כבר כמעט חצי שנה ששירותי הגרירה בהרצליה אינם פועלים. אם בעל רכב החליט לחסום את החנייה הפרטית שלכם, אם אתם נכים ומצאתם רכב שאינו שייך לנכה חונה בחניית נכים, אם מצאתם רכב שחונה על מעבר חצייה, או בתחנת אוטובוס, כשתפנו למוקד העירוני של עיריית הרצליה, יגידו לכם שאין יותר גרר בעיר.

במוקד יסבירו לכם הטלפנים שכל מה שביכולתם לעשות מסתיים בשליחת פקח שייתן לרכב העבריין דו"ח. מה זה עוזר לנכה שממתין שיגררו את הרכב ממקום החנייה שלו? או לילדים שמתקשים לחצות מעבר חצייה שרכב חונה עליו ומסכן את ביטחונם? לא הרבה. ואם אתם חושבים שבמשטרה תמצאו את הישועה, טעיתם. שם יפנו אתכם אל לא אחר מאשר המוקד העירוני.

בשיחה שקיימה השבוע כתבת mynet עם המוקד העירוני, עלתה תמונה עגומה של חוסר אונים מוחלט.
mynet: "אני מנסה לחצות מעבר חצייה עם עגלה ותינוק ברחוב בן גוריון, ויש כאן רכב שחונה על מעבר החצייה"
המוקד העירוני: "אין בעיה, אני שולחת פקח"
mynet: "צריך לגרור את הרכב בדחיפות"
המוקד העירוני :"אין לעיריית הרצליה גרר, מה שאפשר זה לתת דו"ח"
mynet: "מה זאת אומרת? היה פעם גרר"
המוקד העירוני: "היה. כבר חצי שנה בערך אין גרר"
mynet: "מה יעזור דו"ח שאנשים עדיין צריכים לעשות עיקוף ולרדת ממעבר החצייה?"
המוקד העירוני: "מי שיקבל 500 שקל דו"ח, יחשוב פעם הבאה אם לחנות על מעבר חצייה"
mynet: "ואם אפנה למשטרה?"
המוקד העירוני: "גם להם אין גרר, רק לנו היה והיום אין".
mynet: "למה אין יותר"?
המוקד העירוני: "אני לא יודעת למה ביטלו. עכשיו אנחנו רק נותנים דו"חות".

שיחה דומה התקיימה גם כן במהלך השבוע כאשר רכב חנה בחניית נכה:
mynet: "אני נכה והזמנתי מקומות במסעדה ברחוב שנקר בהרצליה על בסיס זה שיש חניית נכה מול המסעדה. כרגע חונה רכב שאינו שייך לנכה בחנייה. אנא שילחו לכאן גרר".
המוקד העירוני: "נשלח פקח"
mynet: "אבל מה אני אמור לעשות?"
המוקד העירוני: לא יודעת מה אתה אמור לעשות. אין יותר גרר בהרצליה, מעבר לשליחת פקח אין לי מה לעשות".

בהמשך השיחה פנתה צוות האתר למשטרה, שם הובהר לו כי עליו לפנות למוקד העירוני.

לא רוצים לגרור
הסיבה למצב הבעייתי היא דווקא שהרצליה אינה מצטיינת במספר גדול של גרירות. מאז 2004 הפעילה החברה הקבלנית 'שוהר' את שירותי הגרירה בעיר, באמצעות גרר שבבעלותה, אך לפני חצי שנה החליטה שלא להתמודד שוב למכרז, בשל אי כדאיות כלכלית.

זאת מאחר ועד לפני חצי שנה עמד מספר הגרירות ביום על חמישה כלי רכב בלבד. לשם השוואה, מפעילה 'שוהר' שני גררים בעיר רחובות, שם נגררים, בשיתוף עם פקחי העיריה, בין 35-40 כלי רכב ליום בממוצע.

בדיון בוועדת המכרזים שנערך השבוע הסתבר, כי כבר כמעט חצי שנה לא פועל גרר בעיר, לאחר שאף חברה קבלנית לא הגישה בקשה להתמודד במכרז להפעלת שירותי הגרירה בעיר.

את החברות הקבלניות ניתן בהחלטה להבין והראיה, כי אף אחת מהן לא ניגשה למכרז, מסבירה הכל. ההכנסות מהגרירות הבודדות המתבצעות בעיר, אינן מכסות את ההוצאות של החברה, והיא מוצאת עצמה כל חודש בהפסדים.

מנכ"ל חברת 'שוהר', דוד שבח, הסביר ש"עשינו חישוב של עלות מול תועלת ומצאנו שעלות התפעול של שירות הגרירה, הכולל הפעלת משאית גרר במגרש גרירה, עובדים ופקידות, לא משתלמת ביחס להיקף העבודה בהרצליה.

"הכדאיות הכלכלית נוטה למאזן שלילי בולט, כך שלא כיסינו את ההוצאות שלנו. הבעיה היא שההחלטה אם לגרור רכב תלויה בשיקול דעת של פקח עירוני.

"הממוצע בהרצליה עמד על גרירה של רק חמישה כלי רכב בממוצע ליום. אם עלות שחרור רכב נעה בסביבות 200 שקל, אנו משלמים על זה מע"מ, עמלה לעיריה, שכר לעובדים, והוצאות תפעול כגון מילוי טנק דלק של משאית גרר כל יום, סכום שנע באזור האלף שקל. מכאן שהכנסה של 1,000 שקל ליום מגרירת חמש מכוניות לא רק שאינה משתלמת, אלא שאנו צריכים 'להביא כסף מהבית'".

לדברי שבח, לפני סיום החוזה עם העיריה, הוסבר לעיריית הרצליה המצב הבעייתי: "הסברנו לעיריה שאם היא לא תתחייב למספר נורמטיבי אך סביר של גרירות ביום, על מנת שלפחות לא נפסיד, לא נוכל להמשיך לגרור בעיר".

אלא שהעיריה מסתבר, החליטה שאינה מעוניינת לשנות את מדיניות הגרירה בהרצליה, זאת לשמחתם של עברייני החנייה בעיר, אך לדאבונם של ציבור הנכים וציבור הנהגים הסובל מאותם עבריינים החונים באדום-לבן, בתחנות אוטובוס או על מעברי חצייה.

מהעיריה נמסר: "החוזה על הגרירה אכן הסתיים. במקרים שבהם חונים בחניות נכים, מקרים בודדים בלבד, עיריית הרצליה נותנת דו"ח חנייה, ומתקשרת לבעל הרכב שיגיע מייד לפנות אותו. בעתיד הקרוב מתכננת העיריה לרכוש גרר שיעמוד לרשותה".