רגע אחרי שאנדיוני מוגרו על ידי לופז ורוברדו בחוסר חן מופגן, התקבלה החלטה אמיצה ברחוב כפר סבאי קטן. הספרדים משתלטים על העולם - וזה בסדר, אבל זה שהם מכים בטניסאינו המצוינים ללא רחם, דורש תגובה הולמת.

כיוון שכסף לכרטיס טיסה למדריד אין לנו, כל מה שנותר הוא לחפש את האייטם הספרדי הקרוב ביותר למקום העצבנות. הבר בהרצליה "טאפאו" נבחר ברוב קולות, והעובדה שמעל ראשו של הברמן תלוי צעיף של ברצלונה רק הגבירה את תאוות הנקם. הספרדים האלה התעסקו עם הבן אדם הלא נכון.

התיישבנו ליד השולחן. את הסכין הכנסנו ישר בין השיניים והמתנו למלצרית. הגיעה. הייתה חביבה. חשבה שהיא תקנה אותנו עם חיוך ואדיבות, אבל אנחנו לא פתיינים ולא סולחים כל כך מהר למלצריות חייכניות.

התפריט נפתח. מתוכו קרצו לנו מנות במחירים סבירים והן גם נראו מעניינות למדי, מה שהיה משנה את דעתו של האדם הרגיל על העם הספרדי, אבל לא עושה רושם על ישראלים שחוו הפסד צורב בגביע הדייויס.

הזמנו אסיטונס אליניידס (זיתים בתיבול מיוחד, 8 שקלים), טורטייה ראפ פרגיות (28 שקלים) מיני המבורגזה (22) צ'וריסוס (23) וסביצ'ה בס ופלפלים (30) בצוותא עם הייניקן וכוס קודורניאו, והמתנו בעצבנות חרישית.

המנות הגיעו וחיש מהר הפכנו לפקעת עצבים. הזיתים, לרוע המזל, היו מעולים, הטורטייה אדירה, ההמבורגר מענג, הצ'וריסוס מושלם והסביצ'ה היה לדברי העצבנית היפה, אחד הטעימים שלעסה בחייה.

כדי להוסיף מלח על הפצעים הייתה גם הבירה מעולה, הוגשה בכוס מקוררת היטב והקודורניאו התמזג בצורה מרנינה באופן שערורייתי עם המנות.

לא ויתרנו והזמנו גם מרקיז שוקולד. אלא שלמרבה הצער הוא היה אחד הקינוחים הטובים שבלסנו לאחרונה.

רק אז ניחתה על ראשינו ההכרה. בלי הכנה מוקדמת, ללא מצפון ועם הרבה צ'ימיצ'ורי כבר לא ננצח את הספרדים האלה. לעולם.
אז נכון שאנדיוני, הראל לוי ודודי סלע ניגפו במורסייה, אבל בטוח שבדרך הם אכלו מצוין.

יחס הברמן: מעולה.

מצב להשתכר: בהחלט.

מסך עשן: משקפת הרשע שלנו לא הצליחה לאתר הוכחות לקיומן של סיגריות במקום.

נזק לכיס: הנזק היחידי הוא לשומרי המשקל.

"טאפאו", שנקר 9, הרצליה