בקרוב יחגגו במרכז הבינתחומי בהרצליה 15 שנה להקמתו של המקום. לרגל האירוע קבלו זרקור על תוכנית "קרן אור" של הבינתחומי. התוכנית שמה לעצמה למטרה לאפשר לצעירים בעלי פוטנציאל המגיעים משכבות סוציו-אקונומיות חלשות ואשר אינם עומדים בקריטריוני הקבלה האקדמיים לתואר ראשון במדעי המחשב או במינהל עסקים, ללמוד לתארים שיאפשרו להם להשתלב בענף ההיי-טק ובמגזר העסקי, בעבודה מאתגרת ומתגמלת כספית. וגם אז הסטודנטים לא שוכחים מאין באו, הם ממשיכים להיות "שגרירים" של המרכז הבינתחומי, ולא שוכחים מי העניק להם את ההזדמנות הגדולה לפרוץ.

מיטל ניסימוב (27) היא בוגרת מדעי המחשב בתוכנית "קרן אור". היא גדלה במשפחה חד-הורית בשכונה ד' ביפו, והמצב הכלכלי הקשה אילץ אותה לצאת לעבודה כבר בגיל 15 כדי לעזור בפרנסת המשפחה.
לאחר שסיימה את לימודיה במרכז הבינתחומי בהצלחה והחלה לעבוד כמתכנתת בחברת היי-טק, ניסימוב נחשבת לסיפור הצלחה בקרב אנשי השכונה, ובעקבות השינוי שחל בחייה היא מעודדת אנשים אחרים להצטרף לתוכנית. עכשיו היא חושבת על תואר שני במינהל עסקים, ואפילו על היום בו תנהל חברת היי-טק בעצמה.

"גדלתי ביפו ד', שכונה די בעייתית", מעידה ניסימוב. "עד לפני כמה שנים השכונה הזו נודעה בפעילות של סחר בסמים. המצב הסוציו-אקונומי של התושבים כאן נמוך מאוד, והאפשרויות של צעירים ללמוד לימודים גבוהים מאוד נמוכות. הרוב לא הולכים ללמוד, אבל אני רציתי, זה היה החלום שלי.

"אפשר להגיד שהבינתחומי הגיע אליי, שהיה לי מזל גדול. הייתי בצבא קבע, ויום אחד קיבלתי טלפון מוועד השכונה שלנו ביפו שהתקבלתי ללמוד במכללה הבינתחומית בהרצליה באמצעות כספי מלגה. לאחר שחקרתי את העניין, גיליתי שזה לא מדויק. מה שקרה זה שוועד השכונה קיבל טלפון ממנהל התיכון שלי שקיבל טלפון מהמכללה ושם שאלו אותו אם הוא יכול להמליץ על אנשים שמתאימים לפרויקט 'קרן אור'. המנהל החליט להמליץ עליי וניסה לאתר אותי דרך ועד השכונה.

"המלגה של 'קרן אור' נתנה לי הכל - היא חסכה לי זמן רב של עבודה כדי להשיג כסף ללימודים, היא נתנה לי את האפשרות ללמוד, את האפשרות לקריירה, לעתיד טוב יותר. סיפרתי לכל מי שרק יכולתי על המלגה הזו, לכל החברים שלי מהשכונה, ועודדתי אותם לנסות ולהתקבל".

משה גולדיאן (26), גם הוא בוגר מדעי המחשב בתוכנית "קרן אור", תרם השנה למרכז הבינתחומי עשרת אלפים שקלים למען סטודנט מעוט יכולת, ממש כמו שהוא היה. "גדלתי בשיכון וייצמן בהרצליה שנחשב למקום בעייתי, ואני מגיע ממשפחה שמצבה הכלכלי קשה", מספר גולדיאן. "אבי עזב את הבית לפני 13 שנה, נשארנו לבד, אמא שלי ואני, ומיד עברו אליי כל התפקידים של עזרה כלכלית ועזרה בבית.

"אחרי הצבא החלטתי שאני חייב ללמוד, ולאחר המלצות של חברים הגעתי למרכז הבינתחומי. ביום הפתוח שנערך במרכז שמעתי שמדברים על למעלה מ-30 אלף שקל, ועדיין לא הבנתי, חשבתי שמדובר על הסכום לכל השלוש שנים. בסופו של דבר כשהבנתי שמדובר בשכר לימוד לשנה אחת, היה לי ברור שזה הרבה מעבר ליכולות שלי והתכוונתי לעזוב. רגע לפני שהלכתי, שמעתי פתאום על 'קרן אור', ואמרתי לעצמי שכדאי לתת צ'אנס. פתחו בפניי דלת ואולי אני מתאים לזה.

"התקבלתי ללימודים, וכבר בשנה השנייה בבינתחומי קישרו אותי לחברה לטכנולוגיה. עבדתי שם שלוש שנים, ובשנה וחצי האחרונות אני עובד בחברת 'אלפא טק', חברת היי טק.

"במקום שגדלתי בו, ההצעות להיות עבריין הן על בסיס יומיומי", מספר משה בן יעקב (27), בוגר בית הספר למינהל עסקים בתוכנית "קרן אור", אשר במו ידיו שיקם חברת אבטחה שהייתה על סף פשיטת רגל והיום הוא מנהל את 200 העובדים בה.
"אני לא יכול להסביר עד כמה הפרויקט שינה לי את החיים", הוא מוסיף. "יכול להיות שהיום הייתי במקום אחר לגמרי".

"גדלתי בשכונה ממש לא טובה, כפר שלם בתל אביב, ויש שם המון פיתויים. הרבה חבר'ה בני גילי שלמדו איתי בבית הספר, נוסעים היום במכוניות מפוארות כי הם מתעסקים עם דברים שלא צריך להתעסק בהם. אני מרגיש כאילו תלשו אותי מהעולם הזה ונתנו לי הזדמנות לחיים אחרים. אני מרגיש אדם אחר, אדם עם הרבה רצון להצליח, שמבין בהרבה תחומים. יש לי צורך לתרום לאחרים ולהפוך אותם למאושרים כמוני. זו אחת המטרות שלי בחיים.

"אמא שלי נפטרה במהלך המבחנים של תום הסמסטר הראשון, והרגשתי שאני לא מסוגל ללמוד יותר. אבל המרכז הבינתחומי לא ויתר לי, הם לא נתנו לי לפרוש".

ניסים ברמי (30), בוגר מדעי המחשב בפרויקט "קרן אור", הגיע למרכז הבינתחומי מקריית שמונה. היום הוא עובד כתוכניתן בבנק הפועלים, גר ברעננה, נשוי ואב לשני ילדים, ובקרוב מסיים את התואר השני שלו במדעי המחשב במרכז.

"היה לי ברור שאני חוזר למכללה ולומד בה לתואר השני", מספר ברמי. "לפני שמונה שנים, בגיל 22