צילום: יוגב עמרני מחר (חמישי) תפתח אילנה צינדר את שנת הלימודים בגן "עופר" שבהרצליה בפעם ה-45. צינדר, בקרוב בת 67, הגננת הוותיקה ביותר בעיר, מנהלת את הגן מיומו הראשון, וצפויה לפרוש בסוף שנת הלימודים שתיפתח ביום חמישי הקרוב.

הורים, שפעם היו ילדים בגני, מביאים את ילדיהם
כוכבה כהן מציגה: גן בשקיפות מלאה להורים



צינדר עלתה לארץ מפולין בגיל 8, והמשפחה השתקעה בהרצליה, בתחילה במעברת נחלת עדה ואחר כך בשיכון ויצמן.

אחרי שסיימה שלוש שנות לימודים בתיכון "הראשונים" בעיר, החליטה שהיא רוצה להיות גננת, ועוד בהיותה בכיתה י"ב עברה ללמוד בסמינר "בית ברל" והוציאה תעודת הוראה במסלול גננות. עם שחרורה מהשירות הצבאי, התקבלה צינדר לעבודה כגננת וכמנהלת גן "עופר", שבנייתו אך הושלמה. למעט תקופה קצרה שמילאה מקום בגן אחר, גן "עופר" היה הגן היחיד שעבדה בו מאז שסיימה את לימודיה בסמינר.

"באותה תקופה, גננות חדשות לא זכו להדרכה צמודה, לתמיכה ולייעוץ", היא אומרת. "כיום, הגננות מוקפת בצוות של מדריכות ויועצות".

צינדר עצמה מונתה לא מזמן לתפקיד "גננת מובילה", שאמורה לייעץ ולתמוך בגננות ב-20 גנים אחרים בעיר. "אני מגיעה אליהן כחברה, מדברת איתן בגובה העיניים, מעירה על מה שניתן לשפר ומאירה על דברים טובים", היא מסבירה.

"להיות גננת זו לא עבודה קלה, אבל מי שאוהבת אותה - זו הנאה גדולה. קודם כל מהילדים. יש לי חיבור טוב איתם. אני מקבלת אותם כמו פלסטלינה רכה ויכולה ללוש ולעצב אותם. אני עוקבת אחריהם, רואה איך הם מתפתחים, ואם יש בעיה מזמינים את ההורים לשיחה. בשיתוף פעולה עם ההורים ניתן להביא כל ילד להישגים. לעבוד מול ההורים זה לא פשוט, אבל גם זה תענוג. מרגע שנוצר איתם קליק, הם יודעים שהם יכולים
להשאיר את הילד שלהם בידיים נאמנות".

ואכן, שמו הטוב של הגן הוותיק הולך לפניו, ולא בכדִי למדו בו ילדים רבים שגם האחים שלהם למדו בגן. צינדר מספרת, כי במהלך השנים למדו בגן חמישה ילדים שההורים שלהם היו בוגרי הגן, וגם ילדה אחת שהסבתא שלה למדה אצלי.

"לעומת הגנים החדשים שפועלים במבנים מודרניים, גן 'עופר' פועל במבנה טרומי ישן, אבל במקרה הזה היופי לא קובע, והורים רבים רושמים את ילדיהם דווקא לגן שלנו", אומרת צינדר בגאווה לא מוסתרת.

רגע לפני פתיחת שנת הלימודים תשע"ז, היא עסקה בהכנות אחרונות לפתיחת השנה - שיפוץ השירותים, תיקוני חשמל, התקנת תאורת חירום, סיוד, ניקיון, סקר בטיחות כולל בדיקת מתקני החצר, את הכל היא בודקת, כדי שהגן ייפתח בצורה סדירה.

"למרות שחלפו כל כך הרבה שנים, בכל תחילת שנה אני מתרגשת מחדש", היא אומרת. "בלי ההתרגשות הזאת אין לי מה לעשות בגן".

צינדר, אם לשלושה וסבתא לארבעה, אמורה, כאמור, לפרוש לגמלאות בסוף השנה, מה שיאפשר לה אולי לבלות יותר זמן עם נכדיה וילדיה, המתגוררים כולם בחו"ל.

"הילדים שלי לוחצים שאפרוש, אבל ההורים בגן אומרים לי: אל תעזבי אותנו, יש לנו דור המשך, חכי עוד שנה שנתיים", היא אומרת בחיוך.