מאז שהייתה ילדה הקדישה הילי דורון מהרצליה שעות רבות מחייה לנתינה לחברה. היה לה ברור שבתנועת "הנוער העובד והלומד" אליה הצטרפה בגיל הנעורים היא לא תישאר חניכה אדישה, ומהר מאוד הפכה למדריכה מובילה ונערצת.

עוד ב-mynet:
"הבת שלי מתה בטיול בגלל ג'וינט"
אם הנערה שנאנסה: "הילדה הפסיקה לתקשר"
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

הדחף שלה לתת לאחרים המשיך גם כשסיימה את לימודיה והחליטה להמשיך לשנת שירות בקהילה, במסגרתה הדריכה בני נוער באשדוד. למרות שהיא באה ממשפחה חילונית, הילי בחרה לצאת לשנתיים שירות לאומי על פני הצבא. בשירות לאומי, הסבירה לחבריה, התרומה שלה לחברה תהיה משמעותית יותר.

בסוף החודש הייתה אמורה לסיים שנתיים של שירות מלאות עשייה. היו לה תוכניות רבות, לטיול בחו"ל, ללימודי חינוך ואפילו להקמת פנימייה לנוער בסיכון, אבל בשבוע שעבר, במהלך טיול של בנות השירות הלאומי ברמת הגולן, כל החלומות התנפצו כשהיא התמוטטה לפתע, ומתה.

"היא הייתה הדבק של המשפחה", סיפרה השבוע בכאב ל-mynet אמה נירית, "היא איחדה את כולנו. היה לה חשוב שהאנשים מסביבה ירגישו טוב. האכפתיות לגבי האחר זה מה שבלט ביותר אצלה".



מוות בצהרי היום
בסוף החודש הילי הייתה אמורה לחגוג יום הולדת 22 ובד בבד להתחיל לתכנן את הטיול הגדול עליו חלמה. במקום זה הובאה לקבורה ביום ראשון השבוע, בדיוק ביום הולדתו של אביה רנן. הילי נקברה בקבורה חילונית בקיבוץ במרכז הארץ, בסביבה ירוקה, צבע שהיה אהוב עליה, לדברי בני משפחתה.

המקרה אירע ביום השני לטיול בשעת צהריים, בעת שהקבוצה שהתה בנחל זוויתן. הילי חשה ברע וכעבור זמן מה מצבה התדרדר עד שאיבדה את הכרתה. כל הניסיונות לבצע בה פעולות החייאה עלו בתוהו. כעת ממתינים במשפחתה לתוצאות נתיחת הגופה לקביעת נסיבות המוות, אך ההערכה היא כי היא מתה כתוצאה מהתייבשות.

את הבשורה הקשה על מותה שמעו אחיה נמרוד בן ה-17 ודודתה נועה, שמיהרו לחפש את האם נירית ולבשר לה. אביה של הילי שהה בכנס מוזיקלי באיטליה, במסגרת חברותו בלהקת זמר, ואחותה ליאור בת ה-24 הייתה בטיול באוסטרליה.

"נציגים של השירות הלאומי הגיעו לבית המשפחה וביקשו לדבר עם נירית האימא", נזכרה נועה ששהתה בבית המשפחה, "הם לא רצו להסביר מה קרה. יצרנו קשר טלפוני עם נירית. הם אמרו לה שהילי נפצעה וביקשו שתגיע הביתה".

האם נירית נבהלה מאוד. "עברו לי כל מיני סרטים בראש", היא משחזרת השבוע, "ידעתי שטוב זה לא יכול להיות. מהרגע הראשון הבנתי שקרה משהו, אבל קיוויתי שזו רק תאונה".

כשהתברר גודל האסון מיהרו בני המשפחה להשיג את האב ששהה באיטליה ואת האחות ליאור באוסטרליה. הם אותרו ובסוף השבוע שעבר שבו לארץ. "זו הייתה שעת בוקר מוקדמת", מספרת ליאור על הרגעים בהם התבשרה על האסון. "התעוררתי לעוד יום רגיל וראיתי שיש לי כמה הודעות בטלפון מאימא שביקשה שאחזור אליה בדחיפות. במקביל ראיתי שאבא שלי שלח לי הודעה באמצע הלילה בפייסבוק. הרגשתי שמשהו לא בסדר. התקשרתי לאימא והיא סיפרה לי מה קרה. הייתי בהלם מוחלט. לא האמנתי".

לדברי ליאור היא ואחותה היו בקשר שבועי בהתכתבויות בפייסבוק ובסקייפ. הפעם האחרונה שנפגשו הייתה לפני ארבעה חודשים, כשליאור ביקרה בארץ. ליאור מספרת כי בשנים האחרונות, בהן עוד התגוררה בארץ, הקשר ביניהן הלך והתחזק. "הילי הייתה אחות מדהימה. ישנו באותו חדר עד שהיא הייתה בת 12. כמו הרבה אחיות גם אנחנו רבנו כשהיינו קטנות, אבל היא הייתה חזקה יותר ותמיד ניצחה אותי", היא נזכרת בחיוך. "בשנים האחרונות הפכנו לחברות ממש טובות. שיתפנו זו את זו בהרבה דברים ותכננו שבפברואר היא תבוא אליי ונטייל יחד בניו זילנד".

לשתי האחיות היה גם חלום משותף. "הילי מאוד אהבה לצייר והייתה מאוד יצירתית", מוסיפה ליאור. "היה לנו טעם מאוד מיוחד בבגדים בסגנון הודי כזה. רצינו לקחת את הכישרון שלה ולפתוח ביחד חנות בגדים קטנה".

נתינה עצומה
הילי למדה בשנותיה הראשונות בבבית הספר היסודי בקיבוץ גליל ים והמשיכה בחטיבת הביניים 'בן גוריון' ובתיכון 'הראשונים' בהרצליה. חברת ילדותה, חן, שהייתה איתה בשנת השירות בקהילה באשדוד, סיפרה על חברה שכל כולה נתינה. "הילי כל הזמן הייתה עסוקה בחינוך ובנתינה לבני נוער. היא רצתה לחנך אותם לאחריות והדדיות", סיפרה חן, "כזאת הייתה הילי. אמנם בית הוריה הוא ביתה הרשמי, אבל ללא ספק הבית האמיתי עבורה היה הקן של 'הנוער העובד והלומד' בהרצליה. העשייה בתנועה מילאה את חייה.

"מגיל צעיר היה לה חלום להקים פנימייה לנוער בסיכון. היא רצתה לתת מסגרת לאנשים שהמערכת הפורמלית פלטה אותם או שהם נפלטו ממנה. זה היה
החלום הגדול שלה".

כשהגיע זמנה להתגייס החליטה הילי להמשיך ולתת מעצמה במסגרת החינוכי