ברגע מסוים מתחילים שני התינוקות הנמים בסלון הדירה בהרצליה לבכות ביחד. "הבכי של התינוקות הוא כמו ציוץ ציפורים בשבילי", אומר ערן ישראל, אביה הטרי של נעם בת החודשיים וחצי וצ'ופצ'יק - שם זמני בהחלט - בן החמישה ימים. ואפשר להבין אותו.

אחרי יותר משמונה שנים בהן ניסו תמר וערן ישראל להרות ללא הצלחה, הגיע הנס, ואחריו אפילו נס גדול יותר. התינוקת נעם נולדה מאם פונדקאית, ואילו התינוק שנולד חודשיים אחריה, הוא תוצאה של היריון טבעי של תמר. זאת אחרי שאין ספור רופאים אמרו לה שהסיכוי שלה להרות הוא אחד למיליון.

אכזבה מתמשכת
תמר וערן, שניהם בני 35, החלו בניסיונות להרות בשנת 2005, שנתיים וחצי לאחר חתונתם. השניים נולדו וגדלו בטבריה, הפכו לזוג בגיל 17 ומאז הם יחד. אחרי השירות הצבאי שניהם למדו משפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, וכיום הם גרים בהרצליה ועובדים כעורכי דין. תמר שותפה במשרד "איתי גזית" וערן שותף ובעלים במשרד "ישראל-רובס" בתחום הנדל"ן והמסחר.

אל הולדת הילדים הם ניגשו כמו כל זוג צעיר בתחושה אופטימית שהתגלתה מהר מאוד כלא מוצדקת. אחרי חצי שנה של ניסיונות הם החלו לעבור טיפולי פוריות. תמר נכנסה להיריון, אבל עברה הפלה טבעית. היא נכנסה שוב להיריון ועברה עוד הפלה טבעית. החלום להיות הורים הלך והתרחק.

"הרופאים אמרו לי שיש לי רירית רחם דקה המקשה על העובר להיקלט ברחם", מספרת תמר. "רציתי להיות אמא. נראה לי כל כך טבעי שנעשה ילדים. נולדה לי אחיינית ונורא רציתי גם, וזה לא קורה ויש המון תסכול. איפה האימהות שלי? איפה הטבע?".

תמר החלה לעבור טיפולי הפריה בשנת 2007. "קיבלתי מאות זריקות במהלך השנים האלה", היא מספרת. "לקחתי כל מיני הורמונים ותרופות שחלקן גורמות לדיכאונות. בהתחלה היו לי רעידות וזעזוע בגוף, היו לי כאבים ונפיחות בגוף והיו המון טרטורים. זה היה סיוט, אבל כל הזמן הייתי מכוונת מטרה. קיוויתי שיהיה בסדר".

התייאשתם?
תמר: "לא היה ייאוש. כל הזמן האמנו שזה יגיע. לא עברה לי מחשבה של מה יהיה אם נזדקן רק שנינו לבד".

מפח נפש
בשנת 2009, לאחר ארבע הפריות כושלות, יעץ אחד הרופאים המטפלים לבני הזוג להתחיל בתהליך פונדקאות. "זו הייתה אחת הטראומות הכי קשות בשבילנו, כי הרגשתי אז שהרופאים מוותרים עלינו", אומרת תמר. "באותו רגע החל הרעיון של פונדקאות לחלחל לתודעה, אבל המשכנו בהפריות ועברנו בין רופאים בחיפוש אחר פיתרון".

אחרי עוד ועוד הפריות שנכשלו החלו תמר וערן, לפני כשלוש שנים, בהליך פונדקאות במקביל להמשך טיפולי ההפריה. "החלטנו לעשות את זה בארץ ולא בחו"ל כדי להיות חלק מתהליך ההיריון", אומרת תמר, כי מבחינתנו ההיריון הוא חלק מלהיות הורה". "לא רצינו לקבל מוצר מוגמר. עשינו אאוטסורסינג לילד", צוחק ערן, "אבל לפחות בארץ ולא בחו"ל".

בני הזוג קיבלו אישור ראשוני להליך מוועדה של משרד הבריאות, לאחר שהשלימו סדרת בדיקות פיזיות ונפשיות. "האפשרויות הן לחפש פונדקאית בעצמנו, או לפנות למרכז לפונדקאות", מסבירה תמר. "במשך חודש ניסינו לבד, אבל זה לא קל לסנן ולראיין את הנשים, אז החלטנו לעשות את זה דרך המרכז".

בתום שבעה חודשים מתחילת התהליך, שכללו אינספור אישורים וחוות דעת רפואיות ופסיכולוגיות, הם קיבלו אם פונדקאית. "הפגישה הראשונה הייתה מאוד מרגשת", אומרת תמר. "נפגשנו בבית קפה ואחרי זה חתמנו הסכם עם עורך דין. הכל נראה ורוד, אחרי ששמענו סיפורים בעייתיים מאוד על פונדקאיות שביקשו כל מיני בקשות מופרכות מההורים, למשל, להחליף אותן במשמרת עבודה במלצרות, או לעשות להן קניות לשבת".

כמה עולה הפונדקאות?
"כ-250 אלף שקל. משלמים למרכז 48 אלף שקל, לפונדקאית כ-130 אלף שקל, ויש עוד המון הוצאות כמו בגדים לפונדקאית ב-4,000 שקל, 9,000 שקל לייעוץ פסיכולוגי, 4,000 שקל לייעוץ משפטי ותשלומים עבור כל הבדיקות".

למרות כל ההשקעה הכספית והנפשית, המתינה לבני הזוג אכזבה קשה. אחרי שלושה חודשים בהם עברה האם הפונדקאית את כל הבדיקות ההכרחיות, היא ניתקה מגע. "היא פשוט הפסיקה לענות לטלפונים שלנו", מספרת תמר. "גם המרכז ניסה לאתר אותה, אבל ללא הצלחה. הרגשנו מפח נפש גדול".

המרכז איתר לזוג פונדקאית חדשה, ותוך שלושה חודשים הם יצאו שוב לדרך. הפעם הפונדקאית התגלתה כאישה אחראית שבני הזוג למדו לסמוך עליה. "היא בת 38, אמא לשני ילדים, חד הורית", מספרת תמר. "במרכז מקבלים כפודנקאיות רק נשים שהן כבר אימהות לילדים וחד הוריות. היא רצתה לעשות שינוי בחייה ולהתחיל ללמוד.

"הכסף שנתנו לה אפשר לה להשלים תואר ראשון וכיום הא אקדמאית. היא אישה מקסימה שהתגלתה גם כאחראית ומאורגנת מאוד. בהתחלה היא נהגה לסמס לי אחרי כל זריקה שהיא קיבלה, אבל כשראיתי כמה היא אחראית, אמרתי לה שהיא לא צריכה לעשות את זה, כ