הראשון באוגוסט 2009. מועדון "בר נוער" בתל אביב. אלמוני רעול פנים מגיע למקום כשהוא חמוש, ויורה לכל עבר. הוא הורג את ניר כץ ז"ל בן ה-26 ואת ליז טרובישי ז"ל בת ה-16 ופוצע עוד 12 בני נוער שהגיעו למקום, שנחשב למקום בו יכולים בני הנוער להיחשף על נטיותיהם המיניות בביטחה ולהישאר אנונימיים. הרצח הותיר את חברי הקהילה הגאה בארץ בתדהמה ובתחושות קשות, שהובילו את חברי הקהילה להבין שלמרות השלווה היחסית בה היו שרויים, מעשה מסוג זה יכול לחזור על עצמו.

תחושות אלה הן שהובילו את עידן שגיב-ריכטר בן ה-24 מהרצליה ואת יאיר הוכנר בן ה-35 מכפר סבא, שניהם הומואים מוצהרים, ליזום קמפיין ענק נגד הומופוביה (דחייה וחשש מהומואים ולסביות). קמפיין, לו הצליחו לרתום בימאים, שחקנים, משרדי פרסום ואת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים בארץ.

"מטרת הקמפיין היא להביע באמצעים אמנותיים מסר חזק וברור", מסביר שגיב-ריכטר לרגל עלייתו השבוע של הקמפיין בערוצי הטלוויזיה. "אם מדינת ישראל רוצה להיות כשאר המדינות המתקדמות, עליה להכיר בקהילות הלסביות, ההומואים, הביסקסואלים והטרנסקסואלים מכל המגזרים, באופן מלא, כשווי זכויות".

שגיב-ריכטר (משמאל) והוכנר: "תמיד יש לנו את החשש ללכת יד ביד ברחוב"

שגיב-ריכטר, יוזם הקמפיין, אמנם רק בן 24, אבל רשימת הפעילויות החברתיות והפוליטיות להן היה שותף לא הייתה מביישת אף חבר כנסת. כבר בגיל 14 החליט שגיב-ריכטר לצאת מהארון. בגיל 17, חדור בהשקפות פוליטיות ברורות, הקים את סניף "אנונימוס", עמותה לזכויות בעלי חיים, ברמת השרון, וזמן קצר לאחר מכן היה שותף למכתב השמיניסטים שסירבו לשרת בשטחים. פעילות שבעקבותיה יצא למסע הסברה משותף לישראלים ולפלסטינים בחו"ל. את הזוגיות שלו הוא מצא דווקא ברומא ואפילו הצליח להביא את אהבת חייו, הצלם עמנואל טורטי, לארץ.

אחרי שש שנים של שהייה בחו"ל, החליט שגיב-ריכטר לחזור ארצה. "באיטליה היה שיח של אנשי קולנוע שהגיעו מישראל על הקולנוע הישראלי שהולך ומתחזק, וזה עשה לי חשק לחזור לארץ. רציתי להירשם ללימודי קולנוע - תואר שני באוניברסיטה או 'סם שפיגל' ומאחר שעמנואל רצה להכיר עולם, שכנעתי אותו להגיע איתי לישראל וחזרנו יחד להרצליה, ואני, שעבדתי רק בתחום הקולנוע, מצאתי את עצמי עובד פתאום בטלוויזיה.

"אני ועמנואל הכרזנו על עצמנו, במשרד הפנים, כידועים בציבור וחיינו די בשלווה עד הרצח, שזיעזע אותנו. תמיד יש לנו החשש ללכת יד ביד ברחוב. אנחנו אף פעם לא יודעים איזו הערה נקבל או אם לא יקרה שמישהו יחליט שזה לא נראה לו ויבוא להרביץ לנו, אבל כנראה שהיינו באיזו שאננות. הרצח הזה הוכיח לנו שלא מקבלים אותנו ולא מכירים בנו.

"יש עדיין מפלגות, בעיקר מפלגות כמו ש"ס ומפלגות ימניות שלא מפסיקות עם ההסתה כלפינו. הסתה שהיא שוות ערך לאלימות. יש בארץ חלוקה לאנשים חילוניים שפויים ולאנשים פרימיטיביים ששמים מקלות בגלגלי הקידמה של החברה הישראלית. "כשאלי ישי אומר דברים גזעניים נגד מהגרים והומופוביים נגד הקהילה, יש כאן בעיה גדולה של חלוקה לאנשים שפויים חילוניים ולפרימיטיביים, ששמה מקלות בגלגלים של הקידמה של החברה הזו.

"המטרה הראשונה שלנו היא להביא לשינוי חברתי לקבלת השונה. אני מרגיש בארץ בדיוק כמו שמרגיש מהגר עבודה מאפריקה או פלסטיני. אני לא מרגיש בטוח ואת זה צריך לשנות. מה שקרה ב'בר נוער' הוא חלום בלהות שהביא אותנו לחיים בחרדה, ואנחנו לא צריכים להרגיש ולחיות כך בגלל שהנטיות המיניות שלנו אחרות".

מתוך הקמפיין שפורסם השבוע

לתחושות אלה הצטרף גם הוכנר, שהחליט להרים את הכפפה שזרק אליו שגיב-ריכטר והצליח לגייס לקמפיין את בכירי הקולנוע הגאה בישראל, כמו גם שחקנים מובילים בארץ, בהם אסתי זקהיים ולבנה פינקלשטיין. הוכנר, מנהל פסטיבל הקולנוע הגאה הבינלאומי בסינימטק תל אביב ובמאי ויוצר הסרטים "ילדים טובים" ו"אנטרקטיקה", יצא מהארון מיד לאחר שחרורו מהשירות הצבאי, אז הבין כי הוא מעדיף את חברתם של הבנים.

הוכנר, שמנהל מזה השנה החמישית את פסטיבל הקולנוע הגאה הבינלאומי בתל אביב, מאוכזב ממדינת ישראל. לטענתו, המדינה מנסה להחשיב את עצמה כמדינה מתקדמת ונאורה, אך נמצאת מרחק שנות אור מכך.

"מדינת ישראל היא אחת המדינות היותר בעייתיות מבחינת חקיקה בכל הקשור לקהילה הגאה.
חיים במדינה הזו המון מגזרים חברתיים הומופוביים, שיש בהם שנאת זר עצומה".

מלשכתו של שר הפנים, אלי ישי, נמסר: "כל התייחסות לדברים הנטענים תהיה יחצ"נות בשירות הקמפיין, ולכן הם אינם ראויים כלל לתגובה והתייחסות".