו. את כשרון השירה שלו ירש, כך הוא מעיד, משני הוריו, אביו שמואל, ששר בפרסית ("יש לי חלום לקחת אותו לאולפן ושיעשה לי קצת מאוולים"), ואמו אסתר, ששרה אף היא בצעירותה ("אמא הופיעה בלהקות כשהייתי ילד ונער"). מטבע הדברים, אוריאל הופיע ושר כבר מגיל שלוש בכל אירוע משפחתי, והכישרון הגדול התגלה.

כבן להורים שומרי דת ומסורת, אוריאל מתלווה אל אביו לתפילות בבית הכנסת מדי שבת. "בבית הכנסת שאבתי את ההשראה המוזיקלית שלי ולמדתי את הפיוטים", הוא מספר. "יש שלב בתפילה שכל הילדים עולים לתורה ושרים תפילה שנקראת 'ימלוך', ואני הייתי מהילדים שאי אפשר שלא לשמוע אותם. הרב שם לב שאני שר ממש יפה, והוא אמר לאבא שלי: 'הבן שלך מוכשר, אפשר לעשות איתו דברים יפים'. הייתי מגיע כל שבת לבית הכנסת, לומד שירים ופיוטים, עד שכנער כבר הייתי יוצא לשבתות חתן ומופיע בכל הארץ. אני חושב שאין בית מלון שלא הייתי בו, מפייט לחתני בר מצווה, בשבתות חתן לחתנים ובבריתות. הפייטנות והחזנות הן חלק מאוד משמעותי בחיים שלי ואני מאמין שיבוא יום וגם אוציא אלבום שיעסוק בהם".

בנית לך קריירה מפוארת כחזן.
"כן, אבל בזמנו זה היה ממש תמים. היו מתקשרים אליי ומבקשים ממני לבוא, הייתי מבקש רשות מאבי והיו סוגרים לי חדר במלון והסעה הביתה, ובזה זה נגמר. אבל זו הרגשה אדירה לשיר בפני מתפללים. אין תחושה מספקת מזו, לרגש ולהצליח להכניס אנשים לאווירה טובה ולרוחניות. עבורי זו הרגשה של להיות קרוב לאל ופשוט לשיר לאלוהים, להכיר לו תודה. זו תחושה הכי טובה בעולם. אני מאוד קרוב לרוחניות, עד היום. אמנם אני לא חובש כיפה, אבל אני אדם מאוד מאמין".

כשהוא בן 13 פקדה את המשפחה טרגדיה. אמו של שי נפטרה ממחלת הסרטן, לאחר שנים ארוכות בהן נאבקה בו, והיא בת 46 בלבד.

"זה היה בחופש הגדול לקראת עלייתי לכיתה ח'. לאמא היה סרטן השד. היא לא האמינה ברופאים, כי היא עברה שני ניתוחים בתחילת הדרך, שלא הצליחו. אחריהם היא החליטה שהיא מטפלת בעצמה בשיטות רוחניות, בהילינג, בטבעונות ועוד דברים. זה מאוד עזר לה, אבל בסוף, הסרטן הכריע אותה. לצערי הרב, היא נפטרה בבית ביום שהיא הסכימה ללכת לקבל טיפול רפואי. המוות הטראגי של אמא בבית גרם לי להרבה משברים בהמשך הדרך, זה חילחל לי לנשמה, כי אני מאוד רגיש".



כוכב נופל
הרגישות של שי מקבלת ביטוי גדול מספר שנים מאוחר יותר, כשהוא מחליט ללכת לאודישן של התוכנית "כוכב נולד 2". הימים - ימי פוסט נינט טייב, שי גבסו ושירי מימון, ואוריאל, תלמיד כיתה י"ב בתיכון "אמי"ת כפר בתיה" ברעננה, חולם לכבוש את לבבות ההמונים עם עוד איזה "ים של דמעות" משלו.

"ה'בום' שלי היה בגיל 17, כי ילדים עושים טעויות בחיים, ואני עשיתי הרבה טעויות. לא שיש לי תלונות או משהו, אני הבאתי את זה על עצמי", הוא אומר בגילוי לב על החשיפה הגדולה וההתרסקות שבאה אחריה. "מחזן בבית הכנסת הגעתי לתוכנית שההיסטריה סביבה הייתה בשיאה. מצאתי את עצמי עובר שלב אחר שלב אחר שלב, ומגיע לשלבים הסופיים. בדיעבד, לא הייתי ממליץ לאף ילד בגיל הזה להיכנס לתחרויות כאלה גדולות, עם חשיפה כזו