אדמרסון פנצ'ו, תלמיד בן 17 מתיכון "ראשונים" בהרצליה, מנהל בימים האחרונים מאבק לקבלת מעמד של אזרח קבע ותעודת זהות כחולה. למאבק שאליו יצא בשבוע שעבר, הצטרפו גם חבריו הרבים, וכן אזרחים ששמעו את סיפורו והביעו תמיכה.

עוד ב-mynet:
חודש אחרי שהתרסקו פניה: טרה בת ה-12.5 חוזרים לפעילות
כפר סבא: ברי רוצה להיות אלוף העולם בקוביה הונגרית

"אני מרגיש נורא מעודד שכל החברים איתי במאבק ושיש מלא אנשים מאחוריי שתומכים בי", אומר פנצ'ו. "זה מעלה בי חיוך. אני מקווה שהמאבק יצליח ושייצא ממנו משהו חיובי. אני חולם על הרגע שאקבל תעודת זהות כחולה ואעלה על מדים".

ילדות בצל הפחד
פנצ'ו נולד בישראל להורים פיליפינים. אחותו הגדולה בת ה-20, סיימה לא מכבר את שירותה הצבאי. בפוסט שהעלה השבוע בפייסבוק כתב פנצ'ו, כי הוא אוהב את המדינה וסיפר שיש לו חברים ישראלים רבים שמשרים עליו חום ואהבה. "החברים הישראלים איתם גדלתי, האווירה השמחה שיש בתוכי כשאני לידם, הרגשת השייכות שהם נותנים לי, היא בלתי ניתנת לתיאור. במילה אחת מדהים", כתב.

אלא שפנצ'ו נחשב לתושב זמני ומבקש להפוך לתושב קבע. בתמיכה רחבה של חבריו, הוא מבקש מהמדינה שתעניק לו מעמד של אזרח קבע, כדי שזה יקנה לו את האפשרות להגשים את חלומו הנכסף: להתגייס לצה"ל בתום לימודי התיכון. "נלקחה ממני האפשרות להתגייס, ואני שואל למה?", כתב בפוסט. "אחותי סיימה את שירותה הצבאי לא מזמן, ומה ההבדל בינינו? ההבדל הוא הצבע - צבע תעודת הזהות. תעודת זהות כחולה לעומת תעודת זהות כתומה. הוריי ואני קיבלנו תעודות זהות כתומות, לעומת אחותי שקיבלה תעודת זהות כחולה, מה שמאפשר לה להתגייס ולהצביע בבחירות. למה אתם עושים לי את זה?".

פנצ'ו מתאר שיגרת חיים לא פשוטה של ילד בישראל ואחר כך נער, שמתחבא מהרשויות. "משנת 2006 עד 2013 שיגרת חיי הייתה ללכת לבית הספר, לחזור הביתה ולהסתגר. למה, אתם שואלים את עצמכם? בגלל שבמשך שבע שנים המדינה דחתה את בקשתי לקבל מעמד, במשך שבע שנים משפחתי ואני חיים בפחד, פחד כל כך גדול.

"ללכת לקניות הוריי פחדו, כי בכל רגע נתון משטרת ההגירה יכולה לתפוס אותם ולגלות שהם עדיין לא חוקיים בארץ ולהחזיר אותם לפיליפינים. אבל, זה כל מה שמשנה למדינה הזאת הרי - לגרש את מי שהם לא מעוניינים בו ואת מי שאין להם בו תועלת, והדבר היחיד שהם לא חושבים עליו הם הילדים לעובדים הזרים שנולדו פה, גדלו פה, גדלו לתרבות הישראלית, אכלו את האוכל הישראלי, יצאו למסע לפולין מתוך תחושת שייכות לעם הישראלי, ולמדינה אין שמץ של מושג שאין לנו ארץ אחרת.... כל מה שחלמתי עליו מגיל קטן הוא הצבא. אני הולך וקרב לקראת סיום כיתה י"ב ומבחינתי, שירות צבאי הוא משהו שאני לא יכול לוותר עליו".

"לכן", כתב פנצ'ו, "אני כותב לכם כדי שתעזרו לי, כדי שתעזרו לי להגשים את חלום הילדות שלי ולהראות לאוכלוסייה שמבינה אותי ונקלעה למצב שלי, שיש מה לעשות, גם כשנראה לפעמים שהכל גמור. כשהחיים מפילים אותך, אתה היחיד שיכול לבחור אם לקום ולהמשיך להיאבק, או להישאר למטה, וזה לא מי שאנחנו. לא כך חונכנו, ולא כך גדלנו".

"המאבק הזה לא לא פשוט עבורי", אומר פנצ'ו, "במשך שמונה שנים אני נלחם לקבל אזרחות ועכשיו אני במאבק לקבל מעמד של אזרח. אחרי שהמדינה דחתה את הבקשה שלי לתעודת זהות כחולה, אמרתי לעצמי: די, אני מוותר. אגב, במכתב ששלחו לי לא נאמר מה הן הסיבות שהם דחו, פשוט אמרו שהם החליטו לדחות את הבקשה ושהמעמד שלי כתושב ארעי יתארך בעוד שנתיים. כעת, רק בעוד שנתיים אוכל להגיש בקשה שוב לקבל תעודת זהות כחולה, מה שאומר שאפספס את הגיוס לצבא. "חשבתי לעצמי, טוב, אז לא אעשה צבא ואולי אלך ללמוד. אבל החברים לא מוותרים ואמרו לי להילחם על הזכות הזו, וזה מה שהחלטתי לעשות".



החברים של פנצ'ו
מאבקו של פנצ'ו זוכה לתמיכה רחבה מצד בני נוער רבים בהרצליה. אלה, שיתפו את הפוסט שכתב, פתחו דף פייסבוק בשם "אדמר שלנו כחול ולא כתום" (בהתייחסם לצבע תעודת הזהות שאותו הוא נושא), ואף הצטלמו יחד איתו ובנפרד, כשהם נושאים את תעודות הזהות שלהם ומשתפים את הציבור הרחב במצוקתו ובבקשתו.

"אני ואדמי (הכינוי שלו בפי חבריו) ביחד מכיתה א'", סיפרה חברה קרובה של פנצ'ו, "ממש מבית הספר היסודי, המשכנו לחטיבה ביחד, ומשם לתיכון. אנחנו חברים טובים מכיתה י'. אנחנו יושבים אחד ליד השני בכיתה, לא מפסיקים 'להציק ולחרפן' אחד את השני. תמיד צוחקים, תמיד עושים שטויות וכיף. תמיד כולנו, כל החברים, יוצאים בימי שישי, למסיבות, לחברים, וגם סתם למסעדות או בתי קפה, עושים חיים ונהנים מהם.

"הוא חלק מאיתנו, או יותר נכון להגיד, חלק בלתי נפרד מאיתנו. והוא חלק גדול מאוד מהחיים שלנו ושלי בפרט. אף פעם לא הייתה איזושהי הפרדה או הבדל בינו לבינינו,