צילום: יוגב עמרני יום שלישי השבוע. הבוקר של מיכל צוייג, מנהלת עמותת "הרצליה אוהבת חיות", בהתנדבות, נפתח בשיחת טלפון של תושב הרצליה, שמגדל בביתו גורה בת חמישה חודשים אך היום, ממש עכשיו, הוא מבקש למסור אותה לידי העמותה. "הוא אמר לי, היא חמודה, היא מחוסנת, רק שהילדה שלי פוחדת ממנה. אפשר להביא לכם אותה?".

אל תעזבוני: עלייה במקרי נטישת כלבים מבוגרים
למה כלבים ננטשים בחוף שמן?



וצוייג, שמסתכלת באותם רגעים סביבה במתקן העירוני בהרצליה, העמוס לעייפה בכלבים שננטשו, יודעת שאין מקום להכניס במקום אפילו לא גפרור, בטח שלא עוד כלב, והיא מנסה לשכנע את האב להשאיר את הכלבה בביתו. וצוויג לא היחידה. גם מנהלי עמותות אחרים למען בעלי חיים והצלתם, כמו גם מתנדבים רבים בשרון, יודעים שהחודשים האלה, חודשי הקיץ, הם התקופה הקשה והבעייתית ביותר, התקופה שבה ננטשים בעלי חיים שאומצו חדשות לבקרים, וצריך להילחם על כל בית ובית שמסכים לאמץ אותם.

"אנחנו בקריסה"
נטישת בעלי החיים בחודשי הקיץ היא תופעה שחוזרת על עצמה מדי שנה, אבל השנה, כך אומרים בעמותות, נראה שהבעיה החריפה במיוחד.

עמותת "הרצליה אוהבת חיות" היא עמותה שעובדת בשיתוף פעולה עם הכלבייה העירונית בהרצליה. מתנדבי העמותה מנסים כל הזמן למצוא משפחות מאמצות עבור הכלבים שנמצאים בכלבייה העירונית, ואם לא אימוץ, אז לפחות משפחות אמנה זמניות. בחסות העירייה מתקיימים ימי אימוץ בקיבוץ גליל ים, ובינתיים מתנדבים מגיעים מדי יום לכלבייה, מוציאים את הכלבים לפחות אחת ליום לסיבוב ומעניקים להם תשומת לב ואהבה.

בעמותה מספרים, כי מחודש יולי החלו להגיע אליהם עוד ועוד דיווחים על בעלי חיים נטושים או טלפונים ממשפחות שמבקשות למסור את הכלב, כי "אנחנו עוזבים את הארץ" או כי "אשתי ילדה ואין לנו זמן לטפל בכלב". בעמותה ההרצליינית מדווחים על לפחות שתי נטישות של כלבים מדי יום רק בהרצליה, מה שהביא לגידול של חמישים אחוזים במספר הכלבים בכלבייה, שלא עומדת בעומס.

"השנה זה ממש מכה, הרבה יותר חמור מהשנה הקודמת", אומרת צוייג. "אנחנו ממש בקריסה, וזה לא רק אנחנו, זה כל העמותות בישראל. מתחילת יולי אנחנו מתמודדים עם נטישות כלבים. יש גם המון פניות של אנשים אלינו, עם כל מיני תירוצים למה הם רוצים למסור את בעלי החיים שברשותם, גם אם אלו ברשותם כבר המון שנים".

למה זה קורה דווקא בקיץ?
"כנראה כי אנשים נוסעים לנופשים ולא רוצים להוציא כסף על פנסיון. זה נשמע כמו הסבר מופרך, אבל אחרת באמת קשה לנו להסביר את העלייה הזו. רוב האנשים כנראה לא עומדים במחויבות של מה שהם לקחו על עצמם, ואין מה לעשות - כלב זו מחויבות לכל החיים, בהיותו יצור חסר ישע, שתלוי באדם לכל צרכיו. יש אנשים שמבחינתם כלב הוא צעצוע, והם לא נקשרים אליו רגשית".

דברים דומים מספרת גם רונית רמז, יו"ר עמותת "כפר סבא ורעננה אוהבות חיות". לדבריה, גם בכפר סבא וברעננה חלה עלייה של עשרות אחוזים בהיקף נטישות בעלי החיים מאז החל חודש יולי, וגם הם אובדי עצות מול היקף הנטישות. "הכלבייה העירונית שאיתה אנחנו עובדים ברעננה, לא מלאה רוב ימות השנה. בימים רגילים אנחנו מקבלים כלבים מכלביות אחרות, במטרה להקל על אלו שיותר עמוסות", מסבירה רמז, "היום, אין בכלל על מה לדבר. אנחנו לא יכולים לעזור לעצמנו, שלא לדבר על לעזור לאחרים. קיימת ממש מצוקה של כולם והסיפורים הם פשוט מזעזעים".

רמז מספרת, כי לעתים העלייה בנטישות בקיץ נובעת מכך שגורים שנולדו לפני חודשים אחדים, מתחילים להקשות על המשפחות המאמצות שלהם. "הגורים נולדים באביב, ואז בקיץ אנחנו מתחילים לראות אותם משוטטים ברחובות. אנשים שהכלבה שלהם המליטה והם נתנו לה לטפל בגורים, נפטרים מהגורים שגדלו ומעיפים אותם החוצה. אנחנו עושים כמיטב יכולנו, אבל כל הכלביות בארץ מפוצצות".



מצוקה כלכלית
אז איך מתמודדים עם הבעיה? בפתרון ראשון, שאמנם לא מספק, כל העמותות בכלל ובשרון בפרט, מספקות מענה ותמיכה זו לזו. "כולנו די קורסים, גם תחת הנטל הכספי וגם תחת השאלה לאן לקלוט את כל הכלבים שננטשים ומה עושים", אומרת צוייג. "אנשים לא קולטים שממיתים בישראל אלפי כלבים מדי חודש, כי אזרחים פשוט זורקים אותם בכלביות או משליכים אותם ברחובות כמו שמשליכים זבל. מה יעשו הממונים על הכלביות? הם לא יכולים לקחת הביתה שמונה או עשרה כלבים ביום, אז עם כל הלב והאכפתיות בכלביות העירוניות, אי אפשר לעמוד בכמויות. מצד שני, המדינה מטילה את כל האחריות על העמותות. המדינה לא עושה, למשל, קמפיין הסברה על המחויבות לטיפול בבעלי חיים. למדינה זה לא כסף גדול, לעמותות זה חלום בלי אפשרי. אנחנו בעצם משמשים כעוזרים למחלקה הווטרינרית ולעיריית הרצליה, אבל בסופו של דבר במקום שאין
בו עמותה ואין מתנדבים - יש המתות של בע