צילום: יוגה עמרני תחת החום הכבד השורר על מצוק הכורכר של ארסוף-קדם בחוף השרון השמש שיוקדת על ראשיהם, התגודדו בשעות הצהריים ארבעה אנשים, כשהם בוחנים גומות קטנות באדמה, משמיעים קולות שמחה ופליאה, בניסיון להבין מי היצור שאחראי לכך. "זה לא היה כאן עד לפני שבועיים", קורא אחד מהם, עדי רוזנטל, וההתרגשות ניכרת בקולו, "זה פשוט לא היה. החיים חזרו למקום הזה והטבע כעת חוזר למלוא הדרו", הוא מסביר לנו.

תופעה: מסלולי מירוצים בלב שמורות הטבע
הישג לציבור: ארסוף תאפשר גישה לחוף לכל דורש



מיני הזוחלים, הצמחים, הציפורים, הצבאים, הנחשים, הפרפרים ושאר יצורים חיים - חבים תודה גדולה לארבעת אלו: עדי רוזנטל (70) תושב שפיים, יועץ לתיירות כפרית; סוזאן רובינשטיין (49), תושבת בצרה, מרצה ופעילה בנושאי איכות הסביבה; יוחאי וסרלאו (27), מקיבוץ געש, צפר וסטודנט לביולוגיה; ומיכל וימר-לוריא (41), מתל אביב, עובדת המועצה האזורית חוף השרון. במשך שלוש שנים פעלו הארבעה, יחד עם חברים נוספים, להעלות את המודעות לחשיבות המקום - מצוק כורכר נדיר המצוי בסכנת התפוררות, עם ערכי טבע מיוחדים ונדירים. בזכות המאבק שניהלה קבוצת החברים, שנושאת את השם "שומרי המצוק", בסופו של דבר, הושג מה שהם דרשו כל השנים ממשרדי הממשלה השונים ובדרך הלמו באגרוף על לא מעט שולחנות: לפני כשבועיים נחסם המעבר למצוק לתנועת כלי רכב, ונמנעה פגיעה נוספת במקום, על ערכי הטבע הרבים שבו.

"מדובר במצוק כורכר מאוד ייחודי", מסביר רוזנטל. "אין לאורך החופים של הארץ כזה מצוק. גדלה כאן צמחייה ייחודית וגם מערכת חיים נדירה. הבנו, שיש לשמר את השטח עבור ילדינו, ובמקרה שלי - גם נכדינו, ושאיש לא יעשה זאת עבורנו".

הצמחייה גוועה ובעלי החיים נעלמו
הכל החל לפני למעלה משלוש שנים, בחורף 2013, כשהחברים נרשמו לקורס מנהיגות סביבתית של מועצת חוף השרון. הארבעה החליטו לקחת את המצוק ושימורו כפרויקט, מתוך הבנה שמצב האזור אינו כפי שהיה בעבר, וזאת בשל כלי רכב רבים, בעיקר רכבי שטח, שפוקדים את המקום בימים ובלילות, רומסים את מיני הצומח ומפירים את שלוות בעלי החיים הרבים שנמצאים בו.

"בעקבות הקורס התחלנו לחשוב מה עושים פה, ומהר מאוד הגענו למסקנה שבלי חסימה של כניסת כלי הרכב, אי אפשר יהיה לשקם את האזור", מסביר רוזנטל, "אני זוכר איך המקום הזה היה נראה לפני עשרות שנים, כאן הייתה הילדות שלנו. הבנו שאנחנו רוצים שגם במקרה שלי, הנכדים והילדים ייהנו מאותם ערכי טבע ונוף".

"הייתה פה פשוט אוטוסטרדה", מוסיף וסרלאו, "מכוניות חלפו כאן במשך 24 שעות. במקרה הטוב הנהגים היו נוסעים על השבילים, ובמקרה הפחות טוב הם היו נוסעים בשטח ויוצרים שבילים חדשים ככה, כי בא להם, ומי יאמר להם לא. חוץ מהצמחייה שנעלמה לאט לאט, גם בעלי החיים לא יכלו לחיות פה. הם סבלו מהפרעה, כל הזמן היו חולפות פה מכוניות. הציפורים לא הצליחו לקנן כי כל הזמן הפריעו להן, והצבאים לא יכלו לחיות בשטח. יש פה שועלים, דורבנים, צבאים, ומאה מינים של ציפורים שנצפו פה, בין אם נודדות או כאלה הנמצאות פה כל השנה. ראינו פה למשל, 'שרקרק מצוי', שזו ציפור שנמצאת בסכנת הכחדה אזורית מאוד חמורה, כי היא מקננת רק ברכסי כורכר שהולכים ונגמרים. באביב, למשל, הייתה כאן ציפור שראו אותה בפעם השישית בהיסטוריה בישראל, 'פיפיון ערבות', שזו ציפור ממונגוליה. אז יש פה דברים מאוד מיוחדים".

"אנשים היו מגיעים עם רכבי שטח, נכנסים ופורצים שטחים חדשים", מוסיפה רובינשטיין, "הדרך הזו שכאן, למשל, נוצרה בגלל הנסיעה, וכעת אין בה שום טבעי שגדל, וחבל. רכס הכורכר, מטבעו, ממילא נאכל מלמטה, מהים, אבל אם אין עליו צמחייה הוא נאכל מלמעלה והכל מתחיל להתפורר, כי מדובר בסלע מאוד פריך".

מסע הסברה
הדרך לא הייתה קלה ומכשולים רבים חיכו לפעילים, עד שהגיעו לגדר הנכספת. אחד מהם נבע מההגדרה החוקית של השטח. "אחת הבעיות המרכזיות פה, שלהבדיל מגן לאומי חוף השרון צפון, פה מדובר בשטחים פרטיים עוד מתקופת המנדט", מסביר רוזנטל, "במקביל, השטח גם מוגדר כגן לאומי, למרות שזה לא עבר עדיין את כל ההליכים, אך הוא עדיין לא מאושר או מוכרז. בנקודת זמן הבנו שצריך לחסום גישה לכלי רכב, כי הבנו שכשהשטח יתחיל להיעלם, גם הצמחים האנדמיים ובעלי החיים ייעלמו".

"היה עוד היבט: בטיחות התושבים. אנשים טיילו כאן וכמעט נרמסו על ידי כלי הרכב. זו הייתה סכנה ממש", מוסיפה וימר-לוריא, "מבחינת המצוק עצמו זה מאוד מסוכן עבור מבקרי החוף, כאשר כלי רכב היו מגיעים אל המצוק. זה הגביר עליו את המשקל והאיץ את ההתפוררות".

זה הרי היה כך שנים. פתאום החלטתם לקחת על עצמכם את הפרויקט?
"נכון, אבל התעוררנו, ואמרנו מספיק", אומרת רובינשטיין, "רכס הכורכר הזה הוא נדיר ולא נותר הרבה ממנו לאורך הי