כל מי שטייל פעם במדינות המזרח הרחוק נתקל מן הסתם בתופעה הזאת. קשה עוד יותר להתעלם ממנה, אבל במובן מסוים, תופעת זנות הילדים והסחר בהם לצרכי מין, לא הצליחה לתפוס את הכותרות הראויות לה בעולם.

דווקא הישראלי גיא יעקובסון, תושב הרצליה, המתגורר כיום בניו יורק ומנהל שם חברת הפקות סרטים בשם "פריוריטי פילמס", החליט להרים את הכפפה ויצא, יחד עם עדי עזרוני וגיא משה, למסע בקמבודיה שמטרתו הייתה חשיפת תופעת זנות הילדים המחרידה השוררת שם באופן כמעט חופשי.

יעקובסון (46) צילם בקמבודיה שלושה סרטים - אחד עלילתי ושניים תיעודיים. שלושתם צולמו על סטים מקוריים, בבתי זונות בקמבודיה וברחובות של "רובע אורות האדומים" בבירת המדינה, פנום-פן. העיר נחשבה בתחילת המאה ה-20 ל"פנינה של אסיה". היום היא אחת המדינות הפראיות ביותר במזרח, בטח ביחס לשכנותיה - תאילנד, לאוס וויטנאם.

גיא יעקובסון. "אנשי האינטרפול אמרו לנו שאנחנו חולי נפש"

"במהלך הצילומים נתקלנו באיומים רבים", סיפר השבוע יעקובסון. "יום אחד קיבלתי טלפון ממספר לא מזוהה. מסתבר שאנשי האינטרפול היו בצד השני ואמרו לנו, במילים פשוטות, שאנחנו חולי נפש, שאנחנו מצלמים במקום הכי מסוכן בעולם ושנצא מיד מקמבודיה. הם אמרו שבמאפיה הקמבודית והסינית כבר הוציאו חוזים עלינו".

אבל באינטרפול לא ידעו, כנראה, שהם מתעסקים עם ישראלים. "אמרתי להם שיהיה בסדר", מדווח יעקובסון. השיחה הבהולה מהאינטרפול, אם כן, לא עזרה. "לא עזבנו, הסתובבנו עם שלושים שומרי ראש חמושים", מספר יעקובסון. "שישה חודשים נלחמנו שם בכל איום אפשרי, הסתובבנו הלכה למעשה עם צבא שלם".

מצלמות בכפתורים
כאמור, במקביל לסרט העלילתי, צילם יעקובסון גם סרט תיעודי, שהעבודה עליו הייתה, מטבע הדברים, קשה בהרבה. "הסרט התיעודי היה אפילו יותר מפחיד", הוא מספר. "השתמשנו בחלק מהסרט במצלמות שהוטמנו בכפתורים או בחולצות, כדי שלא יגלו אותנו מצלמים בתוך בתי זונות. אם היו תופסים מישהו מאיתנו, פשוט היו יורים בו, אין לי ספק".

אך שוב, התאילנדים לא ידעו שמדובר בישראלים ש"עשו צבא", מה שהופך כמובן כל ישראלי בניכר לסוג של רמבו בשילוב רוקי. "העובדה שחלק ניכר מהצוות הבכיר היה מורכב מישראלים דווקא עזרה לנו", ממשיך יעקובסון. "אם היה לנו צוות בכיר שהיה קצת נלחץ מאיומים, סביר להניח שהיינו מתקפלים, אבל התעקשנו להמשיך. דיברתי עם לקוחות, עם ילדות שעוסקות בזנות. לא ידעתי כמה זה מסוכן. הייתי אידיוט, אני מודה".

בשלב מסוים תהליך ההפקה של הסרט עצמו הפך לחומר לסרט מתח לכל דבר. יעקובסון: "היו שמועות שהגורמים בממשלה רוצים לגנוב לנו את החומר ולהחרים אותו. שלחנו שניים מחברי ההפקה עם חומר הגלם להתחבא בעיר אחרת. אף אחד לא ידע איפה הם, כולל אנשים בצוות. במשך כל התקופה לא דיברנו אחד עם השני. במקרה אחר, שני הצוותים - זה של הסרט התיעודי וזה של הסרט העלילתי - נפגשו במקרה הגבול עם תאילנד והם ישבו באותה מסעדה ופשוט התעלמו זה מזה, כדי לא לחשוף את עצמם. הרגשנו לגמרי כמו בתוך סרט ריגול תוך כדי עשיית הסרט".


מתוך "הולי". סקס והעיר הגדולה

מה הביא את יעקובסון החליט להפיק סרט בנושא ולהקים חברת הפקות משלו? "החלטתי להעלות את הנושא על השולחן. לא רציתי לעשות את הסרט בצורה הוליוודית. לא עניין אותי טום קרוז ושירים מרגשים מסביב. רציתי לספר את הסיפור מנקודת השקפה מיוחדת, של הילדות עצמן. כתבתי את כל הסרט מנקודת מבטן, למרות שלא ידעתי את הסיפור שלהן ומה הוביל אותן לכך. ברוב טמטומי, החלטתי לחזור לקמבודיה והתחלתי לחקור את התופעה בפנום-פן. אחרי תקופה של כמה שבועות, התחלתי לכתוב. שישה חודשים אחרי שחזרתי משם, רשת אן.בי.סי החליטה לעשות תחקיר על הנושא הזה ואנשיה היו בדיוק באותם בתי זונות שאני ביקרתי שם. באחד מבתי הזונות האלה הסרסור תפס את התחקירן של הרשת ואיים עליו באקדח. לי היה יותר מזל משכל שהצלחתי לחמוק מזה".

עדי עזרוני הזכורה בעיקר כמגישה לשעבר בערוץ הילדים, חברה ליעקובסון ("עודד מנשה, חבר משותף, הכיר בינינו", הוא מעיד), והשניים הפכו שותפים בפרויקט. "בטיפשות מוחלטת טסנו לקמבודיה לצלם.
לא היה לנו אישור ממשלתי, להיפך, הם נלחמו בנו כדי שנפסיק לצלם, אך לא היינו מוכנים להפסיק ועשינו דברים מסוכנים שאפילו לא קלטנו כמה הם מסוכנים", מעיד יעקובסון.

'הולי', הסרט העלילתי שצולם על ידי הצוות בקמבודיה, מספר על ילדה וייטנאמית בת 11 שנמכרת לזנות ופוגשת באלכוהוליסט אמריקאי (השחקן רון ליווינגסטון, הזכור מתפקידי המשנה ב"סקס והעיר הגדולה", "אחים לנשק" ועוד), המבקש לעזור לה. אך עד שזה קורה היא נעלמת, והוא יוצא לנסות ולמצוא אותה. בסרט משתתפים גם כריס פן, אחיו של שון פן, שנפטר לאחר הצילומים מהתקף לב, והשחקן הגרמני