מדי שנה, לקראת יום הזיכרון, מוציא לאור ארגון "יד לבנים" חוברת שכוללת שירה וסיפורת פרי עטם של בני המשפחות השכולות, המבטאת את רחשי לבם ומשמרת את זכר הנופלים. השנה הצטרף לחוברת שיר של ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן, שבמשך שנים סירבה לדבר על בנה אייל שנפל בתאונת אימונים במהלך שירותו הצבאי.

השיר שכתבה, "לא ידענו שהזמן קצוב", מתאר בכאב את ההתפכחות של גרמן לאחר האובדן הגדול.
"אסור לבזבז אף רגע וצריך לנצל כל דקה. ולא ידעתי לנצל, וכל כך בזבזתי", כותבת ראש העירייה לבנה.

אייל, בנם של יעל ויוסף גרמן, נולד ב-7 בנובמבר 1968 ברמת גן. כשהיה בן 11 עבר עם משפחתו להרצליה, שם למד בבית הספר היסודי "לב טוב" ואחר כך בתיכון "ראשונים", בו סיים את לימודיו ב-1986.

עם גיוסו לצבא, באמצע פברואר 1987, חל בו שינוי קיצוני. אייל בחר לשרת ביחידה קרבית, משום שהאמין כי זו הדרך הנכונה לשרת את ארצו. "אני מגן על המדינה ועליי לעשות זאת ברצון וביעילות, בלי לחשוב על היום הבא", כתב בחיבור בכיתה י"ב.
הוא סיים את הטירונות כחניך מצטיין והפך לדמות מרכזית ואהובה בקרב חבריו ומפקדיו בגדוד "רותם" בגבעתי. תשעת חודשי שירותו בגבעתי היו מהמאושרים בחייו. במשפחתו מספרים כי היו לו תוכניות להמשיך לקצונה ולאחר מכן ללמוד אסטרו-פיסיקה באוניברסיטה. תוכניות אלו נגדעו כאשר נהרג בתאונת אימונים ב-17 בנובמבר 1987. אייל, שהובא למנוחות בבית העלמין בהרצליה, הותיר אחריו הורים, אח, גיא ואחות, לילך.

להלן השיר שכתבה גרמן ומופיע בחוברת:

לא ידענו שהזמן קצוב
ואתה לא למדת ליהנות
אתה שלא התחלת לחיות
חיית כדי למות.

ולי לא אמרו שהושאלת
רק 19 שנה יש לך,
רק 19.

ולא ידעתי לנצל
וכל כך בזבזתי
ולא ידעת לבקש
ולא לקחת

נחבאת בעולם
כאילו לא שייך,
נפלא ואצילי.

ורק אנחנו נדע ונזכור
ונבקש סליחה
שלא ידענו שהזמן קצוב

ואסור לעמוד על קטנות
ואסור לבזבז אף רגע
וצריך לנצל כל דקה.

אבל אנחנו לא ידענו
שהזמן קצוב,
וכל כך הרבה בזבזנו