מי שהזדמן ביום ראשון האחרוןשעבר לעבור בהרצליה ברחוב סוקולוב המנומנם בשעות הערב, בוודאי לא האמין למראה עיניו.

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השרון"

קרוב ל-500 אנשים התקבצו ברחבת הכניסה לפיצריית "סלסטה" המקומית, עם בירה קרה ביד אחת ומגש של פיצה ביד השנייה, עמדו וצפו במסך עליו הוקרן משחק הגמר בין אורוגוואי לפרגוואי בטורניר הקופה אמריקה. לפי הקולות שבקעו מהוובוזלה, לא היה קשה לנחש - אורוגוואי ניצחה את יריבתה והוכתרה כאלופת טורניר קופה אמריקה 2011.

הבית של הקהילה
בימים שבשיגרה מכילה הפיצרייה הקטנה כשבעה מקומות ישיבה בלבד בחלל הפנימי ועוד כ-25 מקומות ברחבה החיצונית. מאות אנשים העומדים בכניסה נחשבים בהחלט למחזה נדיר.

אלא שהמסעדה המקומית כבר מזמן יצרה לעצמה שם של שוברת שיגרה ומשנה אווירה ובעוד ששאר עמדות המזון המהיר הפזורות ברחבי העיר בחרו להשקיע מאמציהן במכירת כמה שיותר אוכל, הפכה "סלסטה" למקום מפגשם הקבוע והבלעדי של חברי קהילת עולי אורוגוואי בשרון.

"בירה, פיצה וכדורגל. לא צריך יותר כלום", מסביר פנצ'ו מסדו (36) הבעלים של סלסטה. הוא עלה לישראל בשנת 1993 במטרה לעבוד כטבח באחת מרשתות המזון בארץ והיה בצוות שהקים את "פיצה מטר".

מסדו התאהב בישראל והחליט לעזוב את ביתו ולעלות לארץ. "כמוני גם הרבה אחרים עזבו בהמשך את דרום אמריקה ובאו לישראל. זה קרה בשנים 2001 ו-2002, בגלל בעיות הכלכלה שהיו שם", הוא מסביר.

לאחר תקופת התאקלמות החליט מסדו לפתוח עסק משלו. זה קרה לפני שלוש שנים, וכך נולדה "סלסטה". אלא שמסדו, שהגיע מהתרבות הדרום אמריקאית החמה והשמחה, ידע שהעסק שלו יהיה הרבה יותר מאשר עוד מקום לממכר מזון והחליט להכניס לתוכו את אהבתו הגדולה - הכדורגל. "זה הדבר שמבחינתי מחבר את האנשים ובניתי את המקום סביבו".

לגבי השם שנבחר למקום, למי שחושב שמדובר בשמה של טלנובלה, מסדו ממהר לתקן: "זה השם של הנבחרת שלנו. גם הצבעים של המקום, תכלת ושחור, הם אמנם לא שגרתיים, אבל אלו הצבעים של הנבחרת - החולצה בתכלת והמכנסיים בשחור".

אווירת כדורגל
"הפיצה יוצרת אווירה מאוד מיוחדת למי שהגיע במקור מאורוגוואי", מסביר גארי וילדבאום (27), סטודנט מהמרכז הבינתחומי בהרצליה המתגורר בעיר. "היא נותנת תחושה כאילו הצופה נמצא באצטדיון סנטנריו. זו ממש תחושה של העם משם ולא ישראלים שאוהדים את אורוגוואי. ממש כמו בסנטנריו. הפיצה מעולה וגם הבירות מזכירות את הטעם של אורוגוואי. כולם מגיעים עם החולצות וזו ממש חגיגה".

וילדבאום שעלה בגיל שנה לארץ עם משפחתו מספר על האווירה המיוחדת שנוצרה בין חברי הקהילה המתגוררים בשרון, אווירה שבאופן טבעי מגיעה לשיאה בערבי כדורגל. "כל פעם שיש משחק אנחנו פותחים שולחן בבית. אבא שלי קורא לכל החבר'ה, יש אווירה של משחק דרבוקות ו-וובוזלה.

"יש לנו קהילה גדולה באזור. הרבה מהם מגיעים לפיצה והכדורגל הוא סוג של מפגש מחזור בשביל כולם. יש גם הרבה קבוצות דרך הפייסבוק שמתארגנות והכול בעיקר סביב הכדורגל. פנצ'ו עצמו הוא מאורוגוואי, הוא קשור לעם, תמיד יש לו חולצות של הנבחרת, דגלים ואווירת כדורגל ובגלל זה כולם באים לראות את המשחק".

כבוד השגריר
אבל לא רק המשפחות המקומיות מגיעות למקום המפגש המאולתר שכבר הפך לקבוע. גם הסגל הדיפלומטי של אורוגוואי בישראל מרגיש שהפיצרייה היא חלק מביתו. בתקופת המונדיאל היה זה אלברטו רודריגז, קונסול אורוגוואי בישראל, שהגיע יחד עם פמלייתו לראות את נבחרתו האהובה מנצחת את נבחרת דרום אפריקה בתוצאה 3-0.

הפעם היה זה שגריר אורוגוואי בישראל, ברנרדו גריבר שהגיע. זה אמנם קרה לקראת סוף המשחק כי גריבר העדיף להיות בבית למקרה שהנבחרת תפסיד והוא ישקע בעצבות, אבל כשהבין שהניצחון כבר מובטח, מיהר להגיע ולחגוג יחד עם בני הקהילה.

גריבר: "ביקרתי ב'סלסטה' בפעם הראשונה שבועות ספורים בלבד לאחר שהגעתי לארץ ושמעתי על המקום. מאז אני מקפיד לשוב פעם אחר פעם ליהנות שם. זה מקום נהדר עם אוכל טעים שמחזיר אותי ואת כל מי שבא איתי לאורוגוואי ומעלה זיכרונות טובים משם. זה גם מקום שאליו ישראלים מגיעים כדי להכיר יותר טוב את אורוגוואי ואני מקווה שיגיעו עוד. זה הפך ממש למקום מפגש עבור הקהילה מאורוגוואי. כולנו מרגישים שם בבית".

"הצלחתי להביא איתי חלק קטן מאורוגוואי לישראל", מסכם מסדו בגאווה, "התחלתי לשדר משחקים במוקדמות המונדיאל, להביא הופעות של ריקודי סלסה וסמבה ולפנות גם לקהל המקומי וגם לקהל מאורוגוואי. כשפתחתי אנשים לא ידעו בכלל איפה נמצאת אורוגוואי. היום ילדים קטנים באים ומדברים איתי עליה, שואלים שאלות וסופגים חלק מהתרבות שלנו. המקום הפך ממש לבית הכנסת של כל מי שהגיע מאורוגוואי, ואנשים מצליחים להרגיש אותה קרוב אליהם".