כבר 131 ימים שאברהם ראובן (56) כלוא בביתו שבהרצליה. מדי יום הוא מביט אל העולם שמחוץ לדירתו הקטנה ומחכה. מחכה שמישהו יעזור לו בתיקון המעלון, שהותקן בבניין בו הוא מתגורר על ידי משרד השיכון. עיריית הרצליה ניסתה לסייע ושלחה אליו מתנדבים שיסייעו לו לרדת במדרגות, אך אלו התייאשו ואברהם נותר בביתו, יושב מול הטלוויזיה בחוסר מעש.

עוד ב-mynet:
בגלל כיסא הגלגלים: לנכה אין מקום בתיאטרון
הנכים תובעים את העיריה: "מדוע העיר אינה מונגשת?"
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

זוחל למטה
ראובן, נשוי ואב לילד, מרותק בשנים האחרונות לכיסא גלגלים ונאלץ להיעזר במעלון מיוחד, אותו התקין משרד השיכון, בכדי לעלות ולרדת מדירתו אשר ממוקמת בקומה השנייה בבניין בשכונת יד התשעה בו הוא מתגורר.

"14 שנים אני מרותק לכיסא גלגלים, בעקבות מחלה", מספר ראובן בכאב. "בהתחלה משכתי את הרגל, אך בעקבות ניתוחים שעברתי מצבי הרפואי והפיזי הורע. עד לשנת 1999 הלכתי בעזרת קביים ונפלתי לא פעם על הכתפיים ופעם אחת אף קרעתי את שריר הכתף. בשלב מסוים, כבר לא יכולתי למשוך את הגוף ועברתי לכיסא גלגלים".

בתחילת חודש מרס שבק המעלון חיים ואיתו גם אורח החיים העצמאי של ראובן. לדבריו, מאז, יצא מפתח ביתו רק כ-5-6 פעמים, בעזרת סיוע. בפעם היחידה שיצא בכוחות עצמו עשה זאת בזחילה.

"הייתה פעם אחת שזחלתי במורד המדרגות לצורך תיקון המכונית", הוא אומר. "לא הנעתי את הרכב שלי כבר מספר חודשים והייתי צריך לקחת אותו לחידוש רישיון הרכב. רציתי להיות נוכח כשהגיע המכונאי כדי לעבוד על הרכב, כך שירדתי שתי קומות בזחילה ועליתי בזחילה".

ביורוקרטיה מתמשכת
לדבריו של ראובן, כבר בחודש מרס, כאשר התקלקל המעלון, נשלחה פנייה למשרד הבריאות בבקשה להתקנת מעלון חדש, אולם רק לאחר מספר חודשים התקבלה תשובה, לפיה הנושא הועבר לטיפול משרד השיכון . לדבריו, מדובר בסחבת והוא אינו מבין מדוע עליו לחכות מספר חודשים לתשובה לפיה הנושא עבר לטיפול גורם אחר. בנוסף, טוען ראובן שגם לאחר שהנושא עבר לטיפול משרד השיכון, התשובה לה המתין איחרה לבוא.

"לפני כחודש אמרה לי אחת העובדות הסוציאליות שהתיק שלי ביד שלה וביום ראשון הוא כבר עולה לוועדה. מאותו יום ראשון לא שמעתי ממנה כלום, עד השבוע, כאשר התקבלה החלטת הדחייה".



בזמן שהמתין לתשובת הוועדה, ניסה ראובן לפנות לחברי כנסת ולגורמים שונים בבקשת עזרה, בהם גם ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן. "כשהגשתי בקשה להחליף את המעלון שלחתי מכתב לראש העירייה, בבקשה שתסייע לי בנושא", הוא מספר. "ראש העירייה הגיעה לבקר אותי לאחר יומיים ואמרה שיעזרו לי כמה שאפשר ובאמת, בתיווך העירייה הגיעו אנשים מטעם ארגון מתנדבים, שהתנדבו להוריד אותי פעמיים בשבוע. כשהם ראו שזה הולך להיות הליך קבוע וארוך הם הפסיקו לבוא. חשבתי שהם יורידו אותי כל זמן שאין לי מעלון, אבל אחרי חודש הם אמרו שהם לא יכולים יותר".

במשך 53 שנים מתגורר ראובן בדירת ילדותו. דירה צנועה בת שלושה חדרים אותה קיבל במתנה מהוריו. לדבריו, המגורים בקומה השנייה מקשים עליו, אולם ניסיונותיו בעבר להחליף דירה כשלו.

"כבר לפני מספר שנים פניתי למשרד השיכון בבקשה להחליף דירה בגלל המדרגות", הוא מוסיף. "את הבית הזה קיבלתי בירושה מההורים שלי שרצו לעזור לי, אך למעשה קברו אותי. אמרו לי שיש לי דירה משלי אז שאמצא דרך להסתדר, אבל אני לא יכול. מחיר הדירה הזו הוא אפסי, אני לא עובד ולא מקבל הלוואות. אין לי יכולת למכור את הדירה ולרכוש משהו אחר.

"עכשיו גם אין לי מעלון, אז שייקחו את הדירה וייתנו לי דירה אחרת, אי אפשר להשבית אותי לכל החיים פה. בשנת 1998, אושרה בקשתי להתקנת מעלון והדבר אפשר לי להיות נייד. קמתי בבוקר, יצאתי החוצה, ביקרתי חברים ולקחתי את הבן שלי לבית הספר. מאז שהמעלון התקלקל אני לא עושה כלום. אני מעביר את הזמן בצפייה בטלוויזיה או מתווכח עם אנשים ממשרד השיכון וממשרד הבריאות בטלפון.

"אני אדם שומר חוק והמדינה חשובה לי מאוד. אבל ברגע שאראה שאין לי שום סיכוי אחר, אני לא אחשוב פעמיים ואנהג באלימות. אני מעדיף לשבת בבית סוהר
מאשר לשבת במעצר בית. איזה טעם יש לחיים שלי? גם לסבלנות שלי יש גבול".

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר: "לאברהם ראובן אושר מעלון בשנת 1998. כל מי שמקבל מעלון חייב לבטח אותו ולהיות אחראי עליו. מר ראובן הפסיק את הביטוח לפני כ-5 שנים ולא טיפל בתחזוקה ולכן המעלון מושבת. לפי הכללים, אנחנו מאשרים מעלון רק פעם אחת. באפשרותו של מר ראובן לערער בפני הוועדה העליונה והדבר הוסבר למרפאה בעיסוק. כל בקשה אחרת של המבקש (כמו, למשל, החלפת דירה), דורשת פנייה מסודרת שבה תפורט הבקשה הספציפית ויצורפו כל המסמכים והיא תידון לפי הכללים".

ממ