בעוד שחיילי חיל האוויר מפגיזים בעזה ועשרות אלפי מילואימניקים נערכו לקרב קרקעי, התנהלה לה חזית לחימה נוספת. על תקן הלוחמים: מאות סטודנטים זרים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. הנשק: הרשתות החברתיות, אתרי האינטרנט וכלי התקשורת. המטרה: להסביר לעולם ב-22 שפות שונות את עמדת ישראל במבצע עמוד ענן.

עוד ב-mynet:
עדות מעזה: "אנחנו חיים בין ייאוש לתקווה"
עדות מעוטף עזה: נושמים בין אזעקה לאזעקה
גם אתם שימשתם כשגרירי ישראל במבצע? ספרו לנו איך עשיתם את זה

חלק משמעותי בהסברה הזו צריך לזקוף לזכותו של ירדן בן יוסף, סטודנט מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, שזיהה את הצורך בעניין כבר ביום הראשון למבצע, והחליט על הקמת חמ"ל הסברה במכללה.

כשירדן העלה את הרעיון להקים את החמ"ל דחו אותו נציגי אגודת הסטודנטים בטענה שזו תהיה פעולה קצרה ואין טעם להשקיע בכך, אך ברגע ששוגר טיל לעבר תל אביב, ביום חמישי בערב, החליטו באגודה שהמיזם מחויב המציאות.

כבר למחרת ביום שישי, ההודעה על הקמת החמ"ל עברה מפה לאוזן, ועשרות סטודנטים זרים התגייסו למאמץ ההסברתי. אני פוגש אותו ביום ראשון בערב. "בארבעת הימים האחרונים ישנתי במצטבר אולי ארבע שעות", הוא מספר בעיניים דווקא נוצצות. "אבל זה בסדר, אני אוהב את זה. בכלל כשאני רואה את ההתגייסות הזו של כולם, זה מרגש אותי".

מאחוריו נמצאים עשרות סטודנטים שעסוקים בתרגום והעברת מסרים של דובר צה"ל ומשרד ראש הממשלה בכל שפה שרק תרצו. כצעד ראשון הקימו הסטודנטים אתר שנקרא ISRAEL UNDER FIRE שצבר עד כה כ-15 אלף לייקים, כאשר התכנים שבו הגיעו לכ-2 מיליון משתמשים תוך חמישה ימים. "המאמץ הלאומי שלנו הוא להפיץ את האמת", אומר ירדן.

יום ראשון בשעה 17:00, החמ"ל מלא עד אפס מקום. לפחות 70 סטודנטים ממדינות שונות בעולם יושבים ליד מחשבים, ובקומה השנייה של המבנה ישנם סטודנטים נוספים שהמקום פשוט היה צר מלהכיל.

החמ"ל מחולק לשלושה צוותים - צוות איסוף - בו יושבים סטודנטים שתפקידם לאסוף מידע מאתרים שונים באינטרנט ולהגיב עליו, צוות יצירת תוכן המורכב מתלמידי מגמות גרפיות שנועד ליצור תמונות תבליט, כגון תמונה של סלון הרוס בבית שנפגע מרקטה תחת הכיתוב "האם הייתם יכולים לחיות כך?", או התמונה המפורסמת המראה את טווח הטילים על פני מפות אחרות (למשל, כמה זה 40 קילומטר ברדיוס סביב ניו יורק?) וצוות שלישי שתפקידו הוא לתרגם כל מידע המגיע מדובר צה"ל וגורמים אחרים.

במרכז הבינתחומי קיימת תוכנית בינלאומית ובה 100 סטודנטים הדוברים 22 שפות שונות, יתרון מאוד יעיל כשרוצים שגם דוברי מנדרינית יקבלו תגובה לטענות על הרג ילדים.

יוקי לי, בת 22, החליטה להתנדב בחמ"ל מהרגע שנפתח. היא הגיעה למכללה מדרום קוריאה ולומדת פסיכולוגיה בתוכנית הבינלאומית. "מאז שהגעתי לישראל הבנתי שהמידע שאנחנו מקבלים מהתקשורת בדרום קוריאה שונה ממה שבאמת קורה", היא אומרת. מה שנתן לה את הפוש להצטרף לחמ"ל הייתה הפגנה נגד ישראל שהתקיימה בקוריאה.

"אני מתביישת לומר את זה, אבל אכן הייתה שם הפגנה 'לעצור את ההתקפה' על עזה. הבעיה טמונה בהבנה שלהם. אין כאן התקפה על עזה. אנשים פשוט קוראים את הכותרת - ישראל תוקפת בעזה - ולא קוראים את כל הכתבה. המידע לא תמיד מסולף, אבל הכותרות נועדו למשוך אנשים וזה מה שאנשים רואים ומגיבים עליו. מהסיבה הזו, אם הייתי עכשיו בקוריאה יכול להיות שהייתי מצטרפת להפגנה אנטי ישראלית".

לפני שיוקי הגיעה הנה היא ידעה מעט מאוד על ישראל. "כל מה שידעתי על היהדות היה סיפורה של אנה פרנק, כי קראנו את הספר", היא אומרת, "לא ידעתי שישראל היא המדינה היהודית היחידה על כדור הארץ, וגם לא על המאבק עם הפלסטינים. קוריאנים לא יודעים במי הם תומכים.

"הם לא יודעים שיש פלסטינים ויש חמאס. אם הם תומכים בפלסטינים, זה כי הם רוצים שתהיה להם מדינה. אבל החמאס הוא ארגון טרור וכשאנשים קוראים 'ישראל, די לתקוף את החמאס', זה מאוד מביש".

את סופי אמיק, 23, יהודייה מצרפת שלומדת תקשורת שנה שלישית, אני מוצא כשהיא מתרגמת מסר שעלה בדף באנגלית, לצרפתית. היא הגיעה לישראל ממרסיי בעקבות תוכנית "מסע" שמביאה צעירים יהודיים להתנדב בישראל. היא התנדבה כאן במשך מספר חודשים בחלוקת מזון וציוד לנזקקים וחזרה למולדתה בצרפת.

מה שגרם לה לעלות ארצה, היה מסע למחנות ההשמדה בפולין. "במצעד החיים הבנתי שאני רוצה לחיות בארץ היהודים", היא אומרת השבוע. "מאוד אהבתי את ישראל, את האנשים החמים כאן ואת החופש להיות יהודייה".

לסופי יש לא מעט חברים מוסלמים מצרפת, שאותם היא מנסה לשכנע בצדקת המבצע. "החברים המוסלמים שלי לא שונאים את ישראל, אחרת לא הייתי חברה שלהם, אבל להרבה מהם יש נקודת מבט נאיבית על המצב. הם רוצים שההרג בעזה ייפסק. את מה