דניס הנובר הוא ללא ספק אמן הלחימה מספר אחת בארץ ובעל שם עולמי בתחום, אבל לקרב שהוא עובר בימים אלה אף אחד לא הכין אותו. מי שפיתח את שיטת אמנות הלחימה 'דניס הישרדות' נמצא עכשיו בקרב הישרדות מול עיריית הרצליה שהגישה נגדו השבוע תביעה בבית המשפט בטענה כי מאז שהסתיים תוקפו של חוזה חכירה בין הצדדים, לפני שבע שנים, הוא אינו משלם דמי שכירות ועל כן היא מבקשת לפנותו.

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק שלנו

העירייה הגישה לאחרונה תביעה לבית המשפט בדרישה להוציא לו צו פינוי. הנובר נפגע עד עמקי נשמתו. כמי שדוגל בדרכי נועם ופיוס, הוא ציפה לטענתו כי המשא ומתן בינו לבין העירייה ייפתר בין הצדדים, אך מאז שגילה כי הנושא התגלגל לפתחו של בית המשפט הוא כועס, ומשתומם כלא מאמין. לא מאמין, לדבריו, איך דווקא הוא, שחינך דורות של תלמידים בעיר ותרם ממרצו לא מעט בהתנדבות, הופך בעיני העירייה ל"עבריין".

חוק זה חוק והעירייה מחויבת לדרוש דמי שימוש על המבנה, אבל הנובר (73), לא מתכוון לטענתו לוותר. "אני לא אצא מכאן חי. המקום הזה הוא החיים שלי", הוא אומר. "נתתי את חיי למען הרצליה ולמען המדינה, אני לא מבקש טובות מאף אחד, רק את הכבוד המגיע לי. בכל מקום אליו אני מגיע בארץ ובעולם מכבדים ומוקירים אותי, ודווקא בעיר שלי, רוצים לסלק אותי".

חוכמת רחוב
הנובר החליט ללמוד ג'ודו כדי להגן על עצמו ולהפוך ללוחם וכשהפך למומחה רציני בתחום החליט להביא את התורה כולה לישראל. הוא הצטרף לתנועת הנוער "השומר הצעיר" שפעלה בדרום אפריקה, שם גם הכיר את אשתו.

תוך זמן קצר הוא הפך לחבר בנבחרת דרום אפריקה לג'ודו ואף הוכתר כאלוף המקומי במשקלו. בשנת 1958 פתח את המכון הראשון לג'ודו ולהגנה עצמית בדרום אפריקה וכשנתיים לאחר מכן עלה לארץ. אחרי שש שנים הוא קיבל הצעה מהפדרציה היהודית להקים מכון גדול בתל אביב וכך בעצם הגיע לשכונת שביב בהרצליה.

הנובר פתח מכון לאמנויות לחימה בתל אביב ומיד לאחריו פתח שישה מכונים בהרצליה ובהמשך, בבאר שבע ובמקומות נוספים בארץ. היום למעלה מ-20 מכונים ברחבי הארץ
מלמדים את שיטת הלחימה אותה פיתח וזאת, בנוסף למכונים נוספים בעולם.

"בשבילי, כבוד זה הכל וזה מה שאני מחנך את החניכים שלי. כבוד למדינה, כבוד לזולת, כבוד למשפחה".

סכסוך מתמשך
לפני 28 שנים, פנה ראש עיריית הרצליה דאז, יוסף נבו, בהצעה להנובר, להקים מכון אמנויות לחימה בהרצליה, על קרקע עירונית, תמורת לימוד בני נוער בהתנדבות. "הוא רצה שאקים מכון בעיר ואמר שאם אשיג תורמים להקמת המכון, הוא יקצה לי את הקרקע".

הנובר השיג את התורמים והקים את המכון שנמצא עד היום בשדרת שבעת הכוכבים סמוך לתחנת כיבוי האש. על פי חוזה החכירה שנחתם בין העירייה לבין הנובר, קיבל הנובר לידיו את המקום למשך 20 שנה. בתמורה למדו אצלו אלפי תלמידי הרצליה את אמנות הלחימה הייחודית והגנה עצמית כחלק ממערך הלימודים הרגיל.

בשנת 2003 הסתיים הסכם החכירה ומאז מבקשת העירייה על פי חוק דמי שימוש על הקרקע או את הנכס בחזרה.

"קיבלתי תמיכה מכל ראשי המדינה ובכירי המשק הישראלי. ראש העירייה הבא, אלי לנדאו, תמך תמיכה מלאה בפעילות שלנו למען בני הנוער בעיר. חינכתי והדרכתי את בכירי הצבא, הלוחמים, המוסד והשב"כ. השם שלי הולך לפניי בעולם ורק בעיר שלי זורקים אותי בלי שום כבוד לכל מה שעשיתי".

להנובר יש בטן מלאה על ראש העירייה יעל גרמן. "בשנת 2003 קיבלתי ממנה את תואר יקיר העיר. היא כתבה לי שהתואר ניתן לי בזכות פועלי למען העיר ולמען ילדיה ותלמידיה ושלושה חודשים אחר כך היא כבר שלחה לי מכתב על כך שבעירייה החליטו להפסיק את הפעילות שלי עם בתי הספר. אחר כך התחילו להגיע פתאום בקשות לתשלום דמי שכירות על הנכס. נכס שאני הקמתי. נכס שהוא מוסד עולמי. נכס שבו חונכו וגדלו ילדים מכל הארץ במשך עשרות שנים".

מתבייש ביעל גרמן
לפני כשבועיים, לאחר שבמהלך השנים לא הצליחו העירייה והנובר להגיע לכדי הסכמה, ובעקבות דרישת העירייה כי הנובר ישלם לעירייה דמי שכירות חודשיים בסך 4,400 דולר, הגישה כאמור העירייה עתירה לבית משפט השלום בהרצליה.

במסגרת העתירה, בה דורשת העירייה מבית המשפט כי יוציא צו פינוי למקום, נטען כי העירייה היא בעלת הנכס וכי הנובר מפר את זכויותיה במקום. עוד טוענת העירייה, בעתירה שהוגשה, כי החוזה בין הצדדים פג כבר בשנת 2003 ולמרות זאת מסרב הנובר להחזיר את הנכס לרשות העירייה ואף מסרב לתת לשמאי מטעם העירייה לבצע שמאות במקום כדי לקבוע את שווי דמי השכירות.

הנובר טוען מנגד כי ניסה, במשך שנים, להגיע לפשרה עם העירייה אך נתקל בחומות של התנגדות. "אני רק רוצה שייעשה כאן צדק", הוא טוען בלהט, "כל השנים נתתי ואני עדיין נותן מהלב שלי למען העיר, למען הילדים, למען החינוך