"אומרים שהברק לא מכה פעמיים, אבל אצלנו בבית הוא היכה שלוש פעמים", כך אומרת השבוע בכאב דליה נדלר, משכונת נווה עמל בהרצליה, ימים ספורים לאחר שביתה עלה באש ונשרף. זו השנה הקשה בחייה. לפני חצי שנה נהרג בנה חגי בתאונת אופנוע, שבוע לפני שעמד להתחתן. לפני כשבועיים נפטרה בת-זוגו של חגי ממחלה, ובשבוע שעבר כאמור היא ניצלה בנס, כשהספיקה להימלט מהדליקה שפרצה בביתה בשעת בוקר מוקדמת.

דודי בבית השרוף השבוע. "לצערנו לבית לא היה ביטוח". צילום: אסף פרידמן

"אני לא מאמינה בניסים", היא אומרת השבוע, כשהיא נמצאת אצל בני משפחתה במושב מדרך עוז בצפון, לשם עברה זמנית כדי להתאושש ולהירגע. "אמנם, גדלתי כל חיי במסגרת דתית, אבל היום אני אנטי-אנטי, הפסקתי להאמין בניסים. מתוך ניסיון אישי קשה, וזה מאכזב אותי. שלוש פעמים הטרגדיות באו עליי. הבן שלי חגי, החברה שלו ועכשיו הבית שנשרף, אז איך אפשר להאמין בניסים?"

דליה נדלר (78) עלתה לארץ מתימן בגיל ארבע, גדלה בקיבוץ שלוחות ובהרצליה, ועבדה במשק בית בכפר שמריהו. היא נישאה לגדליה, עולה מרומניה, למגינת ליבם של הוריו, שהתקשו לקבל את כלתם. לימים הייתה זו דליה שטיפלה בהורי בעלה, ובדודות שלו. בעלה גדליה נפטר לפני כ-15 שנה.

בני הזוג הביאו לעולם ארבעה בנים, שכולם התחנכו בבית הספר הממלכתי-דתי רמב"ם בנווה עמל: דודי (50), כיום תושב קריית מוצקין, מוטי (48) תושב נווה עמל, חגי (44) שהתגורר ביחידת דיור מאחורי בית הוריו, וישי (43), תושב פרדס חנה. דודי, מוטי וחגי הלכו בעקבות אביהם והיו לנגרי גגות. דודי ומוטי היו שותפים, חגי עבד אצל נגר גגות, ולפני מותו שקל להצטרף לשותפות עם אחיו.

לפני כחצי שנה רכב חגי על אופנועו, ומכונית ללימוד נהיגה סטתה ממסלולה ועלתה עליו. "חגי מת כפי שהיה רוצה — על אופנוע, אבל לא בנסיבות שגרמו למותו", אומר אחיו דודי, בעצמו רוכב אופנוע, שנזקק לחודשים רבים ולעזרת חברים כדי לחזור ולעלות על אופנועו, אחרי מות אחיו.

דליה נדלר. רוצה לחזור הביתה. צילום: אלעד גרשגורן

"בחצי השנה שחלפה מאז איבדנו את חגי, אימא התבגרה ב-15 שנה", הוא אומר. בשנתיים האחרונות היא סובלת מבעיות גב, מקבלת סיוע בעבודות הבית מהביטוח הלאומי, פעמיים בשבוע, ועם זאת היא מקפידה להיות פעילה, מרבה לפתור תשבצים, פוקדת את מועדון הקשישים בשכונה, ובאחרונה אף השתתפה בקורס ללימוד אופן השימוש בטלפון החכם. "היא לא טיפוס שמתלונן", מדגיש בנה, "אבל כמה בן-אדם אחד יכול לסבול?".

מזל גדול

האש פרצה בביתה של דליה בבוקר יום חמישי שעבר, ככל הנראה מהתלקחות מטען של טלפון סלולרי. באותו הלילה לן בבית ישי, הבן הצעיר, שיום קודם עבד באזור השרון עד שעה מאוחרת, והחליט להישאר ללון בבית אמו. בניגוד למנהגה, באותו הלילה ישנה דליה על הספה בסלון, שם צפתה בטלוויזיה עד שנרדמה. "זה היה נס גדול", אומר דודי. "ביום שלישי הממיר של הטלוויזיה בסלון התקלקל, לבקשתה העברתי את הממיר מהטלוויזיה שבחדר השינה שלה לסלון, ולכן היא החליטה לישון שם. זה מה שהציל את חייה. אילו ישנה בחדר השינה שלה, לא בטוח שהייתה שורדת את העשן".

צילום: אסף פרידמן

בבוקר יום חמישי ישי התעורר ונכנס לחדר האמבטיה. פתאום חש בריח של עשן, וכשיצא מהמקלחת ראה שהעשן כבר הגיע לסלון. הוא העיר את אמו, והיא נחפזה לצאת מהבית לחדר המדרגות, ומשם לחצר הבית. "היא לא הייתה היסטרית, אבל ראו עליה שהייתה בהלם. היא הבינה היטב שחייה ניצלו".

האש נמשכה כ-20 דקות. למרבה המזל, הכבאים הגיעו למקום בתוך דקות ספורות, והשתלטו על האש. חוקרי דליקות פתחו בחקירה, ועד לכתיבת שורות אלה לא נמסרה למשפחה סיבת הדליקה.

נזק גדול נגרם לרהיטים בחדרי השינה, למטבח ולאמבטיה. הקירות מפויחים וזקוקים לשיפוץ מאסיבי. "לצערי, לבית לא היה ביטוח", אומר דודי.

חגי נדלר ז"ל. צילום: פרטי

הקהילה נרתמת

כשפרצה השריפה דודי היה בביתו שבקריית מוצקין, ובתוך שעה הגיע למקום. "הקהילה נרתמה מיד לעזרה. עם ישראל במיטבו. אנשים פתחו את הלב, הביאו לנו בגדים ושמיכות. אמרתי להם שאין לנו עדיין בית כדי לאחסן זאת, והפניתי אותם לבת-דודה שלי, שתשיב לכל התורמים. אם זה יהיה רלוונטי נשמח, והלוואי שלא נצטרך לקבל כלום. אנחנו מעדיפים תמיד לתת ולא לקבל".
אחת ההצעות המרגשות הגיעה מתושב השכונה ופעיל במתנ"ס המקומי, יורי מגד, חברו לכיתה של חגי ז"ל. יורי הוא ששידך בין חגי לבין בת-זוגו, שעימה עמד להתחתן שבוע לאחר שנהרג. לפני שבועיים הלכה לעולמה גם בת-הזוג, לאחר מאבק ממושך בסרטן הדם. "טרגדיה נוראית", אומר מגד.
מגד הציע לארח את דליה למשך חודש בבית מרוהט ומאובזר, שהתפנה מדייריו (הבית בבעלות תושב אחר מהשכונה, וההצעה הוגשה, כמובן, באישורו). דליה דחתה את ההצעה, והעדיפה להרחיק עד מדרך עוז, מושב של יוצאי תימן ליד מגידו, ולהתגורר שם באופן זמני אצל בן-דודהּ.
השבוע הגיעו שתי חברות של המשפחה ליחידת הדיור של חגי ז"ל, כדי לנקות אותה.
דליה התעקשה לגור שם, כדי "לחזור ולהתגורר בסביבתה הטבעית", כדברי דודי.

דליה נדלר. צילום: פרטי

נשארו תמונות

ביתה של דליה עדיין לא פונה מהרהיטים, מהבגדים ומהמצעים השרופים. בני המשפחה ממתינים לאישור של חוקרי הדליקות. הקירות המפויחים משרים אווירה קודרת. החתולה המשפחתית יושבת על אדן החלון במטבח.
"הדבר הראשון שחיפשתי זה אלבומי התמונות של המשפחה, ומתברר שאף הם לא נפגעו כלל", אומר דודי. "האלבומים אוחסנו מתחת למיטתה של אימא בחדר השינה שלה. וניצלו מהשריפה. כך גם נותרה בלי פגע תמונתו של חגי, שהייתה מונחת דרך קבע על מיטתה של אימא. היא הייתה הולכת לישון עם התמונה יחד, ומניחה אותה ליד ראשה".

לא נפגעה כלל גם פינת ההנצחה שהוקמה בסלון לזכר חגי, וכוללת תמונות, קסדת אופנוע ישנה, בקבוקי בושם, ואלבום שהכינו חברים לקראת ערב האזכרה.

"הכול סמלי כל כך", אומר דודי. "אמנם, אנחנו משפחה חילונית, אך מבחינתנו זה היה נס. מצד שני, אני אומר לפעמים, שכל מה שקרה צריך היה לקרות. לכל דבר יש סיבה. הממיר שהתקלקל ביום שלישי ובגללו אימא עברה לישון בסלון... והבית שנשרף... שנים אנחנו אומרים שהגיע הזמן לצבוע אותו, אבל אנחנו עסוקים כל כך בעבודה. עכשיו אין לנו ברירה. נצטרך לצבוע את כל הבית".

דליה, איך מתאוששים?
"אני שורדת. פיזית ונפשית. רואה רק חיובי. לא מרחמת על עצמי. משתדלת לחיות את היום, את הרגע. יש לי תמיכה מהשכונה, מהמשפחה. צריך להעריך ולכבד את זה".

היא עדיין לא יודעת מה בדיוק היקף הנזק. כשתשוב הביתה תפתח ארונות ותראה מה צריך לזרוק. וגם תפגוש שוב את החתולה הלבנה שלה, ואת הכלב, שבשל העשן הרב היה צריך לעבור טיפול רפואי, כולל הנשמה.