ליאור צרפתי התכוון בכלל להיות עיתונאי. הוא אפילו הלך ללמוד את המקצוע, רק שבדרך הוא הבין שייעודו האמיתי הוא המוזיקה, נטש את המקלדת וכיום, בגיל 34, לא רק שהוא מוציא דיסק ראשון, אלא גם תומך באמצעות האמנות שלו בחולים סופניים ובחולי אלצהיימר. "לדיסק הזה, שנעשה בשיתוף פעולה עם מוזיקאים מרחבי העולם, יש אג'נדה של ריפוי, עזרה לאנשים וקירוב לבבות בין יהודים לערבים", אומר צרפתי, אשר חי בסן פרנסיסקו, ונמצא בימים אלה בארץ כדי לקדם את הדיסק במופע שהוא מעלה בעקבותיו.

עוד ב-mynet:
הרצליה: אוסף צעצועים עבור ילדים חולי סרטן
בן 11 אסף 1,500 שקלים עבור ילדים חולי סרטן
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

צרפתי, שגדל בהרצליה, אהב מוזיקה מילדות. בגיל שבע החל לנגן בגיטרה ובגיל ההתבגרות נהג להסתגר בחדרו, לנגן, לכתוב שירים ולשמוע בעיקר רוק כבד. "ביליתי חלק עצום מהילדות שלי נעול בחדרי עם גיטרה", הוא מספר. "המוזיקה הייתה כמו עוגן בשבילי. רציתי שיעזבו אותי בשקט עם המוזיקה. את כל הכעס שהיה בי הוצאתי דרכה".

המוזיקה שימשה עבורו דרך להתמודד עם הקשיים שחווה לא רק כמתבגר טיפוסי, אלא גם כמי שסבל ממחלת סוכרת הנעורים מאז גיל חמש. "הסוכרת חיברה אותי לצדדים הקשים של החיים, לכאב ולסבל. אז לא ידעו הרבה על המחלה, וכילד לא תמיד הרגשתי טוב וקרה שהתעלפתי והגעתי לבית החולים. המחלה לימדה אותי כבר בגיל צעיר שהחיים מורכבים ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו. המחלה עשתה אותי מאוד מודע לעצמי ולגוף שלי. המחלה הרחיקה אותי במשך הרבה שנים מלהיות בתוך הגוף שלי. ברחתי מזה. התייחסתי הרבה שנים לגופי כאל אויב והאתגר שלי היה במשך השנים ללמוד להתייחס אליו כאל חבר, לדאוג לו ולהתייחס אליו נכון. כיום הסוכרת נמצאת בשליטה".

עם סיום לימודיו בתיכון "ראשונים" הוא התנדב לצבא ושירת כסמל מבצעים בקריה. אחר כך יצא לטייל הגדול בדרום אמריקה וכשחזר פנה ללמוד עיתונאות ותקשורת. שם, במהלך הלימודים, כאשר הכין תוכניות רדיו אישיות, החל להבין שהמוזיקה היא הדבר האמיתי מבחינתו.

מעגל מתופפים
צרפתי, שהרבה לבקר בסן פרנסיסקו, שם למדו אחותו ובן זוגה, גילה שבאותו מוסד ניתן ללמוד, בתוכנית בת שנתיים הנקראת "קול, צליל ותרפיה במוזיקה". זה קסם לו והוא נרשם ללימודים, שהכשירו אותו להיות מטפל באמצעות מוזיקה, מקצוע בו הוא עוסק עד היום.

"הלימודים האלה עוסקים בהשפעת המוזיקה על הגוף ועל נפש האדם", הוא מסביר. "הם משלבים מחקרים מדעיים עם תורות של המזרח כמו תרבויות עתיקות ושאמאניות".

איך זה עובד?
"יש המון מחקרים על יכולתה של המוזיקה להשפיע בצורה חיובית על הגוף ועל המוח. יש, למשל, את אפקט מוצרט. גילו שהמוזיקה שלו משפרת את יכולת הריכוז והלמידה הקוגניטיבית. גילו גם שמוזיקה מורידה לחץ דם, משנה גלי מוח ויכולה להרגיע, נותנת אנרגיה ומשחררת. הייתה לי מורה שניגנה על נבל וסיפרו עליה שאחרי שהיא מנגנת לחולים סופניים בהוספיס, האנשים מתים. ההסבר היה שהנגינה שלה מאפשרת להם לעזוב את הגוף שלהם, להשתחרר מהכאב והסבל, ולמות. המוזיקה מייצרת איכות רגשית ופיזית שמכניסה אנשים לתדר ואנרגיה מסוימים, ומשפיעה על רמות האנרגיה שלהם".

כיום עובד צרפתי כמטפל במוזיקה עם חולי אלצהיימר, חולים סופנים וגם עם ילדים בכיתות א'-ג' בשכונות מצוקה. "אני מביא להם כלי נגינה מאפריקה ודרום אמריקה, בעיקר כלי הקשה, שם את הכלים באמצע החדר וכל אחד מקבל כלי. אני מלמד אותם שיר פשוט, כמו מנטרה, תפילה או שיר טיבטי ואז אנחנו שרים ומתופפים ביחד.

"אחרי עשר דקות של שירה ותיפוף, אני עוצר ושואל אותם מה הם מרגישים. אני מבקש מהם לתת לי מילה אחת המתארת את ההרגשה שלהם. אני משתמש במוזיקה כדי להגיע למקום רוחני, שאין בו כאב וסבל, שאין בו ביקורתיות ושיפוטיות, שבאמצעותה אפשר להיות כאן ועכשיו ולהתבונן מה קורה לגוף ולמחשבות, בלי לשפוט אם זה טוב או רע".



חולי האלצהיימר מסוגלים להגיב?
"כן. 99 אחוז מהם שרים ומנגנים, למרות שרובם מלאי סבל וכאב, בקושי מדברים ומנותקים מהעולם סביבם. חלקם כבר לא יודעים מה השם שלהם, אבל הם מגיבים למוזיקה שמחברת אותם לרגש ולמחשבה. אחרי ששרנו וניגנו, אני מבקש מהם שיתארו מה הם מרגישים והם אומרים מילים כמו שמחה, חיבור ואחדות, או 'הלב שלי נפתח לעצב'. המוזיקה, שהיא עם אוריינטציה של ריפוי, מחברת אותם למקום טוב, למקום רוחני שאין בו כאב וסבל, ויוצרת חיבור ביניהם. הם יכולים לזמן קצר ליהנות ולצאת מהסבל".

מה המפגש איתם עושה לך?
"זה עושה לי טוב לתת. אני לומד מזה הרבה על אנשים ועל נפש האדם. בקבוצה של חולי האלצהיימר יש חולים מנותקים. סיפרו לי שאחד מהם היה מנתח מוח בכיר, אחרת הייתה סופרת ידועה והשלישית עורכת דין מוכשרת. יש שם, למשל, אישה ע