שבוע שעבר, בהקרנת הבכורה הישראלית של הסרט "הולי" בסינמטק בתל אביב, ישבה עדי עזרוני באחד הספסלים האחוריים באולם החשוך, נרגשת במיוחד. למרות שהסרט עליו היא חתומה כמפיקה כבר הוצג בארצות הברית וזכה לשבחים, הפעם הזאת הייתה עבורה חוויה יוצאת דופן.

"הפרמיירה בארץ הכי ריגשה אותי", היא אומרת השבוע. "זה הרגיש הכי נכון, הכי חם והכי מקסים. עם ההורים שלי, עם כל הדודות והחברים. זאת תחושה של סגירת מעגל. מעין חותמת שאני מקבלת. זה כמו שהיו עליי כתבות ב'ניו יורק טיימס', אבל זה לא אותו דבר כמו כתבה בעברית במקומון בישראל, שהמשפחה רואה ויכולה להגיד: 'אהה, הילדה הצליחה'".

והילדה, שהיא כבר בת 31, בהחלט הצליחה. עזרוני הצליחה להשתחרר מהמשבצת המסרסת של כוכבת ערוץ הילדים ולהתמקם בכורסת המפיקה. לזכותה עומדת עכשיו הפקת שני סרטים ששניהם עוסקים בסחר ילדות למטרות מין: סרט עלילתי בשם "הולי" וסרט דוקומנטרי בשם "רדלייט", שבו היא מתפקדת גם כבימאית. הסרטים צולמו בקמבודיה, שבה 50 אלף ילדות עוסקות במתן שירותי זנות, ונוגעים בבעיה כלל עולמית לפיה 1.5 מיליון ילדות ברחבי העולם משמשות כשפחות מין.

עזרוני לא תכננה את השינוי הזה מראש. בגיל 24, לאחר שכל זאטוט ישראלי זיהה אותה כאחת הכוכבות הנערצות של ערוץ הילדים, היא החליטה לעזוב את הרצליה ולנסוע לניו יורק כדי ללמוד משחק ולנסות קריירה בינלאומית. בהשוואה לעמיתיה שניסו את מזלם בחו"ל, לעזרוני אמור היה להיות קל יותר בהתחשב בכך שהשליטה שלה בשפה האנגלית מצוינת, כולל מבטא אמריקאי, לאחר שבילדותה חייתה במשך חמש שנים בארצות הברית.

במשך שנה למדה עזרוני משחק בסטודיו ע"ש סטלה אדלר, כשבמקביל נענתה להזדמנות שנקרתה בדרכה. "עודד מנשה הציע לי להיפגש עם גיא יעקובסון, אז איש עסקים ישראלי-אמריקאי שהתעסק גם עם תסריטים. נפגשנו לקפה בניו יורק, והוא סיפר לי שהוא חזר ממזרח אסיה שם פגש חבורת ילדות שעוסקת בזנות. זה זיעזע אותו, והוא רצה לעשות משהו בעניין. זה כל-כך עניין אותי עד שאמרתי לו שאני מוכנה להיות נערת המים בצוות ההסרטה, רק כדי להיות חלק מהפרויקט הזה".

במקום נערת המים החלה עזרוני לעבוד בהפקה, ויחד עם יעקובסון גייסה תקציבים, הביאה משקיעים וליהקה שחקנים לפרויקט. הסרט צולם בקמבודיה לפני שלוש שנים, וזכה לשבחים, ביניהם פרס משרד החוץ האמריקאי - "הגלובל הירו". עזרוני ויעקובסון אף הקימו ארגון בינלאומי בשם "רד לייט צ'ילדרן", שמטרתו ליצור מערכת חוקתית שתסדיר הסגרה בינלאומית של עברייני סחר ילדים.

דבר אחד טוב קרה במהלך החוויה המפוקפקת שעברה בקמבודיה: "במהלך ההפקה התחיל רומן ביני לבין התאורן של ההפקה. הוא חזר עם הצוות לארצות הברית, אבל אחרי שהוא הבין שאני לא יכולה לצאת מקמבודיה, הוא חזר אליי בשביל להיות איתי. אז גם הרומן שלנו תפס תאוצה". כיום עזרוני נשואה לאותו תאורן, בחור אמריקני-יהודי, שגם עוסק בקולנוע. השניים התחתנו בארץ לפני כשנה, וגרים כיום בצ'לסי בניו יורק.

עדי עזרוני. "אני יודעת כיום שהתהילה היא רק הקליפה החיצונית"

זו הייתה הפעם הראשונה בה מצאה את עצמה עזרוני מהצד השני של המצלמות. עד אז הייתה עזרוני, שגדלה בהרצליה ושבועיים אחרי סיום שירותה הצבאי כבר הפכה למנחה בערוץ הילדים, רגילה להיות על הבמה: כמנחה, כשחקנית ("זבנג, 6:6, "פרא") וכדוגמנית ("לורד קיטש" ו"פילה").

אחרי שעזרוני התנסתה בשני התחומים, היא הבינה שהיא רוצה להמשיך ליהנות משני העולמות, וכיום היא משלבת בין הפקה למשחק. כארבע-חמש פעמים בשנה היא עושה גיחות לארץ, כשאת חלקן היא מנצלת כדי לשחק בדרמות טלוויזיה מקומיות. לאחר שכיכבה בסדרת הדרמה המצליחה "מתי נתנשק", בקרוב נראה אותה באחד התפקידים המרכזיים בסדרת הדרמה הטלוויזיונית "חטופים" של "קשת". לצידה ישחק צוות שחקנים נוצץ, ביניהם: אסי כהן, אסי לוי, אקי אבני, סנדי בר, מיטל דוהן ויעל אבקסיס.

במקביל מתפתחת עזרוני כמפיקה עצמאית, ועם סיום הפרויקט עם יעקובסון, הקימה בניו יורק חברת הפקה בשם "ספרינג פיקצ'רס" יחד עם שני שותפים: מאנדי טאגר, מי שהייתה ראש מחלקת ההפקות בחברת "אינדיג'נד" ועבדה עם כוכבים מן השורה הראשונה כמו וים ונדרס, אומה תורמן, סטיב בושמי ואיתן הוק, ואיש העסקים הישראלי איתי הורשטוק, שהיה אחד המפיקים של "מלחמה - אופרת רוק".

את רואה את עצמך כיום כישראלית או אמריקאית?

"הדואליות הזאת קיימת. גדלתי מכיתה ב' עד ו' בארצות הברית, בעקבות העבודה של אבא שלי. גדלתי כישראלית לגמרי, אבל באיזשהו מקום אני גם אמריקאית. יש לי בית ישראלי בניו יורק. אני מרגישה כישראלית שנמצאת בניו יורק, אבל אין לי ספק שיש לי גם את זה וגם את זה. אני חיה בתרבות האמריקאית וזה משפיע עליי".

כיום, כשאת מסתובבת ברחוב הישראלי, עדיין מזהים