דליה גולדנברג (52), תמיד הייתה שונה. אישה אחת בחברה של גברים. מהנשים הראשונות שפנו ללימודי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטה. אחת שהחליטה להגשים את החלום שלה להיות טייסת למרות הקשיים ובעיקר הסטיגמות שקובעו במשפטו המפורסם של הנשיא עזר ויצמן - 'הטובים לטיס', והפכה לטייסת הראשונה שעוסקת בהזרעת ענני גשם. המראה הקשוח, משקפי השמש הכהים וסרבלי הטיסה אולי לא מדברים אליה אבל במעוז הגבריות, שנשבר רק בעשור האחרון, היא הצליחה להתברג במקום גבוה.

עוד ב-mynet:
מהנדסת האווירונאוטיקה הפכה לשיפוצניקית מצליחה
נעמה מובילה דירות: "אני חזקה לא פחות מגברים"
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

"ברגע שידעתי שאני הולכת להגשים את החלום שלי, הלכתי על זה בכל הכוח", אומרת מי שמכהנת כיום כאחת ממדריכות הטיס היחידות בארץ ועובדת בשדה התעופה בהרצליה. "לשמחתי, אחת המדריכות שלי הייתה רינה לוינסון-אדלר, אחת מטייסות חיל האוויר הראשונות. האמת היא, ובניגוד למה שחושבים, שאני מוצאת את החברה הגברית מאוד מפרגנת לטייסות".

הטובות לטיס
גולדנברג גדלה בבית בו האם הייתה דתייה והאב חילוני, אך למרות שגדלה על ברכי הדת, מעולם לא הוגבלה, לדבריה, להגשים את חלומותיה. "מאחר שרק אמי הגיעה ממשפחה דתית, שמרנו יהדות ודת בבית, אבל פחות מאשר בבית דתי רגיל", היא אומרת. "קיבלתי חינוך דתי וכשהגיעה זמן הגיוס, שירתתי במסגרת שירות לאומי ועבדתי עם ילדים בסיכון.

"מיד בתום השירות התחלתי ללמוד מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטה. הייתי אחת הבנות הראשונות והיחידות שהחלו לימודים גבוהים בתחום שנחשב עד אז לגברי מאוד. הלימודים היוו מרפא עבורי. באותו זמן אמי חלתה בסרטן ונפטרה כשהייתי רק בת 23. אם יש משהו שהיא השאירה לי כמורשת, זה הדומיננטיות שלה. אמי הייתה מורה, ריאלית במחשבתה, והיוותה עמוד תווך לכל המשפחה. היא הייתה ועדיין דמות חשובה מאוד בחיי ולמדתי ממנה רבות".

עם תום שנת האבל נישאה גולדנברג, אבל חיי עקרות הבית לא משכו אותה והיא המשיכה להתקדם בשלבים לעבר הגשמת חלומה האמיתי. היא התקבלה לעבודה כמהנדסת תוכנה בתעשייה האווירית ומשם הדרך לשמיים הייתה קצרה ביותר.

"כבר אז פנטזתי על טיסות, אבל ללמוד טיס זה עסק יקר ובתחילת שנות הנישואין הכסף אותו השתכרתי תועל למקומות אחרים", היא מספרת כשהיא עדיין מתרגשת מזיכרונות תחילת הדרך. "אבל, החלום היה גדול מכדי לעצור את הגשמתו. עד היום המראת מטוס היא דבר מופלא בעיניי ועוצמתי ואני נדהמת כל פעם מחדש. נרשמתי למועדון הטיסה בעבודה, במסגרתו יכולנו ללמוד לטוס והייתי האישה היחידה בקורס".



לדברי גולדנברג, היותה אישה יחידה בקורס והקשיים הכלכליים שנלוו ללימודים, לא עצרו בעדה והיא הופתעה לגלות אהדה ותמיכה דווקא מכיוון לא צפוי - חבריה הגברים לקורס.

"אין הרבה טייסות, לצערי, אבל מצאתי שהחברה הגברית דווקא מפרגנת מאוד לטייסות", אומרת גולדנברג. "לשמחתי, אחת המדריכות שלי הייתה רינה לוינסון, אחת הטייסות הראשונות בחיל האוויר. היא אישה מדהימה בעיניי, תמיד אמיתית, אוהבת לעזור וטובת לב. היא המודל שלי. אישה שעושה את מה שהיא אוהבת".

מביאה את הגשם
שעות הטיסה הארוכות אותן נזקקה גולדנברג לצבור, כדי לקבל את רישיון הטיס, היו משימה לא פשוטה. חלק ניכר משכרה הוקדש לתעופה וכדי לזכות בשעות טיס ללא תשלום, היא מצאה את עצמה מתעוררת עוד לפני עלות השחר, נוסעת לשדות תעופה שונים, רק כדי לרשום עוד 10 דקות טיסה, אבל ההשקעה השתלמה. היא יכולה לרשום 'וי' לצד שמות עשרות טייסים אותם הדריכה, והייתה מהראשונות שטסו לירדן והתארחו אצל חוסיין, מלך ירדן, לאחר חתימת הסכם השלום עם ישראל.



את הטיסה לירדן גולדנברג לא תשכח לעולם. "לאחר חתימת ההסכם יצא מטס שלום ראשון", היא מספרת בנוסטלגיה. "טייסים ירדנים הגיעו לארץ ונחתו בירושלים ואספו מספר טייסים ישראלים, ביניהם אני. טסנו יחד לירדן והיינו אורחים של המלך. לנו בירדן למשך הלילה ולמחרת כבר חזרנו, אבל אני לא אשכח את זה".

גולדנברג, בניגוד לתדמית הקשוחה של טייסים, עדינה ואצילית ודואגת לא פחות לטיפוח עצמי ולמראה מטופח. לדבריה, אין דבר שאישה רוצה ולא יכולה לעשות
וכל אישה צריכה להגשים את עצמה.

"לא צריך להרים דגל של עשייה רק לשם הפמניזם, אבל אם מישהי באמת רוצה לעשות דברים, אז שתעשה אותם ותשנה את סדרי העדיפויות שלה כדי להגשים את חלומותיה. זה מאוד מתגמל, לא רק אותה, אלא גם את הסובבים אותה. נשים תמיד חושבות על אחרים קודם ושמות את עצמן מאחור, וזה לא צריך להיות ככה. כל מה שאישה רוצה היא גם יכולה".