צילום: פרטי "שלום לחברי תהל"ה, זהו מכתב פרידה". כך פתחה דבורה לוז מהרצליה, מקימת ארגון תהל"ה, את מכתב הפרידה המרגש והנוגע ללב מחברי הארגון.

מעלה אדומים: מפגשים מהסוג הגאה
הרגע שבו נפתח הארון



שנים רבות הייתי פעילה בארגון שיונתן (דנילוביץ') ואני הקמנו לעזור להורים של הומואים ולסביות להתמודד עם הידיעה הקשה שבנם/בתם שונים ממה שהם קיוו. התחלנו לפני כ-25 שנה בקבוצה של ארבע אימהות, וראו לאן 'תהל"ה' הגיעה עכשיו.

בשנים האחרונות אינני פעילה בארגון, הגיל והמחלה הכריעו אותי. הצטרפתי לארגון 'ליל"ך', ובימים הקרובים אני נוסעת לשווייץ לסיים את חיי. אל תרחמו עליי, היו לי הרבה שנים טובות, משפחה נהדרת ואני מרגישה שהגיע הזמן להגיד שלום. אז שלום לכל אלה שזוכרים אותי וגם לאלה שלא זכיתי להכירם, ואני מאחלת ל'תהל"ה' שתמשיך להתפתח ולעזר לכל הבחורים והבחורות והוריהם הזקוקים לעזרה. הגעתי לגיל 86 ואני סובלת כבר שנים לא מעטות מסרטן, נראה לי שעתיד טוב כבר לא מחכה לי. לכן החלטתי - בהסכמת בן זוגי עמוס (שבינתיים נפטר) ובהסכמת שלושת בניי הנבונים והאוהבים - לא להאריך את הסבל... עכשיו הגיע הזמן לומר "שלום'.

באהבה רבה לחבריי וחברותיי הוותיקים והחדשים, מדבורה".

האישה הנערצת בת ה-86, תושבת הרצליה, ביקשה לאחרונה לסיים את חייה בכבוד ונפרדה מבני משפחתה במוות יזום בשווייץ, ביום שישי שעבר. שלושת בניה שליוו אותה ברגעיה האחרונים, נפרדו ממנה בעצב גדול ובהשתאות עצומה מאומץ ליבה. לבקשתה, לא נערכה הלוויה, אך בני המשפחה ישבו עליה שבעה בביתה ברחוב הנדיב.

לוז ז"ל הייתה אישה חזקה ומוערכת, יקירת הקהילה בכלל והקהילה ההומו-לסבית בפרט, עד יומה האחרון. בשנת 1983, בהיותה בת 53, הייתה ממקימי ארגון "תהל"ה"- תמיכת הורי לסביות והומוסקסואלים, בעקבות יציאה מהארון של בנה, עמי. לוז ז"ל אף עמדה בראש הארגון עד לשנת 2000. במסגרת עבודתה בארגון, תמכה במאות משפחות שהתקשו לקבל את בנם או בתם, סייעה להם להתמודד עם התחושות, ליוותה ותמכה, וגם העניקה אוזן קשבת ורוח גבית ליוצאים מהארון עצמם. העמותה בראשותה, וגם לאחריה, פעלה ופועלת באמצעות קבוצות תמיכה, קווי מצוקה טלפוניים, אתר אינטרנט, עלוני קשר ועוד. למפגשי הארגון, בהרצליה, תל אביב, חיפה ירושלים וערים נוספות, מגיעים הורים, אחים ואחיות וגם לעתים הילדים עצמם שיצאו מהארון ורוצים להביע תמיכה ולסייע.

השבוע, עם היוודע דבר מותה, פרסם הארגון מודעת אבל. "יום ועוד יום חולף, והלב כואב ודואב. קשה מנשוא הפרידה ממך, יקירתנו דבורה לוז ז"ל. ארגון תהל"ה מרכין ראש עם לכתך וחורת על דגלו להמשיך את דרכך ולתמוך בקהילת ההורים ללהט"בים", לשון המודעה.

"דבורה ליוותה אותי בחיי בנקודות שונות. אישה מיוחדת שקיבלה את משפחתנו כשלה", ציין חבר הקהילה שהסתייע בלוז ז"ל. "אני רוצה להגיד לה תודה ולהשתתף בצער המשפחה, החברים וכל מי שהכיר את דבורה וזכה לקבל מעט מהאהבה שידעה לתת".

חבר קהילה נוסף ציין: "אכן, אם אוהבת ואצילת נפש. לי היא הייתה מורה וחברה, אוהבת אדם. יהיה זכרה ברוך".

"היא הצילה חיים"
"מישהו כתב לי שדבורה הייתה האמא של כולנו", מספר בנה של דבורה, אילי אשרמן, "היא פשוט לימדה את ההורים קבלה, וידעה איך לעשות את זה. היו אינספור מקרים שבהם טיפלה במרוצת השנים. למשל, היה מקרה של ילד שכשאבא שלו שמע שהוא הומוסקסואל, הוא ניקה אחריו את השירותים כל פעם. היא ממש הצילה חיים. היא לימדה נתינה".

"זה באמת היה די מדהים הסיפור הזה", מוסיף בנה השני שאף שימר את שם משפחתה - נמרוד לוז. "היה פה קו חם בבית, והיו מתקשרים אליה הורים ילדים ובמצוקה, שסיפרו לה 'עכשיו סיפרתי לאבא, הוא זרק אותי לרחוב, מה אני עושה'? בשורה התחתונה - היא ממש הצילה אנשים. קודם כל היא דיברה איתם בטלפון והרגיעה אותם, הייתה מדברת עם ההורים. היא הייתה עושה קבוצות הורים בכל הארץ".

מה היו התכונות שסייעו לה במילוי התפקיד כל כך טוב?
נמרוד: "קודם כל, היא הייתה אדם מאוד אופטימי, מאוד נוח, ומאוד מקבל. היא קיבלה אנשים, בלי לשפוט אותם והיא הצליחה לראות בהם דברים טובים. אני מרצה באקדמיה, והשבוע ישב פה, בשבעה, בחור שיצא לי לעזור לו במציאת עבודה. היית צריכה לראות את הפנים שלו כשהוא הבין שדבורה לוז זו אמא שלי. האישה הזו נגעה באנשים, השפיעה עליהם נורא, נתנה להם לגיטימציה. במשפחה שלנו הבדיחה היא תמיד שהסטרייטים הם האלה שצריכים קבוצות תמיכה. הקבלה הייתה טוטאלית לחלוטין, לא היה עניין, וזה תוצאה לדעתי של שילוב בין אישה מאוד חזקה, שלפעמים הייתה יכולה אפילו להיות קצת נוקשה בעניין הזה, עם הומור מאוד ייחודי. היה בה סוג של אהבה לאנשים בקבלה שלהם, בניסיון למצוא את הטוב שבהם, והיא עשתה את זה בדרך מפוארת בעיניי".