קבוצת פייסבוק חדשה, שנושאה חינוך ביתי באזור השרון, הוקמה לאחרונה על ידי דורין קלמן, תושבת הרצליה בת 28, במטרה לתת מענה לאימהות שבוחרות להישאר בבית על מנת לטפל בילדיהן ולחנכם בבית, תוך התמודדות עם לחץ חברתי קשה לשוב לעבודה.

עוד ב-mynet:
מנהלת בית הספר תובעת את ההורה: "הוא השמיץ אותי בפייסבוק"
"מי שרוצה ילד - שלא תדחה את זה לגיל 40"
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

לדברי קלמן, מקימת הקבוצה, "חינוך ביתי רמת השרון, הרצליה, רעננה", ההחלטה להקמת הקבוצה, נבעה בעיקר מצורך רגשי ומהצורך למצוא אנשים דומים לה, איתם תוכל לדבר מבלי לחוש לחץ חברתי המופעל עליה. כמו אימהות רבות הגיעה קלמן לרגע בו מלאו לבתה נטע 5 חודשים. היא פגשה אימהות אחרות ואז החלו השאלות מה בכוונתה לעשות והאם תחזור לעבודתה.

"מאז ועד היום עולה השאלה אם אני לא מתכוונת לשלוח את בתי לגן", היא אומרת. "ולא, לא התכוונתי לשלוח אותה לגן. נטע נמצאת בגיל שהוא מאוד קשה, אבל גם מאוד מתגמל. היא זוחלת לכל מקום, מתחילה להיעמד, צריכה השגחה של 24 שעות".

קלמן, בוגרת תואר בפסיכולוגיה ובייעוץ חינוכי, החליטה לפעול בעצתם של מחקרים בפסיכולוגיה, אליהם נחשפה בתקופת הלימודים, אשר הדגישו, לדבריה, שטיפול אימהי וקרוב הוא האופטימלי לילדים בגיל הרך. "בגן אין טיפול אישי", היא מבהירה. "ברגע שזה לא מענה של אחד על אחד, זה לא מענה לצרכים האישיים של הילד, זה מענה לצרכים של הקולקטיב. הבת שלי בגן, יש לוח זמנים וצריך לעמוד בו".



קלמן החליטה אפוא להישאר בינתיים בבית על מנת לטפל בבתה. החלטה, שהתברר עד מהרה כי יש לה מחיר כבד מבחינה חברתית, תעסוקתית וכלכלית. "כל הזמן עולות שאלות 'למה את לא חוזרת'", היא אומרת, "'מה עם ההגשמה העצמית שלך'? יש ויתור מאוד גדול במה שאני עושה ולמה שאני עושה. הציעו לי תפקיד בהיי-טק כראש צוות עם שכר מאוד יפה וויתרתי, כי אמרתי לעצמי שלא הפכתי לאמא כדי להגיע הביתה בשעה 19:00 כל יום וכדי שמטפלת או סבתא תטפל בילדים שלי".

לדבריה, הקושי והעומס במצבה החדש לא מפריעים לה, כשם שהפריעה לה התחושה שהיא בודדה ואינה מובנת וזו הובילה להקמת הקבוצה. "חיפשתי מקום מקבל ומכיל, שגם עונה על הצורך החברתי של לדבר עם מישהו, מישהו שמבין את הצרכים הספציפיים שלי בתור אמא שנשארת בבית ולא רואה את הילדים רק כשהיא חוזרת כל יום מהעבודה".

באחד הימים נתקלה קלמן בשירלי מור, אם לבת שנתיים הלומדת בגן ופעוט בן 9 חודשים שנותר בבית, המשוכנעת שעוד תחזור לעבוד אך לא בזמן הקרוב. "זה הזוי, כי עבדתי בשלוש עבודות ואני מרגישה שעכשיו כשאני בבית אני עובדת קשה יותר", היא אומרת.

מור, מנהלת גני ילדים ומפקחת על צהרונים לשעבר, מצאה עצמה גם היא דוחה גם את הצעות העבודה היותר גמישות שהועברו אליה, פשוט כי דרשו שהתחלת
העבודה תהיה מיידית ולפיכך תדרוש ממנה למצוא סידור אחר עבור הילדים.

"תמיד האמנתי שאהיה אמא קרייריסטית", היא אומרת, "אבל, עם השנים הבנתי שאלו תקופות משמעותיות בחיי הילדים שלי. מבחינתי אין שום הצעת עבודה שתקסום לי יותר מהשינה עם בני. אני לא שולחת את בני לגן משום שלשיקולי, הוא אינו בשל לכך. אני מעדיפה לשלוח ילדים למערכת החינוך כשהם בשלים, כשהם הולכים, כשיש להם לקסיקון של מילים כדי שיוכלו להבין אותם".

את חברתן של אימהות אחרות היא חיפשה בעיקר בשל הצורך לשלב מגע חברתי ביום העבודה העמוס שנוצר לה. "זה כיף שיש עם מי לדבר, להחליף מתכונים, להתייעץ על חוגים ולהעביר מידע זו לזו", היא מסבירה את חשיבות הקבוצה. "הבעיות של כולנו מאוד דומות. יש ימים מאוד קשים ורק הורים במצבי מבינים זאת".

בזמן המדויק שבו יידרשו להחלטה לחזור לעבודה הן מתקשות לנקוב, אך קלמן מציינת שבת דודתה כבר נדרשה להחלטה דומה והחליטה בסופו של דבר להישאר בבית כשהיא מטפלת וגם מחנכת 3 ילדים, אשר אינם הולכים לבית הספר. הגדול מביניהם בן 8. "אני חושבת שיש לה תעצומות נפש מדהימות" היא אומרת. "והלוואי והיו לי אותן".