עד לפני חמש שנים התנהלו חייהם של מאיר וגלית (השמות בדויים) מהרצליה, הורים לארבעה ילדים, על מי מנוחות. למאיר היה עסק עצמאי בעיר באמצעותו פרנס את יקיריו וגלית גידלה את הילדים. אך שיגרת החיים הרגועה הופרה ערב אחד כאשר מאיר הותקף במהלך שוד בעסק של חברו.

מאז שנפצע הידרדר מצבה הכלכלי של המשפחה, והיום כשהם עומדים בפני גירוש מדירתם ועדיין מחכים לדירה לה הם זכאים ממשרד השיכון, הם רק מבקשים דבר אחד: להתקיים בכבוד.

"היה לי עסק יציב שפרנס אותנו", סיפר השבוע מאיר. "הכל השתנה באותו ערב. הלכתי לבקר חבר. פתאום שמעתי אותו צועק לעזרה. שני שודדים רעולי פנים דקרו אותו וניסו לחטוף את התיק שהיה בידו. מיד רצתי אליו כדי להציל אותו והם חתכו אותי בפנים. מהמצח עד אמצע הלחי דרך העין". מאיר טופל בבית החולים ונותר שם עד סיום שיקומו.

"באותו הרגע התחיל הסיוט שלנו. הביטוח הלאומי לא הכיר בפציעה כתאונת עבודה, מכיוון שהיא לא התרחשה בתוך העסק שלי". בזמן שהוא מחלים בבית החולים נכנס העסק שבבעלותו לקשיים עד שלא נותרה למאיר ברירה, אלא לסגור אותו.

"במשך ארבע שנים נאלצנו לחיות מקיצבת הבטחת הכנסה בלבד. הגענו לפת לחם. לא יכולנו לשלם על הדירה שהתגוררנו בה ומצאנו את עצמנו ברחוב. רק בשנה האחרונה הכירו בי כנכה וכעת אנו חיים מקיצבה של 5,140 שקלים בחודש וסיוע בשכר דירה אותו מעביר לנו משרד השיכון על סך 1,550 שקלים.

"בשנה האחרונה אנחנו שוכרים דירה ועכשיו גם את זה בעל הדירה רוצה להעלות, כך שלא נוכל להישאר בה ושוב נגיע לרחוב. אנחנו רק רוצים לעמוד על הרגליים ולגדל את ילדינו בכבוד, אבל זה בלתי אפשרי".

לאחר אינספור פניות ובקשות לסיוע ממשרד השיכון ומעיריית הרצליה, מאשימים היום בני הזוג את הממסד במצבם הקשה. "מבטיחים לנו דברים ולא מקיימים. מסתכלים לנו בעיניים ומשקרים. במשרד השיכון אמרו לנו שאנחנו הראשונים בתור לקבל דירה באזור וזה לא קרה. לאף אחד לא איכפת. אני כבר לא יכול לישון בלילה ולא מתפקד מרוב דאגות. אנחנו נלחמים יומיום על הקיום שלנו".

ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "אין לנו כיצד לסייע, שכן אין דירות פנויות שניתן להציע למשפחה. עליהם לנסות לשכור דירה עד אשר תתפנה דירה ציבורית" .

מעיריית הרצליה נמסר: "העירייה עושה ככל שביכולתה על מנת לסייע למשפחה, אך החוק קובע כי העירייה יכולה לתת סיוע כספי רק אם ניתן ונחתם חוזה השכירות".