אהוד אלוני, אביו של ארבל אלוני, רוצחו של נהג המונית, דרק רוט, שוב מסתובב בין כותלי בית המשפט. האב, שהיה מעורב מאוד במשפטו של בנו, ארבל לפני כ-15 שנה, נאלץ בימים אלה לצפות בהארכות מעצר של בנו, אמיר (20), החשוד בסחר והחזקה בסמים.

מצבו הקשה, חוסר הוודאות והכאב מאז שנעצר בנו השני, אמיר, ביום רביעי האחרון בחשד לשימוש והחזקת סמים, ניכרים עליו. אלוני עדיין לא מצליח להבין איך שמה של המשפחה עולה שוב לכותרות ושוב בהקשרים פליליים. אלוני גם מדבר על מאבקו הפרטי לשחרור בנו הרוצח, ארבל, מהכלא על ידי פנייה לוועדת השחרורים. מאבק שעד כה, לא נחל הצלחה.

"מאז הרצח וכעת, מההסתבכות האחרונה, אני שבור וכל המשפחה, אשתי ושלוש הבנות שבורות. המצב קשה מאוד ואינני יודע כיצד נצא מזה. הפרשה הזו עושה לכולנו רק רע".

כמה שהוא מנסה, אלוני לא מצליח להבין כיצד ייתכן ששלושת בניו הסתבכו בדרך זו או אחרת. "יש פתגם 'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה', במשפחה שלנו זה יצא להיפך", מספר אלוני בנימה של עצב. "לא חסכנו מאומה מהילדים. שלוש הבנות יצאו למופת, ועם שלושת הבנים, העניין לא הולך.

אחרי פרשת הרצח, הבן הקטן מת בנסיבות טראגיות וכעת באה ההסתבכות החדשה. אין לי שום הסבר להסתבכויות והמכות שקיבלנו מהבנים. מישהו אמר לי שאולי זו תגובת שרשרת, ואולי לא. אני אינני מנסה להיות פסיכולוג בגרוש".

על אף שמצאו את אמיר, שהשתחרר לאחרונה מצה"ל, וחברו כשהם מחזיקים ברשותם 25 סוליות חשיש במשקל כולל של 2.5 קילוגרם, אלוני מסרב להאמין שמדובר בבנו. הוא מספר השבוע כי לא ידע שאמיר מעשן סמים. "זה לא משהו שמספרים להורים", אומר אלוני בנימה של צער.

איך אתה מרגיש?
"אני נמצא במצב של צער. סבל בעיקר. צער על הבן שנפטר. מנגד, סבל זה מצב תמידי שאיננו נגמר ואף אחד לא יודע כיצד להתמודד עם זה. עם שכול ומוות אפשר להתמודד, אבל אני במצב של סבל, שאי אפשר להתמודד עם זה ובמצב שלא ייגמר לעולם. לקבר אני אלך עם הדבר הזה, וכל משפחתי תלך עם זה לקבר. זה ישב ויושב כמו עננה וכעת יש שתי עננות".

איך הרגשת כשעצרו את אמיר?
"עם הילד החדש זה 'בונוס' כואב מאוד, אבל בשלב הזה הפרטים שיש לי זה כמו לכל אחד. אין לי פרטים, אין לי נתונים".

הוא עישן בעבר מריחואנה?
"לא, רק סיגריות. לא משתפים את ההורים בדברים האלו, לא יודע, אבל לא נראה לי. למיטב ידיעתי הוא מעולם לא עישן מריחואנה".

למה לא באת לדיון הראשון בהארכת המעצר?
"לא הרגשתי טוב באותו יום, ובכל מקרה לא היה לי הכוח לעמוד מול התקשורת. אני כאבא כיום מוריד את הראש, יש הרבה דברים שיכולתי לעשות כאבא, אך אינני עושה מרוב הבושה. אני במצב תמידי של בושה. גם לשונאים שלי אינני מאחל להיות במקומי".

איך זה קרה?
"אמיר תמיד היה ילד טוב. מעולם לא היו בעיות איתו. אין לו עבר, הוא לא היה קודם לכן עצור, אין לו שום תיק ולפני הפרשה הנוכחית, גם לא נחקר קודם לכן במשטרה. לדעתי, אם יש משהו בחשדות המשטרה, אז הוא נגרר. ייתכן שלא הצליח לעמוד מול גורמים כלשהם אשר סיבכו אותו".

המאבק על ארבל
עם ארבל הוא נשאר בקשר הדוק ותומך, ונלחם שיקוצץ שליש מעונשו בגין התנהגות טובה. ארבל מרצה את עונשו בכלא "מעשיהו", והשלים לאחרונה 15 שנות מאסר, העונש שנגזר עליו בגין הרצח. כמו כן, עליו ועל בן אבגי נגזרו ב-1998 עוד חמש שנות מאסר לאחר שבמהלך חופשה מהכלא שדדו השניים מכולת.

ביוני שעבר אמורה הייתה ועדת השחרורים להחליט אם לאשר את שחרורו המוקדם של אלוני, אולם בסופו של דבר נדחה הדיון. ביולי 2008 פנה אהוד אלוני בבקשה מיוחדת לשר המשפטים, דניאל פרידמן, לשחרר את בנו, צעד שעורר התנגדות רבה בקרב הציבור ובעיקר העלה את חמתם של בני משפחתו של דרק רוט. האב טען בפני בית המשפט: "הוא עבר שיקום והוא אדם אחר".

אלמנתו של רוט, גילה, ובתו, שרון, סירבו לקבל את הטענה. הן טענו, כי אולי מדובר בצעד חוקי וזכות של כל אסיר במדינה, אך הן מאמינות כי במקרה של הרצח חסר התכלית הזה, אסור לתת לרוצחים לצאת מהכלא "דקה לפני שבית המשפט קבע".

"זה תהליך שמורכב מכמה דברים, ולכן אין תאריך קונקרטי", מסביר אלוני, "זה לא אוטומטי שברגע שנגמרים שני שליש מהמאסר, אז משתחררים. זה תהליך שהרשויות צריכות לטפל בזה. נכון להיום, הוא ריצה 85 אחוז מהעונש. השליש האחרון התחיל כבר לפני שנה ועדיין לא גמרו את התהליך הבירוקרטי".

אתה מאמין שזהו תהליך שיסתיים בקרוב?
"ועדת השליש טרם דנה בבקשה שלו לאפשרות של שחרור מוקדם. כלומר יש תהליך, אבל הליך מורכב שצריך לעבור אותו. הלוואי וזה משהו שהיה פשוט להגיע לדיון בוועדת השחרורים המוקדמת. גם ההחלטה מתי תיפגש הוועדה בראשות שופט לדיון מוקדם, זו החלטה משולבת".

מה חדש עם ארבל?
"ארבל כיום אסיר ע